דמעות על הכרית

״אהלן, לילה טוב. עצמאות 29 אחי, ותעשה טובה תוודא שהיא נכנסת הביתה״.
סגרת את דלת המונית והנהג התחיל לנסוע. ראיתי דרך השמשה האחורית איך אתה עומד שם עם ידיים בכיסי הטרנינג שלך, עם גופיה לבנה שהבליטה את שרירי הידיים.

הכל היה מטושטש סביבי. סחרחורת מטורפת. הרגשתי כאילו אני נמצאת בקרוסלה ענקית שלא מוכנה לעצור בשבילי.

מוקדם יותר, באותו ערב, יצאתי לבר עם חברות למרות שלא רציתי.
הן דחפו אותי להרים איתן צ׳ייסר למרות שלא התחשק לי.
הן ניסו להכיר לי שם כמה גברים למרות שלא הצלחתי להוציא אותך מהראש שלי.
לא יכולתי לחשוב על שום דבר אחר חוץ ממך. לידי הבנות רוקדות ונהנות ואני יושבת לבד עם כוס בירה על הבר, טובעת בדיכאון של עצמי. כל אחד שניסה להתקרב קיבל דחייה מיידית.

אחרי עשרות נסיונות של החברות, הן הצליחו בסופו של דבר לשכנע אותי לשתות איתן. הן מכירות אותי הכי טוב בעולם. הן ידעו שאצליח להשתחרר מהדיכאון לערב אחד רק אם האלכוהול יזרום בדמי וידבר בשמי. שתיתי למוות. הרגשתי שאין באיבריי דם, אלא אלכוהול במקום זה. הרגשה נעימה.

״שבי. עכשיו מחפשים חתיכים!״
טל והילה הושיבו אותי הבר כשהן משני צדדי.
״חתיכוס, תארגן לנו שלושה צ׳ייסרים ולימון״
טל ביקשה מהברמן.
״טוב, אז מה את אומרת עליו?״
״איכ ימגעילה״
״אוקיי, ומה איתו?״
״תגידי את בכוח רוצה שאקיא?״
״כן באמת הגזמת הילה. הנה! זה נראה טוב, לא??״
״אוי טל תעשי לי טובה.״
״תקשיבי אחותי… אם את לא רוצה לסיים את הערב בבית עם דמעות על הכרית, כדאי שתתחילי לחפש לעצמך אטרקציה להיום״, הילה התעקשה.

באותו רגע בדיוק, נכנס לבר הבנאדם היחיד שמשך את תשומת ליבי.
גבוה, שרירי ושזוף. זה היה נראה כמו סצנה מסרט. הכל היה פתאום בסלואו-מאושן ויכולתי לדמיין אפילו את מוזיקת הרקע.

״צודקת! כדאי באמת.״ הרמתי את הצ׳ייסר שהזמנו קודם ודחפתי את הלימון לפה תוך כדי שקמתי מהכיסא.
״הכרית שלי לא תראה דמעות היום״, אמרתי וזרקתי את הלימון בעודי צועדת לכיוונו של אותו בחור.

לא הייתי אני באותו ערב. אני האמיתית בחיים לא הייתה ניגשת בכזה אומץ וביטחון ״להתחיל״ עם מישהו. אבל ידעתי שזה הדבר היחיד שיגרום לי אולי להתנתק קצת מהדיכאון שריסק אותי.

התחלנו לדבר, אני וגל, החתיך ההוא מהבר.
הוא היה חמוד וזורם. האווירה הייתה מדהימה. רקדנו, שתינו, צחקנו. הרגשתי בבית. הייתי בעננים.
הוא הצמיד אותי לגופו ביד אחת, וביד השנייה הזיז לי את הפוני מהפנים. ראשנו התקרבו זה לזה ושנייה לפני ששפתינו נגעו אחת בשנייה, מלמלתי – ״אני אוהבת אותך, ערן״
״מה?״ הוא נבהל והרחיק מעט את ראשו.
פקחתי את עיניי והבטתי בו לרגע קצר – ״זה לא אתה. זה לא… זה לא הוא.״ אמרתי והסתלקתי מהמקום.
לא הבנתי מה קורה לי, סחרחורת מטורפת ופיצוצים בראש. יצאתי מהבר ועצרתי את המונית הראשונה שראיתי.

״זהו מתוקה, הגענו לכתובת שביקשת. את בטוחה שהכל בסדר? את לא צריכה עזרה?״
״תודה, חבר״ אמרתי ויצאתי מהמונית.
בעודי פוסעת בצעדים מזוגזגים בשביל ביתך, הילה צילצלה כדי לשאול לאן נעלמתי.
״הכל…. הכל בס..דר. אני בבית״ עניתי וניתקתי לה בלי רחמים.
דפקתי בדלת כשבאותו רגע הרגשתי שאין לי יותר שיווי משקל ונפלתי על ברכיי.

״מה את עושה על הרצפה?״ אמרת תוך כדי שהרמת וגררת אותי לספה.
״מה זה, שתית?? איפה החברות שלך?״
״עזוב את זה… באתי לפה כי אני רוצה שנחזור. אין לי חיים בלעדיך, ערן״ אמרתי ונתליתי על צווארך.
הרחקת אותי ממך אפילו לפני שהספקתי להרגיש את חום גופך, ״לחזור? איפה את חיה? שכחת מה עשית?״
״אני רק רוצה שנחזור. כמה פעמים אני צריכה עוד להצטער?״
״את לא צריכה. אני בחיים לא אוכל להסתכל לך בעיניים, תביני.״
״ערן…״ ישבתי מולך עם דמעות בעיניים כשכל שריריי רפויים.
״אל תתחילי עם הבכי. נתתי לך את כל העולם שלי. את היית כל החיים שלי. אפילו טבעת כבר קניתי. באותו יום שבאתי אלייך הביתה כדי לכרוע ברך ראיתי אותך במיטה עם החבר הכי טוב שלי. זוכרת?
כל הדרך אלייך חשבתי מה להגיד לך, התרגשתי כמו ילד. הדופק שלי היה על 200. וכשהגעתי… השארת אותי בלי מילים.״
״לא אל תעשה את זה אני מתחננת! אתה האהבה של החיים שלי! אני צריכה אותך. אני צריכה אותך איתי.״ בכיתי את נשמתי מולך תוך כדי שאתה מצלצל לתחנת מוניות.
״תפסיקי. זה נגמר.״
ליוות אותי למונית ושילמת לנהג.
נשארת שם עומד עם ידיים בכיסי הטרנינג שלך. ואני… אני הגעתי הביתה ובכיתי על הכרית. כל זה ובסוף סיימתי את הערב עם דמעות על הכרית.