למרות הכל ~ פרק 2 ~

תקראו ברציתי להוסיף ;)
פרק 2
נ.מ. אבישג
"אביאל?" שאלתי את אחי הגדול.
ישבנו על הספה מול סרט קומדיה שלא הצחיק אותנו בכלל כשראשי נשען על כתפו.
"מה יפה שלי?" הוא שאל עם מבטו בסרט.
"מתי כל זה יגמר?" שאלתי בקול רועד.
"בקרוב, הכל יהיה טוב, אני מבטיח." הוא אמר והסתכל אל תוך עיניי.
דמעה האחת זלגה מעיניי במורד לחיי.
הוא נשק לשערי וחזר להביט בדמויות המרצדות על המסך.
פריאל ירדה מחדה והתחפרה ביני לבין אביאל מתחת לשמיכה.
אביאל עטף אותה בידיו ונשק למצחה.
העיניים שלה היו נפוחות ואפה אדום.
היא שוב בכתה.
שמענו קול בוכה ממעלה המדרגות.
זה היה נועם.
"אני אלך אליו" התנדב אביאל וקפץ במעלה המדרגות.
התקרבתי לפריאל ועטפתי אותה בשתי ידיי.
"אנחנו נעבור את זה. ביחד".
~
"תנדנדי אותי!" ביקש נועם בהתרגשות והרים את ידיו אל עבר הנדנדה.
הרמתי אותו והנחתי אותו בנדנדת התינוקות.
התחלתי לנדנד אותו בעצלות.
ראיתי שתי בנות עוברות מולי ומצחקקות.
הם היו כל כך יפות… וחשופות…
איך שקינאתי בהם.
באמת שאני אוהבת את אלוקים, ואף פעם לא עלה בדעתי לוותר על האמונה והמצוות וכמובן על המקום בגן עדן.
אבל באמת הוא היה חייב להלביש אותי כל כך ארוך?
לא ביקשתי לחשוף איברים מוצנעים, רק בקטנה כזה..
איזה ברך אולי כתף אפילו….
לבטא את עצמי קצת.
הנערות הסתכלו עליי וצחקקו.
נחרתי אליהם בבוז וסובבתי את מבטי אל אביאל ששמר על נתנאל במגלשה.
לאביאל מרשים כבר ללכת בלי ציציות.
ופאות.
ובלי חולצה בים.
אם הוא מקבל את החופש שלו, אז למה אני לא מקבלת את שלי?
אפילו חברה יש לו…
הבן היחיד שהתקרבתי אליו זה הבן של השכנים שלנו שהוא גם כן דתי ומזל שהוא שומר נגיעה כי גם עם מקל לא הייתי מוכנה לגעת בו.
אוף, קנאה זה רגש מכוער.