אחד ועוד אחד- פרק 13

דן:
שלושה ימים אחר כך למאיה כבר היו את כל התשובות. היא התקשרה אליי ושאלה אם זה בסדר שניפגש אחרי הלימודים. אהבתי את זה שהיא התחילה את השיחה בעצמה. אני חושב שכל העניין של הקשר עדיין נורא משונה לה ולכן היא מפחדת שהיא תדבר איתי יותר מידי, או מפחדת להעיק, ובעיקר עובר עליה המון ככה שכשהיא מפנה קצת זמן אני נורא שמח. אני באמת מרגיש אליה משהו מטורף, זה לא נורמלי בשבילי. כבר כמה שנים שחיפשתי הרגשה שדומה לזו, והיא לא הגיעה. כל הזמן ליאור ניסה לשדך, יזיזות שלו כנראה שהוא רצה להעביר אליי, ואני לא הייתי זורם עם כלום. לא הרגשתי שזה בשבילי. כבר הייתי מתוסכל ששום דבר לא קורה עד שהיא הגיעה.
בשיחה היא לא פירטה יותר מידי, היא רק אמרה שהיא בדקה עם ההורים, שזו הייתה אחת השיחות הכי קשות שהיא ניהלה בחיים שלה. הם גם לא פירטו המון, אמרו שכמה ימים אחרי שקרה הדבר הרציני שקרה, שהיה אחרי תקופה של הטרדות, הם החליטו שהם רוצים שהיא תשכח את זה לגמרי. הם נסעו לחו"ל בין היתר בשביל ההיפנוזה. יותר מזה היא סירבה לומר.
במשך הימים האחרונים, מאז אותה נשיקה טובה עם מאיה, מאז אותה החלטה שאנחנו יחד, ניסיתי להבין מה אני עושה. כשליאור יגלה את זה אני מקבל בוקס אחד בראש, בוקס אחד בבטן, ומתהפך על הרצפה. אני אהיה מודחק מהחבורה הזו לכמה זמן, הוא לא יוכל לסבול אותי, ואני אנסה לבדוק איזה חברים יישארו קרובים אליי. כשהוא יגלה את זה הוא יפסיק לדבר איתי. אני חייב לראות איך אני מסתיר את זה קצת עוד טיפה.
זה נורא קשה. כשאני חושב על מאיה אני גם חושב על מה שהיה לה וחושב על אח של ליאור. אני מת להחטיף לו מכות. כשאני רואה את ליאור אני חושב על אח שלו, שהכרתי אותו פעם, ראיתי אותו ממש לקצת זמן ולתקופה אחר כך ליאור אמר לי שהם הפסיקו להיות בקשר ושהוא עזב את הבית. ליאור פעם העריך אותו, פעם הוא ראה מישהו כאח גדול שבאמת יכול לעזור לו ולתמוך בו. ליאור מעולם לא סיפר לי על הדברים שאח שלו עשה. אני מקווה שזה לא קרה יותר מידי פעמים חוץ ממאיה.
ועם כל הסיפור אז הגיעו גם הרבה תשובות, כמו למה ליאור מחזר אחרי מאיה, כמו למה הוא כל כך רוצה להכניס אותה בחזרה לחיים שלו, כמו מה באמת ההיסטוריה בין ליאור למאיה. לא ידעתי שהם היו שכנים, לא ידעתי כלום. היא נכנסה לחיים שלנו בשכבה לפני שנתיים, תחילת י', והוא אף פעם לא הזכיר אותה לפני.
'השנייה מזמינה לבר של אח שלה, אתה מצטרף?' שלח לי ליאור הודעה. הייתי חייב להגיע. כבר הברזתי יותר מידי פעמים. אני גם חייב לנקות קצת את הראש.
'בטח. תשלח לי את המקום אני אגיע תוך גג שעה'
'מעולה אחי. מחכה לך' הוא כתב. אין יציאה שהוא לא יכתוב לי. חייב שאני אהיה בתוך העניינים, הוא לא רוצה להשאיר אותי בחוץ. הוא חבר טוב ואני זבל.
שלושת רבע שעה אחרי זה הגעתי למקום, הוא היה די מפוצץ. עברתי את הכניסה בקלות, קל הרבה יותר להיכנס למקומות כאלה כשאתה אחרי בן שמונה עשרה. חיפשתי את ליאור ומצאתי אותו בשולחן הכי טוב שיש לבר הזה להציע. הוא מיד הרים את ראשו לקראתי וחייך. מימינו ישבה מספר שתיים. כוסית לא נורמלית, אבל נראית מפגרת קצת. לפחות היא לא ממש מהנדבקות, היא לא שמה עליו את הידיים שלה. ליאור לא יכול לסבול כאלה.
"לא מאמין שדן ברגר אשכרה הגיע ליציאה שלנו," ליאור אמר וטפח לי על השכם. צחקתי ונתתי לו חיבוק קצר של אחים. מת על הגבר הזה. התיישבתי על הספה לידו והסתכלתי על התפריט. לא באתי עם האוטו, העדפתי לשתות היום. ניקח מונית בחזרה אז מותר לשתות אלכוהול. בירה תספיק לי. קראתי למלצרית, שהייתה גם היא יפה באופן מיוחד, מראה אקזוטי, וביקשתי ממנה את הבירה שאני אוהב לשתות. היא חייכה אליי ושאלה אותי אם אני ארצה עוד משהו. ביקשתי ממנה גם צ'יפס לנשנש בצד. היא חייכה חיוך גדול ופנתה לבר.
"תתחיל איתה," אמר ליאור כשהוא קלט איך אני מסתכל עליה. שיט אסור לי להסתכל על בנות אחרות, חייב לרסן את העניין. הוא כבר לימד אותי לחשוב כמוהו. אסור לי לעשות כלום.
"לא, איזה אחי, אין כוח היום. זה לא יעבוד."
"למה אתה ישר שולל למה? לא למדת כבר אחי? אם אתה אומר ישר 'אין סיכוי' אז באמת אין סיכוי. תפסיק להיות נמושה. היא נראית מתוקה." חשבתי על זה שהוא לא ירד לי מהגב אם אני לא אעשה את זה, וזה הסיכוי היחיד שלי להראות לו ששום דבר לא קורה ביני לבין מאיה. הסיכוי היחיד שלי לגרום לו לא לחשוש משום דבר. אז קמתי, והלכתי אליה. היא בדיוק עמדה מאחוריי הבר, וידעתי שליאור עדיין מסתכל עליי, ובוחן אותי. שיט, אני אצא זבל בכל מקרה.
"אהלן," אמרתי לה בחיוך. היא חייכה ובדיוק עברה להיעמד מולי ולסיים להכין את השתייה שהיא הכינה.
"היי, אתה באת לבטל את ההזמנה? כי היא כבר יצאה לדרך והבירה שלך האמת, כאן." היא אמרה והפנתה את מבטה לבירה שעמדה על הבר. צחקתי ולקחתי את הכוס מהדלפק ולקחתי שלוק. זה כל כך טעים.
"האמת שלא, באתי לדבר איתך." אמרתי לה בישירות. כשמתחילים ככה ולא עם 'אז מה, אמרו לך פעם שאת פרח' או משפטים אחרים, הן ידברו איתך כמו שאתה צריך. לא צריך לתקוף כמובן, לא להמטיר מיליון שאלות ולקבל תשובה רק לאחת מהן. צריך מינון. צריך להגיד שוואלה, באת בשביל משהו, ולראות איך זה זורם מפה.
"בעוד חמש דקות יש לי הפסקה קצרה במשמרת. נדבר אז?" היא שאלה בחיוך. הנהנתי אליה והתחלתי להסתובב, ואז חזרתי לשנייה אליה.
"דן, דרך אגב." אמרתי והפניתי לה את ידי.
"יהלי." היא אמרה בחיוך ואני התרחקתי מהבר. צעדתי לכיוון ליאור וחזרתי לכיוון שולחן הבנים. ליאור טפח לי על השכם בחיוך.
"גם היד הוגשה קדימה, אז באמת הצגת את עצמך. אני כבר מכיר את הטריקים שלך. הסיבוב הידוע, החזרה, החיוך הכובש כשאתה אומר את השם שלך, מכיר אותך כבר יותר מידי טוב אח שלי."
"תשמע היא נראית טוב, היא חייכה כשהיא באה לפה, אם היא זרמה זה אומר שאין לה חבר. בוא נראה. כבר שנים אני מתייבש בלי משהו." אני חייב לחרטט משהו אחרת אני מת.
"תנסה. מספר בסוף הערב, תתחיל ממשהו קטן. רק אל תהפוך אליי. אני מסתבך אחי.. לא שווה לך." הוא אמר לי כשהוא קרוב לאוזן שלי ורחוק מכולם. גם השנייה בדיוק באותו רגע קפצה לרגע לשירותים.
"תגיד, זה שאתה יודע שבטוח יש לה משהו מהצד, לא מחרפן אותך?" שאלתי אותו. לא יכול להיות שהיא יזיזה רק שלו.
"האמת שלא ממש. אני לא נקשר אליה כל כך רגשית. כל מה שקורה כאן זה בעיקר פיזי ומידי פעם כשאנחנו נפגשים אז זה ידידים. היא לא יכולה להימרח עליי גם ליד החברים פה. אני פשוט אומר לכולם שהיא ידידה טובה. הם לא שואלים הרבה. מעט שואלים אם אני גם מזיין אותה."
"ולה? טוב עם הסידור הזה?"
"לפני איזה זמן חשבתי שקצת פחות, שהיא רוצה משהו מעבר שאני לא יכול, אתה יודע למה. אני לא רואה ששוב זה הפריע לה בשבוע האחרון. מידי פעם זה חוזר למחשבות או לשיחות שלנו. ככה זה בנות, אוהבות לחזור לנושאים קבועים."
"ומאיה? משהו מתקדם?" שאלתי אותו, נזהר, לא להרוס לו את הערב. בזווית העין ראיתי את יהלי מתקדמת לעברנו. היא הגיעה וחייכה אלינו עוד לפני שליאור הספיק להגיב.
"זה שיחה למועד אחר ולפורום אחר. תהנה אחי. תחזור לפה מתישהו." הוא אמר לי בחיוך. צחקתי ולקחתי את הבירה איתי וקמתי ליהלי. ראיתי אותה מחזיקה בצלחת צ'יפס.
"הבאתי צ'יפס גדול, גם כי ממילא הייתי צריכה להביא לך את ההזמנה שלך וגם כי היה בא לי. על חשבון הבית, אתה לא צריך לשלם על אחד יקר יותר. נשב איפשהו?" היא שאלה בחיוך. משהו בה הקסים אותי.
"אחרייך." אמרתי לה בחיוך והתחלתי ללכת אחריה לעבר שולחן ריק.