התאהבתי במורה שלי פרק 12

לפניי הכל אני רוצה שתקראו את רציתי להוסיף

רועי התנתק מהחיבוק וניגב את דמעותיו.
הלכתי לשירותים, לקחתי גליל נייר וחתכתי כמה קוביות והבאתי לרועי שמשך באפו.
"תודה", הוא אמר בקול חנוק מבכי שעדיין מאיים להתפרץ החוצה.
"בכיף, אני פה רועי, הכל בסדר", אמרתי והוא החל לחייך את החיוך המדבק שלו.
זה כל כך שימח אותי לראות את החיוך הזה אחרי שהתפרק ובכה את החיים שלו על כתפי.
ליטפתי את פניו בעדינות עם שתי ידיי, הוא עצם את עיניו, נרגע מהמגע שלי ונותן לעצמו להירגע.
"את יודעת", הוא החל להגיד לאחר שפקח את עיניו בעודי עדיין מלטפת את פניו.
"את היחידה שבכיתי לידה, היחידה שהרגשתי בטוח לפרוק את הכל, על זה אני רוצה להודות לך", הוא אמר בכנות וקפצתי עליו וחיבקתי אותו, זה כל כך שימח אותי לשמוע זאת ממנו.
הוא נתן לי להרגיש מיוחדת, בחיים לא הרגשתי ככה, אפילו האקס שלי לא נתן לי הרגשה כזאת מיוחדת.
"קדימה, תכנס להתקלח, תרענן את עצמך קצת ונלך לשתות משהו בחדר אוכל, בסדר?", שאלתי בחיוך והוא חייך גם.
"טוב יפה, תודה", הוא אמר ונישק את הלחי שלי.
"בכיף", אמרתי ויצאתי מחדרו.

הגעתי לחדר אוכל, הכנתי לעצמי נס, אני מרגישה כל כך תשושה מהשבת הזאת, עברו עלי יותר מידי דברים.
יצאתי מהחדר אוכל, התקדמתי בצעדים זהירים לעבר הספסל האהוב עליי כדי שהנס לא יישפך.
התיישבתי על הספסל, שמתי את הכוס בזהירות רבה והוצאתי סיגריה מהחפיסה ותחבתי אותה אל פי, הדלקתי את הסיגריה ונשפתי את השאיפה הראשונה מבלי להכניס אל הריאות, אני שונאת את הטעם.
כל מה שקרה עם רועי גרם לי לחשוב על רני שלי, מה עובר עליו עכשיו בבית, עם ההורים שלי שבטח לא מתייחסים אליו בכלל.
הדמעות החלו לזלוג ללא שליטה, אני כל כך רוצה לראות אותו עכשיו ולחבק אותו, שירגיש שהוא לא לבד בבית הקר הזה.
"אלכסה?", שמעתי קול מוכר קורא בשמי וזה היה בן.
"למה את בוכה?", הוא שאל והתיישב על ידי ושם את ידו על כתפי.
"סתם…באמת עזוב", אמרתי בקול חנוק, מנסה לא לבכות.
"אל תגידי לי סתם, זה קשור למה שקורה אצלך בבית?", הוא שאל והנהנתי בראשי.
"טוב, אני רוצה שתלכי עכשיו לחדר, תארגני תיק, אני לוקח אותך הביתה", הוא אמר והבטתי בו במבט מופתע.
"מה?מה זאת אומרת?", שאלתי, עדיין מנסה לעכל את מה שהוא הרגע אמר.
"מה ששמעת, אני אחכה לך פה, ועוד דבר, אני רוצה שתתלווי אלי מחר אל ההרצאה שלי מחר, אני רוצה שתלמדי קצת על הפנימייה יותר, אז החלטתי לקחת אותך איתי.
אנחנו נישן מחר בבית מלון בחיפה לילה אחד ונחזור יום אחרי בחזרה לפנימייה בסדר?", הוא שאל וחיוך התפשט על פניי.
"תודה בן", אמרתי וחיבקתי אותו, לא איכפת לי שהוא המורה שלי פשוט חיבקתי אותו על ההבנה שלו מבלי לשאול למה וכמה.
"טוב, קדימה לכי לחדר ותארגני תיק, אני אלך להביא את המפתחות של הרכב שלי ואחזור לפה, אני אחכה לך פה", הוא אמר וישר קמתי מהספסל ורצתי לכיוון החדר, אירגנתי את התיק הכי מהר שיכולתי, לקחתי כמה בגדים, הלבשה תחתונה, מטען, סיגריות, מגבת ונעליים ויצאתי מהחדר.
חזרתי אל הספסל בן כבר היה שם.
"את מוכנה?", הוא שאל וחייך חיוך קטן.
"כן", עניתי בחיוך והתקדמנו לעבר הרכב שלו.

***
"בוא תעלה לקפה", הצעתי לבן, אחרי נסיעה ארוכה כזאת הוא חייב קפה.
"לא זה בסדר", הוא ענה בביישנות וראיתי בעיניו השחורות שהוא רוצה אבל לא כל כך נעים לו.
"לא שואלת אותך, בוא", אמרתי והוא הסכים.
דפקתי על הדלת שלוש דפיקות ולאחר כמה שניות הדלת נפתחה.
אמא שלי הביטה בי ועל בן במבט חסר כל רגש והכניסה אותנו מבלי לשאול בכלל מי זה בן.
"אמא תכירי, זה בן, המורה שלי", אמרתי בתקווה שהיא תראה קצת אכפתיות.
"נעים מאוד, קוראים לי לולה", היא ענתה ביובש והדליקה את הקומקום.
"נעים מאוד", הוא ענה וראיתי שהוא היה נבוך, והרגיש לא בנוח.
"איפה רני?", שאלתי את אמי והיא סימנה לי עם ידה שהוא בחדרו.
"בוא בן, אני רוצה שתכיר את אחי", אמרתי לבן והוא בא אחרי.
נכנסתי לחדר וראיתי את רני משחק במשחק שקניתי לו לפני חודשיים, הוא הרים את מבטו אלי וזרק את המשחק על הריצפה והחל להשתולל על הכיסא גלגלים עם חיוך רחב על פניו.
רצתי אליו ונתתי לו חיבוק כל כך חם ואוהב, מה שכנראה היה לו חסר מאז שהגיע הביתה.
"רני שלי, אני כל כך התגעגעתי אליך, אני מצטערת שלא באתי אתמול, אני לא יכולתי", אמרתי בבכי מאושר והוא התחיל למלמל בשפה שלו ואני הבנתי שהוא מתכוון לזה שהוא מבין אותי, אחרת הוא לא היה מחייך ככה.
"אני אוהבת אותך יפה שלי", אמרתי וחיבקתי אותו שוב.
"תכיר, זה בן המורה שלי", אמרתי והבן התקרב אליו ותפס בידו, רני הסתכל עליו קצת בחשש ואז חיוך קטן צץ על פניו.
"הוא מחבב אותך", אמרתי ובן חייך לעברו בחזרה את החיוך הכובש שלו.
"הוא כזה מתוק אלכסה", הוא אמר והתחיל ללטף את פניו ברוך.
"כן, הוא הדבר הכי מתוק עלי האדמות", אמרתי והרגשתי עכשיו כל כך הרבה אושר.
"טוב, בוא נלך לשתות קפה", אמרתי ובן הסכים.
לקחתי את רני איתנו למטבח, הוא בטח כל היום נמצא בחדרו ומשחק במשחקים שאני קניתי לו.
"תודה רבה על הקפה לולה", בן הודה בנימוס לאמי והיא רק חייכה חיוך מזוייף לעברו והמשיכה לצפות בטלוויזיה.
שתינו את הקפה בשקט מוחלט, בן לא רצה לדבר יותר מידי ליד ההורים שלי, הרגשתי שלא נוח לו כאן בבית והכל בגלל ההורים חסרי היחס האלה.
"אני מציעה לך להישאר לישון כאן, כבר מאוחר מידי ואתה צריך לנוח כדי לנהוג מחר", אמרתי והנחתי את כוס הקפה על השולחן בחזרה.
"לא זה בסדר, תודה", הוא אמר וידעתי שזה בגלל שהוא מרגיש לא בנוח, לעזאזל עם ההורים האלה.
"אין דבר כזה, אתה תישן אצלי בחדר ואני אישן עם רני בסדר?", שאלתי וקמתי מהכיסא ולקחתי את כוס הקפה של שנינו ושמתי בכיור ושטפתי אותן.
"טוב בסדר, יש לי פה את התיק ברכב אז ניסע מפה ישר להרצאה" הוא אמר ושמחתי שהוא הסכים.
"יופי, אתה רעב?", שאלתי אותו והוא הניד את ראשו.
שמתי את רני בחדר שלו ולקחתי את בן לחדרי.
סידרתי לו את החדר, החלפתי מצעים, הבאתי לו גם מגבת למקרה שירצה להתקלח.
"תודה אלכסה", הוא אמר וסימן עם ידו שאשב לידו.
"בכיף", אמרתי והבטתי בעיניו השחורות והיפות, טבעתי בתוכן.
הוא תפס בפניי עם ידו הגדולה והחמה והתקרב אלי עם פניו עד שהרגשתי את נשימותיו החמימות על פניי.
זה גרם לי לצמרמורת בכל הגוף, נשכתי את השפה התחתונה, המבט שלו תמיד משגע לי את החושים בכל צורה וגורמת לי לרצות לנשק אותו והרגשה מוזרה ונעימה בבטן התחתונה.
"אל תעשי את זה, זה גורם לי להשתגע", הוא אמר בקול צרוד ומחוספס שגרם לי להתנשם בכבדות ולקרב את פני עוד יותר אל פניו.
"לעשות מה?", שאלתי והוא נשך את שפתו התחתונה.
"בן…", אמרתי בגניחה שקטה והוא…