שתיקה-פרק 3

ג'ף מצא את נינה המשוחחת אם שוטר.
ביתו המרוסק למחצה היה מוקף בניידות משטרה ואמבולנס אחד.
שכנים התאספו סביב סקרנים למידע.
"אתה ג'פרי אבינגר?" פנה אליו שוטר עם מדים.
"כן." ענה ג'ף לאט.
"בואו איתי."
הוא נלקח אל תחנת המשטרה ושמו אותו בחדר אטום וריק מדבר מלבד משני כסאות משני צדדי שולחן מרובע ועליו מונח ניירת ומנורה.
הושיבו את ג'ף על הכיסא. "מה לעזאזל קורה כאן אני דורש לדעת?" שאל ג'ף את שניי השוטרים שנעמדו מולו.
"טוב," אמר בקרירות אחד השוטרים, "החקירה תתנהל ככה – אנחנו שואלים ואתה עונה. ואם אפילו תשקר לנו במילה, אנחנו נדע. בסדר?"
ג'ף הנהן בפחד.
"מצוין."
"אתה בעל הבית המפוצץ?" שאל אותו אחד השוטרים.
"כן."
"אתה יודע מה גרם לזה?"
"לא."
"מצאו אצלך מטען נפץ, ברור שמיהו מנסה להתנקש בחייך."
"אתה יודע מה גורם לזה?"
"לא."
"אתה בטוח? אף-פעם לא הייתה במאפיה? הימרת? חובות? הסתבכת? סמים? פשע? עניין לא סגור עם העולם התחתון?"
"למען השם, לא!!"
"טוב, טוב, רק בדקתי."
"אני יכול ללכת עכשיו?" שאל בתחינה.
"נבדוק את כול האפשרויות ואז נניח לך ללכת."
ג'ף נאנח בכבדות.
"זה יכול להיות מחבל." אמר אחד.
"נכון."
"קדימה אנחנו צריכים להתחיל במעקב, קדימה לפני שיתרחק."
"איך אתם יודעים עם הוא כבר לא ברח?" שאל ג'ף.
"כי המטען היה מכוון לספירה והנחנו לעצמנו מתי זה קרה ומתי הוא הניח את זה, בקיצור, דרכי המשטרה." הוא אמר בזדוניות גאונית.

נינה תיקח את בן אתה הביתה לישון. כך סוכם. בינתיים ג'ף עד עכשיו נשאר בחקירה.
אחרי האירועים הקודמים נינה לא כול-כך ששה לארח את בן בביתה, אבל היא הבינה את משברו.
"בן?" קרא נינה, "בן?"
בן התייצב מולה שפוף וחיוור ושקי שינה בעיניו.
היא חייכה חיוך אימהי. "בואו למיטה, הכנתי לך את הספה."
היא לקחה את ידו והובילה אותו לסלון.
הוא נכנס לתוך המיטה המאולתרת ונינה כיסתה אותו בחמימות.
לילה טוב, בן." אמרה בלחש.
נינה נכנסה למיטה וניסתה להירדם אחרי היום הקשה שעבר עלייה.
לפתע הרגישה שהמיטה שוקעת.
משהו גבשושי לצידה נשכב על המיטה.
היא הפנתה את מבטה וראתה את בן הקטן המתחפר בתוך שמיכת הפוך שלה.
היא חייכה לעצמה חיוך קטן וחזרה לישון.