כלואה- פרק 5.

"בוקר טוב מרי" אנדרס נכנס אל החדר ואפילו לא הסתכל לעברי.
הוא נעל את הדלת והגיע לשבת על ידי במיטה.
"מרי" הוא הגה את שמי ברוך כשם לב שאני בוהה בעיתון.
"מה זה?" הרמתי את קולי והפניתי אליו את העיתון.
"מרי" עיניו שידרו לעברי כעס "זה שאת כבר חברה בארגון זה לא אומר שאני ארשה לך להרים עליי את הקול" הוא גער בי ועדיין חששתי ממנו.
"מה זה?" שאלתי שנית ברוך וסימנתי לו שוב שייקח ממני את העיתון. הוא לקח את העיתון ועיניו נפתחו כשקרא את הכותרת. הוא סגר את העיתון וקימט אותו מעט.
"זה כלום" הוא אמר והתקרב אליי מעט.
"תגיד לי שזה לא נכון" נשימותיי הכבידו עליי "אני מתחננת תגיד לי שזה לא נכון" קולי נהיה לבכייני.
"מרי" הוא הרים את קולו "תירגעי!" הוא כמעט וצעק עליי.
הסתכלתי עליו בפרצוף מפוחד ועצוב
"יש לזה סיבה" הוא ענה בשקט. "סיבה?" שאלתי מופתעת "איזו סיבה יכולה להיות לזה שרצחתי את אבא שלי?" כיווצתי את גבותיי בכעס.
"זה הסוד של הארגון מרי" הוא נאנח "אני לא יכול לספר לך את הכול עדיין".
"אנדרס" הרמתי עליו את קולי "תספר לי עכשיו מה הסיבה שרצחתי את פאקינג אבא שלי" צרחתי את כול קולי.
דממה שררה בחדר ואני בלעתי את רוקי מהפחד.
הוא התקרב אליי קרוב קרוב וכבר חשתי את הסטירה שאני עתידה לקבל. עצמתי את עיניי חזק וכיווצתי את פרצופי, הכנתי את פניי לזה.
שפתיו של אנדרס נחתו על שלי והוא נישק אותי בכל כוחו, הוא שם את ידו בתוך שיערי על העורף שלי ודחף אותי לנשיקה הזו. אני נסחפתי איתו, אולי כי מעולם לא חשתי חום כזה.
הוא השתחרר מהנשיקה והעביר את ידו ברכות על שפתיו כאילו שלא האמין שעשה את זה עכשיו. נשכתי את השפה התחתונה שלי והעברתי את לשוני על שפתיי. "מה זה היה?" שאלתי מוטרדת.
"זה היה או זה או להחטיף לך" הוא אמר קצת בשוק, אני חושבת שלא האמין על עצמו.
הוא נעמד על הרצפה והתהלך מעט ימינה שמאלה "אני מצטער" הוא גמגם ויצא מהחדר.
חיכיתי כמה שניות ורעש הנעילה לא בא אחריו.
הסתכלתי על הדלת וזה קצת הפחיד אותי שהיא לא נעולה, אולי מההרגל.
קמתי מהמיטה והתקדמתי בצעדים קטנים לעברה, חושבת שאולי החופש שלי נמצא מבעד לדלת. תוהה לעצמי האם סוף סוף אראה מה יש מחוץ לדלת הזו.
התקדמתי לאט עד שנעמדתי ממש מולה וכל-כך חוששת לפתוח דלת ארורה.
הנחתי את ידי על הידית והידית ירדה מעצמה "מרי" נשמע קול מוכר והדלת נפתחה.
נאנחתי, כי מיד הבנתי שלא אדע מה יש מבעד לדלת.
הוא נכנס אותו ירוק עיניים שאנדרס הכיר לי.
הוא נכנס והתיישב במיטה ואני צעדתי בעקבותיו "טומי לא?" אמרתי ברצף ההליכה והתיישבתי על ידו. הוא הנהנן וכך הבנתי שצדקתי.
"מרי אני רוצה להבהיר לך דברים קצת יותר לעומק" הוא אמר בקול סמכותי ורק השתוקקתי לדעת עוד. השמעתי מפי קול המתעניין וחיכיתי שימשיך.
"הבנתי מאנדרס שאת מבינה במחשבים" הוא אמר בקצת חשש שאולי אנדרס טעה.
כיווצתי גבותיי מעט "כן" אמרתי בביטחון "כאילו נראה לי שכן" מיד הורדתי לעצמי אותו.
"יופי" הוא שם את ידו על שכמי "את תהיי הבחורה הטכנית שלנו" הוא אמר בחיוך.
"רגע שנייה" מיד חדלתי את שמחתו "כל מה שאני יודעת זה רק מהספרים האלה" הצגתי בפניו את הספרייה המגוונת שלי "אני לא באמת נגעתי פעם במחשב או השתמשתי" ניסיתי להראות עד כמה אני מנותקת.
"זה בסדר מרי" הוא חייך שנית "אני סומך עלייך" הוא אמר בחיוך.
"מה זה הארגון הזה?" הרשיתי לעצמי לשאול אותו שאלות, לידו חשתי הרבה יותר פתוחה מליד אנדרס.
"לארגון קוראים 'ארץ'" הוא אמר בגאווה כאילו שהוא מייסד הארגון.
"מה משמעות המילה?" התעניינתי נורא ולא התביישתי להראות זאת.
"ארגון רודפי צדק" הוא התלהב מלבטא את הפירוש.
"אז אנחנו טובים כאילו?" התלהבתי בעקבותיו.
"נתון לוויכוח" הוא טפח שוב על כתפי "אנחנו עושים צדק".
"נראה לי שלא הבנתי" פניי עוותו בצורה מטרידה.
"מחליטים מי יחיה ומי ימות" הוא פירש לי בצורה ברורה.
"מה אתם אלוהים?!" התעצבנתי מעט.
"תרגעי מרי" הוא אמר בחיוך "אנחנו רוצחים מכמה סיבות" הוא התחיל.
"איזה סיבות?" שאלתי בסקרנות.
"רצח, אונס והתעללות" הוא אמר כמו רשימה למכולת.
"רגע רגע" מיהרתי לעצור על מנת לנסות להבין "מי שרצח מישהו במכוון, אתם רוצחים אותו?".
הוא הנהן לעברי "ומי שאונס מישהי או להפך, אתם רוצחים אותו?" הוא פלט קול שהסביר לי שהוא מאשר את שאלתי. "ומה הכוונה להתעללות?" הייתי חייבת להבין את כל הפרטים.
"מי שמכה אנשים אחרים, זקנים, ילדים, בעלי חיים" הוא ניסה להסביר בבירור.
"ולמה אתם עושים את זה?" ניסיתי להבין את פשר הקמת הארגון.
"יש לנו מדינה מטומטמת מרי" הוא גיחך "את באמת חושבת שמי שאונס מגיע לו רק כמה שנים בכלא?" הוא ניסה להבהיר לי שהארגון חשוב "באמת את חושבת שכשהוא ישתחרר הוא לא יאנוס שוב?" הוא הרים מעט את קולו.
נאנחתי. חשתי בכך שהוא צודק "אתה צודק" חייכתי אליו והוא חייך לעברי בחזרה.
"רגע" קטעתי את החיוך "אני רצחתי את אבא שלי אתמול" ישר הבנתי שאם רצחתי אותו אז הוא בטח עשה משהו. לא. לא יכול להיות.
"אבא שלך" הוא אמר בקול עמוק "מה הוא עשה?" מיהרתי כבר להגיע אל הסיבה שבגללה הוא נרצח. "אבא שלך מכה את אימא שלך" הוא השפיל מבטו והתבייש לספר לי.
"מה?" פניי נהיו לחיוורות "למה הוא עשה את זה?" כעסתי עליו, רק עליו.
"אני מאמין שזה בגלל שאת נחטפת כשהיית עם אימא שלך" הוא נתן לי תחושה שהוא באמת חשב על זה קודם.
"למה חטפתם אותי? למה צריך לסמן את מי שרוצחים? למה דווקא שלוש דקירות?" שאלתי מסוקרנת. הייתי צמאה לדעת עוד ועוד פרטים.
טומי הציץ בשעון היד שלו "אני מצטער מרי אני חייב ללכת" הוא כבר הספיק לקום מהמיטה.
תפסתי בחולצתו למטה "מתי תספר לי?" התחננתי.
"אחר-כך מרי, אני מבטיח" הוא הסתכל עמוק בעיניי וטבעתי בעיניו. הרגשתי שאני יכולה להאמין לו.
הוא הסתובב ללכת לכיוון הדלת פסע שלושה צעדים ואז הסתובב "רגע מרי" הוא נשם שנייה "את בפנים? את רוצה להיות חלק מזה?" הוא שאל בעומק רב.
נאנחתי שנייה. חשבתי על כך שאמר שאבי התעלל באימי.
"בפנים" נשכתי את שפתיי "לגמרי בפנים".