Silent scream-3

מים כבר לא קיבלתי. פחדתי לצאת מהחדר, להתמודד עם כל האנשים שבטח ישאלו אותי שאלות וירצו לדעת למה התחרפנתי כשהם פגשו אותי. הסתכלתי על עצמי במראת הקיר שהייתה בחדר. החדר שלי. פניי היו חיוורות מהרגיל ושיערי זעק לרחמים של מברשת. בגדיי היו מקומטים (עד כמה שטייץ שחורים, חולצה שחורה עם כיתוב לבן של "Look but don't touch" ועליונית ג'ינס יכלו להתקמט) והעור שסביב ציפורניי סבל התעללות רבה. העברתי כמה אצבעות בשיערי עד שהוא נראה נורמלי ונשמתי עמוק. לבי פעם במהירות וגוש נבנה בגרוני. ובכל זאת אזרתי משהו שברירי ודמוי אומץ ופתחתי את הדלת. עיניי סרקו את סביבתי בזהירות ונרגעתי לגלות שלא הייתה בקומה נפש חיה. שמעתי את הדופק שלי באוזניי וירדתי במדרגות בזהירות. הגעתי לקומה התחתונה ושם, על הספה, היו נערה ונער. הנערה הייתה יפהפייה. שיער שטני וגלי. עיניים כחולות וקפואות. שפתיים מעוצבות ופנים חיוורות כמו שלי. גם הנער היה יפהפה. שיער חום מגולח בשני הצדדים ובאמצע בלורית הצידה (נו, כמו ערסים), עיניים אפורות, עגיל יהלום באוזנו וחיוך ממזרי ויהיר על שפתיו החיוורות. נעצרתי ונשכתי בכוח את שפתי. "היי. אני אלכס, וזה ג'וש." אמרה הנערה.
הנהנתי בחדות פעם אחת והכרחתי את עצמי להישיר מבט אל עיניה המקפיאות.
"בואי, שבי." אמרה והצביעה על כורסה מולה ומול ג'וש. צעדתי בהיסוס אל הכורסה והתיישבתי בעדינות, לועסת את שפתי התחתונה בלחץ ומסתכלת על שני הדוגמנים שמולי. "קוראים לך היילי, נכון?" הנהנתי. "אז אני בת שש עשרה וגם ג'וש. סטיבן אמר לי שאת בת ארבע עשרה."
"אמממ, למעשה, מחר יום ההולדת שלי. אני אהיה בת חמש עשרה." עניתי. היא נראתה מופתעת שאני מסוגלת לדבר. "אה. טוב, אז יש כמה דברים שאת צריכה להבין בנוגע למקום הזה. קומה שנייה של הבנים. שלישית של הבנות. בכל קומה יש מקלחת. צריך לחזור הביתה עד עשר. לא חייבים ללכת לבית הספר. ו… ג'וש שלי." ג'וש צחק והדביק לה נשיקה על השפתיים. כן, כאילו רציתי להיות עם מישהו בכל מקרה. "אוקיי," לחשתי והשפלתי מבט אל ידיי. "השיער שלך צבוע?" שאל ג'וש פתאום. הרגשתי סומק על לחיי. "לא. הוא טבעי." מלמלתי והשארתי את עיניי מקובעות על ידיי. "אז אהה… רוצה אולי ללכת איתי לקניון? נקנה לך קצת בגדים." הציעה אלכס. "כן. זה… זה יהיה נחמד." אמרתי בהפתעה. "אז בואי." היא אמרה בחיוך מהמם וקמה באחת. גם אני קמתי ושמתי לב שג'וש הפליק לישבנה. הסטתי את מבטי במבוכה וחיכיתי ליד הדלת. היא תפסה בידי ויצאה איתי, נכנסת לאוטו. "את נוהגת?" שאלתי בהפתעה. "ברוכה הבאה לסן-דייגו!!!" היא צעקה. צחקתי בניגוד לרצוני. נסענו לכמה זמן ואז היא נעצרה מול קניון עצום. היא משכה אותי אחריה וכמעט שעתיים קנינו והסתובבנו. היא הכריחה אותי ללבוש שמלות 'מאוד' לא נוחות וצרחה הרבה. כשסוף סוף חזרנו הביתה שמחתי, כי לומר את האמת? אני לא טיפוס של שופינג ומסיבות ו… חיי חברה באופן כללי. אלכס עזרה לי לסחוב את מיליון וחצי השקיות של הבגדים שהיא קנתה לי ולהעלות אותן לחדר. ג'וש הופיע וצחקק. "הטבעת אותה בבגדים." הכריז בין צחקוקים. "ובנעליים." הוסיפה אלכס ותפסה בידו. היא לחשה לו משהו באוזן והוא נשך אותה. הם הלכו למה שאני די בטוחה שיהיה סקס. בהיתי בשקיות וחוסר חשק עמוק לפרוק אותן גאה בי. השתטחתי על המיטה ובהיתי בתקרה. איך יהיו החיים כאן? עם כל האנשים שעוד לא הכרתי. מה אם לא יחבבו אותי? האם אני אצליח לברוח מכאן? דפיקה נשמעה על הדלת. פתחתי אותה ובפתח עמד נער. שיער שחור עם בלורית קטנה קדימה. עיניים כחולות עם כתמים אפורים, שגרמו להן להיראות כמו סערה. זיפים קטנים. קצת שרירים. יאמי."היי." הוא אמר בביישנות. "היי," השבתי. "אמממ… אז אני לוקאס. ברוכה הבאה לבית." חיוך עלה על שפתיו. גם אני חייכתי ונשענתי על משקוף הדלת. "נעים להכיר. קוראים לי היילי." אמרתי, עדיין בחיוך. "אז בן כמה אתה, לוקאס?" שאלתי בנינוחות. "שש עשרה." הוא אמר. "ואת?" שיחקתי עם קצווה של שיערי. "כמעט חמש עשרה. מחר, למעשה." "מזל טוב," איחל ותחב את ידיו בכיסיו. "יפה. אז מה הסיפור שלך? למה את כאן?" נשכתי את פנים הלחי שלי. "סיפור ארוך." מלמלתי והשפלתי את מבטי.
"יש לי זמן." הוא אמר בחיוך. נאנחתי והתיישבתי על מיטתי, טופחת על מקום לצדי. הוא התיישב לידי ונשענתי על הקיר. והסיפור יצא ממני. זרם החוצה, על כל פרטיו המחרידים. כשסיימתי לבסוף קברתי את פניי בידיי, מתביישת בדמעותיי. יד חמימה וגדולה ליטפה את גבי בהיסוס. "אז… זהו פחות או יותר." אמרתי באנחה. שנאתי להיות כל כך רגישה.
לוקאס התחיל לומר משהו כשסטיבן כשל פנימה, עיניו שטופות אדום ורגליו לא יציבות. "מה אתה עושה כאן, לוק?" שאל בקול של עילג. מעולם לא ראיתי מישהו שיכור. זה היה די מפחיד. לוקאס קם במהירות ותפס בכתפו של סטיבן. "אתה חייב להפסיק לשתות בכמויות כאלה." הוא אמר בקול עצבני. "אתה אחי הקטן, אל תגיד לי מה לעשות." ירק סטיבן בבוז. רגע….."אח קטן"? הם אחים? טוב, זה מסביר את החתיכות העל אנושית של שניהם. "סורי. נדבר אחר כך." קרא לוקאס בעודו גורר משם את אחיו השיכור.
פיהקתי והתכרבלתי במיטה.
מי שאמר שהימים הראשונים במקומות חדשים צדק. כל כך צדק.

—סטיבן—

התעוררתי וראשי פעם בכאב. זה לא היה ההנגאובר הכי חזק שהיה לי, אבל זה תמיד כאב בטירוף. גרוני היה יבש ולשוני הרגישה מחוספסת כנגד החך שלי. "תתיישב." נשמע קולו של לוק. התיישבתי באיטיות ונשענתי כנגד הקיר. "קח." אמר והושיט לי כוס. לא ידעתי מה היה בה, אבל לוק תמיד היה כזה אחראי ומשעמם. זה בטח היה איזה משקה להנגאובר. אני לא מבין איך יצא לי אח כזה חנון. אנחנו ממש ההפכים. כלומר, שנינו נראים טוב, אבל הוא לא מנצל את זה. אלוהים, הילד בתול! הוא פאקינג בן שש עשרה! הוא אומר שהוא "שומר את עצמו למי שהוא באמת יאהב". כן? ואיך תגיב זאת שאתה תאהב כשהיא תגלה שאתה בתול? היא תברח ממך לפני שתספיק למצמץ. אבל שיהיה, אלו הצרות שלו, לא שלי. שתיתי ועיוויתי את פניי כשהמשקה המר והגושי החליק במורד גרוני. אחרי זה הוא הושיט לי עוד כוס ובה היו מים. שתיתי אותם בהוקרה והעזתי לפתוח את עיניי. החדר היה מוחשך. ברור. חתיכת חנון. לוק יצא מהחדר וניסיתי להיזכר מה עשיתי אתמול. ניסיתי לשכב עם מריה…. התיישבתי על החתול של מייקל…. והתפרצתי לחדר של היילי… גם לוק היה שם…. הם ישבו על המיטה…. היד שלו הייתה עליה… הם ישבו כל כך קרוב…. כעס התעורר בי בלי שידעתי למה. מה הם עשו כל כך קרובים? על מיטה?! ניסיתי לקום והתנודדתי. נשענתי על הקיר והכרחתי את עצמי לסיים את כוס המים. כשהרגשתי בטוח שאני יכול ללכת בלי ליפול דידיתי במעלה המדרגות, אל החדר של היילי. הסתכלתי על שעון שהיה תלוי על הקיר וגיליתי שהיה כבר אחד עשרה. קיוויתי שהיא לא הלכה לבית הספר ונכנסתי לחדר שלה. היא ישבה על המיטה בחליפת פיג'מה ארוכה בצבע תכלת וקראה ספר. היא הרימה את מבטה והכניסה סימנייה, מניחה את הספר על השידה. "אתה עדיין שיכור?" שאלה בזהירות בקולה המתוק. "לא." מלמלתי והבטתי בערגה על מיטתה. "אפשר לשבת?" שאלתי בתקווה. היא הנהנה בחיוך קטן וצנחתי בהקלה, מניח את ראשי על ירכיה ונושם עמוק. "מה לוק עשה אצלך בחדר אתמול?" שאלתי וניסיתי לשמור על קול רגוע. היא צחקקה. "מקנא?" שאלה בהקנטה. כן. כן, אני מקנא. "לא. אני סקרן." מלמלתי ופקחתי את עיניי. "דיברנו קצת," אמרה במשיכת כתפיים. היא נראתה כנה. עמוק בפנים עשיתי ריקוד קטן אבל מבחוץ שמרתי על פנים חלקות. "אז אתם אחים?" היא שאלה ורכנה קצת קרוב יותר, גורמת לקווצה של שיער ג'ינג'י לוהט לנחות על פניי. היא חייכה ותחבה אותה מאחורי אוזנה. "כן. אבל אני מנסה להכחיש את הקשר המשפחתי, אז שששש…."
היא נענעה בראשה.
"אתה משהו מיוחד, סטיבן."