בודדה

שישי בערב, בשבילי סתם עוד יום דכאוני. לראות שכולם בחוץ נהנים, ואני בבית מדוכאת ומשועממת. מתפללת שאולי הוא ישלח הודעה. שומעת שירים עצובים, ולא מצליחה לבכות יותר, אני רוצה אהבה, מישהו שיהיה איתי בשישי בערב, שנראה סרט ביחד ונתחבק. שאוכל לדבר איתו על הכל, שארגיש לידו מאושרת ויפה. מישהו שיחבק אותי כשאני עצובה, שנעשה שטיות ביחד, שהוא יצחיק אותי עד שתפוצץ לי הבטן מרוב צחוק. למה כל החיים שלי אני בודדה? מה אני עושה לא בסדר?, נמאס לי מהכל, אין משמועות לחיים שלי. הם כל כך משעממים. כמה אפשר להיות דכאונית ועצובה, איך זה שכולם שמחים סבבי ורק אני עצובה תמיד?, מחכה לאחד שיאהב אותי באמת, שיתן לי רצון לקום בבוקר בשבילו. אבל הוא לא מגיע, איפה הוא מתחבא? מה אני צריכה לעשות כדי למצוא אותו?, שידע… שאני פה מחכה ומוכנה בשבילו, שיהפוך אותי מילדה עצובה לשמחה.