WTF – פרק 13

הפרק מוקדש ל: אוהבתלכתובולקרוא המדהימה שמגיבה לי תמיד ומעודדת אותי 3>
————————————————————————-
"לא יודעת" כתבתי להן בקבוצה אחרי מספר דקות "נו בואי… בבקשה" אגם כתבה אחרי פחות מדקה נוי כתבה "ניקול מחר בשמונה אנחנו באות אלייך ועוזרות לך לבחור בגדים ולהתאפר ואני לא שואלת אותך. את באה" היא אמרה "אוקיי" אמרתי זה לא שיש לי יותר מדי ברירות הם יגרמו לי ללכת בכל מקרה, ואולי זה לטובה.
הלכתי לישון כבר היה אחת בלילה.
~בוקר~
אין היום בית ספר, מן הסתם יום שבת היום, עוד יום של לעשות כלום חשבתי, ואז נזכרתי, היום המסיבה! אז אולי היום לא יהיה מיותר? הדלת נפתחה ושון וסהר נכסו " איפה הייתם?" "לא עניינך קופיפה קטנה" סהר אמר ושון צחק אני רק הסתכלתי על שניהם במבט כועס " טוב נו הלכנו לבקר את אבא" שון אמר "למה אתה מגלה לה?????" סהר התעצבן "למה לא אמרתם לי? הייתי גם באה" אמרתי מבולבלת, "לא רצינו שתבואי כי לא ידענו באיזה מצב נמצא אותו, ורצינו למנוע ממך מראות קשים. " איך הוא? הוא בסדר? מה איתו? " התקפתי אותם בשאלות, אני כל כך מתגעגעת אליו, התקשרתי אליו אלף פעמים אבל הוא לא ענה לי אפילו פעם אחת. " וואו שווייה אל תתקיפי שאלה שאלה " סהר אמר "הוא בסדר אבל הוא לא ענה לשיחות שלנו וזה הדאיג אז הלכנו לבקר אותו וראינו שהוא בסדר, הפלאפון שלו שבור לרסיסים בגלל זה הוא לא עונה אבל דיברנו איתו, הוא אמר שהוא מתגעגע לכולנו והוא מחכה למחר" שון אמר " מה יש מחר?" שאלתי " הוא ואמא ידברו בתקווה להשלים ולפתור את העניינים ביניהם" סהר אמר "אני כל כך מקווה שהם ישלימו כבררר אני מתגעגעת לאבא" אמרתי הם חיבקו אותי חיבוק תומך והלכנו לראות סרט של דיסני, זה תחביב משותף שלנו, תמיד בימי שבת מאז שהיינו קטנים אנחנו יושבים ביחד ורואים סרט של דיסני, כל פעם סרט אחר. היום עשינו מרתון של חמישה סרטים כי לאף אחד מאיתנו לא היה מה לעשות, אחרי חמשת הסרטים שמתי לב שכבר שמונה ורבע, פתחתי את הפלאפון שלי וראיתי אלף חמישים הודעות משלוש שיחות, שתי שיחות שלא נענו מאגם וארבע שיחות שלא נענו מנוי. הלכתי לפתוח את הדלת, בטח ייבשתי אותן בחוץ. הם נשענו על הדלת אז כשפתחתי אותה הם נפלו על הרגליים שלי "אווץ'?" נוי שאלה-אמרה " שתיכן נפלתן על הרגליים המסכנות שלי ואת אומרת אווץ'?" שאלתי ושלושתינו צחקנו "אווץ' על הייבוש" אגם אמרה והן נכנסו לתוך הבית "בבקשה כנסו" אמרתי בציניות "נכנסנו" נוי אמרה ושתיהן צחקו, "היי" נוי אגם אמרו ביחד לשון וסהר והשניים החזירו להן הנהון ואני צחקתי מהתיאום המוזר שלהם, עלינו לחדר שלי ופתחתי את הארון שלי, ישר נוי רצה לארון וצעקה " אומייגאד" " מה ?" שאלתי "זאת!" היא הצביעה על שמלה אדומה עם מחשוף לא גדול מדי ולא קטן מדי באזור החזה, הגב חשוף כמעט לגמרי והשמלה היא שמלה קצרה שמגיעה עד לטיפה אחרי סוף התחת בערך, כן שמלה די חשופה אבל לא זנותית, זאת לא הסיבה שלא רציתי ללבוש אותה, האמת שיותר רציתי לשרוף אותה, אחרי שתיקה של דקה שנוי ואגם בוהות בי, אגם אמרה " את לובשת אותה וזהו!" "אני לא לובשת את זה" אמרתי והיה ממש אפשר לשמוע שהתכוונתי לזה, "אוקיי" שתיהן אמרו והסתכלו אחת על השנייה "אולי זאת?" שאלתי, הצבעתי על שמלה בצבע טורקיז צמודה, עם מחשוף קטן וגב חצי חשוף, שתיהן הנהנו, המשכנו להתארגן ובאנו לצאת. ירדנו במדרגות "לאן אתן הולכות?" סהר שאל " למסיבה" נוי ענתה לו וחייכהאגם בכלל לא הסתכלה עליו, סהר הסתכל עליי במבט מבולבל, הוא יודע מה קרה פעם אחרונה שהייתי במסיבה, הנהנתי לו והוא אמר "אני בא איתכן", עשיתי לו מבט של תודה והוא הנהן, הוא יודע שאני אצטרך אותו לצידי אם אני אראה את אדם, והוא גם יודע שנוי ואגם לא יודעות על אדם אז הן לא יוכלו לעזור לי. " אבל אם את חושבת שאת הולכת ככה את טועה" הוא אמר "אבל אתה בא איתנו נו …. מה אכפת לך?" שאלתי אותו בהתחננות "בסדר אבל את לא זזה ממני" הוא אמר, יצאנו למסיבה.