נעלמת בצל הכאב

כשסביב החמה הרקיע בהיר
את פניי קרן שמש מאיר
מיטשטש לו ענן ושובה את ליבי
עד כמעט שכחת מכאובי.
אט אט נעלם חום השמש
וקורא לי לנצור כל דקה
מתקרב, משתלט הקור חרש
אין הישמע זעקת מצוקה
והכל לטובה, הכל מתת האל
אז למה תמיד אהיה כלואה מתחת לצל?
תכף ירד הליל ושוב אעלם בצל הכאב,
מבחוץ החושך מכסה את כולי וסערה משתוללת בלב.