פניתי לדרך שגויה פרק 10 חלק 2 פרק אחרון

-דני-
-כעבור שבוע-
אני אוחז בידי אקדח. אני רודף אחרי יאן בפרצוף כועס, זועם ומתוסכל. אני עוצר לרגע מחוסר נשימה ומרגיש כאב בבטני. אני מרים את חולצתי, מזיז מעט את התחבושת שחבושה סביב בטני, ורואה את בטני מדממת. עוד לא החלמתי לגמרי מהפציעה של הירייה. אני ממשיך לרדוף אחרי יאן למרות הכאב הנורא בבטני. אני רודף אחריו במקום נטוש מלא הריסות ושברים. אני מצליח לראות אותו בזווית העין שלי, אני מכוון את האקדח לכיוונו במהירות, לוחץ על ההדק. הכדור מפספס אותו ופוגע בעמוד הברזל. פניי נראות כועסות ועייפות. אני ממשיך לרדוף אחריו. הוא נכנס לתוך מבנה הרוס ומגיע למבוי סתום. הוא שולף את אקדחו. אני נותן מכה לידו והאקדח נופל על הרצפה. אני מצמיד את האקדח ללבו ומסמן לו עם עיניי ללכת אחורה. אני דוחף אותו אל הקיר.
"תוריד את האקדח" לוחש יאן בפחד ומתנשף מהלחץ.
"ירית לאחי דרור בלב" אמרתי בפרצוף כועס.
"אתה תוכל להרוג את אבא שלך?" שאל בקול חסר אמונה.
"הנהנתי בראשי ואמרתי"אני יכול בגלל שאתה לא אבא שלי" חייכתי חיוך ממזרי.
"ברור שאני אבא שלך" הרים את קולו כדי לגרום לי להאמין.
"אתה יודע איך גילית שאתה לא?" שאלתי.
שתק יאן שתיקה של פחד.
"לא רק כי ברחת מהמשטרה באותו היום שירית בי, לא רק כי ירית בי, אלא בגלל שהרגת את אחי דרור" נראיתי כועס.
"אני אבא שלך" לחש בקול מפוחד.
"אתה לא" לחשתי. "גיליתי הכל, אתה האויב של אבא שלי, אתה נוקם בו" סיימתי בחיוך של הצלחה.
"אבא שלך הרג את אחי" אמר בקול מאשים.
"אני יודע גם למה הוא עשה את זה. כי אתה גזלת ממנו את משפחתו, גרמת לו לעזוב אותם באמצע הדרך" הוכחתי בדבריי שאני יודע הכל.
"אם תהרוג אותי, לא תצליח לחיות עם עצמך" ניסה יאן להפחיד אותי.
"הרגת את אחי דרור" רמזתי שאין יותר גרוע מזה.
שתק יאן.
"דרור" צעקתי בבכי. "אני נוקם את נקמת אחי" צעקתי בבכי, ולחצתי על ההדק.
"לא" צעד יאן ונשם נשימות כבדות. המשיך יאן לנשום. לא נורה כדור מהאקדח. פתחתי את ידי. נפלו הקליעים מידי על הרצפה.
"החיים שלי לא יהרסו בגללך" אמרתי בעיניים דומעות, והצמדתי את האצבע אל בטנו. הוספתי בכעס"אתה לא שווה את זה."
"איך הצלחת לעצור את עצמך?" שאל יאן בחוסר הבנה, והמשיך לנשום נשימות כבדות.
"אני לא ירה בך מסיבה פשוטה, אתה לא ניצחת" חייכתי חיוך קטן והנהנתי בראשי בשלילה.
"גזלת ממך את אחיך, אין יותר גרוע מזה" המשיך יאן לנשום נשימות כבדות.
חייכתי חיוך ממזרי וצעקתי"דרור."
נכנס דרור אל המבנה ההרוס.
הביט יאן בדרור בפרצוף המום.
"מה קורה יאן?" שאל דרור בחיוך ממזרי.
"זה לא יכול להיות אני יריתי בך" אמר יאן המום.
"מסתבר שלא" חייך דרור חיוך מזלזל, ופרש את ידיו לצדדים.
"אני אפילו קיבלתי את הכסף שמוכיח שאתה מת" אמר יאן.
התחיל יאן לקלוט מה המצב.
"אבא שלך הוא האויב ה"אנונימי" נכון? הוא זה ששלח את הכסף" הבין יאן את המצב.
"היינו חייבים לגרום לך שעשית את הכל נכון" אמר דרור.
"אבל איך?" שאל יאן המום ומבולבל.
"או…אני יסביר לך" התחלתי להסביר.

-פלשבק-
"אז…שאני יבין אתה רוצה שאני בעצם יחכה ליאן, מי שירה באח שלי והאויב הכי גדול שלך, פשוט לתת לו לירות בי, תוכנית מעולה" אמר דרור בהתנשאות.
"יש מצב שהשתגעת?" שאל בני ברצינות.
"אתה לא תמות, אתה תלבש אפוד מגן" הסביר מורדכי.
"ונראה לך שככה אני יינצל?" שאלתי בחצי צעקה.
"תוריד את הקול" אמר מורדכי בקול פוקד.
"הוא פשוט יכול לירות לי בראש" לחשתי בכעס.
"זה לא יקרה, אני מבטיח לך" אמר מורדכי בביטחון.
"איך אתה כל כך בטוח?" שאל בני בסקרנות.
"כן, איך באמת?" שאל דרור בחשדנות ואחז בסנטרו.
"אני פשוט יודע" השיב מורדכי בכעס.
"אבל איך?" שאל דרור בנהימה.
"ששש" לחש מורדכי. הוסיף"כי אני שילמתי לו כדי שיהרוג אותך."
"הוא השתגע" אמר בני והצביע על מורדכי.
"אני גם חושב" אמר דרור ברצינות.
"אתם לא מבינים…גרמתי לו להאמין שיש עוד מישהו שהוא האויב שלי חוץ ממנו" הסביר מורדכי.
"איך גרמת לו להאמין לזה?" שאל בני בסקרנות.
"שילמתי לו חצי מיליון דולר, והבטחתי לו עוד חצי מיליון אחרי שהמשימה "תבוצע" הדגיש מורדכי את המילים חצי מיליון דולר.
"מאיפה יש לך כל כך הרבה כסף?" שאל בני בסקרנות ופרש את ידיו לצדדים.
"זה לא מה שמשנה בני" כעס דרור. הוסיף בכעס"מה שמשנה זה, איך אתה יודע שהוא לא ירה לי בראש?" שאל דרור מהורהר ומפוחד.
"כי זה סוכם, שתי יריות בבטן ואחד בלב, אם הוא יפר את זה הוא לא יקבל את החצי השני" הסביר מורדכי.
"ואיך אתה יודע שהוא באמת לא יראה לי בראש?" שאל דרור.
"תאמין לי הוא לא יוותר על סכום גדול כל כך, הצלחתי לסדר את הכל בצורה נכונה, חייבים לעשות את זה" הרים מורדכי את קולו כדי שדרור ובני יאמינו.
"אבל זה לא יראה לו חשוד שהכל יהיה לו כל כך פשוט, שאנחנו מחכים לו ליד הבית, והכל הופך לו לקל?" שאל דרור מהורהר.
"הוא יודע שגם אנחנו בדרך אליו, הוא ינצל את ההזדמנות הזאת בלי להספיק לחשוב, סמוך עלי" אמר מורדכי בביטחון.
"לדעתי התוכנית הזאת טובה" לחש בני בפחד מתגובתו של דרור והרכין את ראשו.
הסתכל דרור על בני במבט כועס.
"מה בני? הוא צודק" גמגם בני שקלט את דרור בוהה בו.
"תעשה את זה?" שאל מורדכי מקווה לתשובה חיובית.
"כן" אמר דרור ונופף אם ידו שאין ברירה.

-סוף פלשבק-
"אז הכל היה משחק שלכם" הבין יאן הכל.
"קלטת" אמרתי בהתנשאות.
"הבטן שלך מדממת" העביר יאן נושא.
"עבר רק שבוע מאז שהתעוררתי, לוקח זמן להחלים" אמרתי בקול מאשים.
"איך שחררו אותך?" שאל יאן בסקרנות.
"הם עוד לא יודעים שברחתי, עוד מעט הם ידעו" אמרתי.
"זה לא מה שמשנה עכשיו" הרים דרור את קולו, והתקרב אל יאן.
"מה יקרה עכשיו?" שאל יאן מפוחד.
"המשטרה סוף סוף תתפוס אותך, אתה תיכנס לכלא לאיזה שלושים שנה בערך" ניסיתי להפחיד את יאן וחייכתי חיוך של הצלחה.
"חבל שלא השארת את הכדורים במחסנית" רמז יאן.
"למה?" שאלתי.
"בגלל זה" אמר יאן ונגח בבפניי.
אחז יאן בחולצתי בניסיון לנגוח בפניי שוב, הביט יאן בדרור שמכוון אקדח לכיוונו.

-פלשבק-
"אני שמח שאתה בסדר דני, אבל אתה עלול להתעלף בזמן הריצה, אתה צריך לנוח" אמר מורדכי בקול דואג.
"אני לא ממש שואל אותך, אתה יודע?" הוצאתי את כעסי.
שתק מורדכי.
"חוץ מזה שאתם רוצים להפחיד אותו, אז אני יעשה את זה ודור יחפה עלי, הוא לא יצפה לאף אחד מאיתנו, בטח לא לי" אמרתי בביטחון, ועיסיתי את בטני מכאב.
"בסדר" הסכים מורדכי. הוסיף"אבל תנסה לנוח כמה שיותר, אסור שהיה פה טעויות" הסביר.
"אני רק יומיים ער ומתחיל להרגיש יותר טוב, תאמין לי" אמרתי בשמחה. הוספתי בשאלה"איפה דרור?"
"מצאנו לו מקום מחבוא, אל תדאג" אמר מורדכי. הוסיף"אם יאן ינסה לברוח דרור יהיה זה שיחפה עליך, אבל תזכור שאסור לא לך ולא לו לירות" הדגיש מורדכי.
הנהנתי בראשי בחיוב.

-סוף פלשבק-
המשיך יאן לאחוז בחולצתי.
"אני מייעץ לך לעזוב אותו" אמר דרור בציניות.
דחפתי את יאן דחיפה קלה שתרחיק אותו ממני.
"יש לך ראש חזק" נגעתי במצחי המדמם.
"אתה לא מסוגל באמת לירות בי" אמר יאן מזלזל.
"אחי כמעט מת בגללך וגם אני, אז לא כדאי לך לנסות אותי" איים דרור, ואחז באקדח בביטחון יותר כדי להפחיד.
"אני מבטיל שאני לא יפגע באף אחד יותר ממכם ושאני לא יתעסק אם אבא שלכם, אני נשבע" ניסה יאן לשכנע אותנו, והניח את ידו על לבו כסימן לשבועה.
"זה לא יעזור לך" אמרתי בכעס.
"יכולתי להרוג את כולכם שהייתה לי הזדמנות ולא עשיתי את זה" המשיך יאן לנסות לשכנע.
"אל תשקר לעצך יאן" אמרתי. הוספתי"אין לך מספיק אומץ בשביל להסתכן כל כך, גם שיריתי בדני לא הצלחתי להרוג אותו, ועכשיו תסתום את הפה" כעסתי.
"אתה חייב אמבולנס, הבטן שלך לא מספיקה לדמם" הצביע יאן על הבטן שלי.
נגעתי בבטני ואמרתי"זה הסימן שאתה הולך לכלא."
התחלנו לשמוע קולות של משטרה.
"אתה לא תירה בי" זלזל יאן והתחיל ללכת לכיוון יציאה מהבניין.
הזיז דרור את האקדח ולחץ על ההדק. היירה פגעה בקיר. נבהל יאן ונסג לאחור.
"בפעם הבאה אני לא ישתדל לפספס" איים דרור בצעקה.
"תקשיב לו" אמרתי מבוהל מהירייה.
"אני מתחנן בפניכם, תנו לי ללכת, אני יברח ובחיים לא יחזור" התחנן יאן.
"אתה תרצה את העונש שלך ותהיה חופשי" לחשתי.
"אני ימות לפני שאני ישתחרר" נראה יאן לחוץ.
התחלנו לשמוע את קולות השוטרים.
"יכול להיות אבל זה עדיף מאשר מוות, תאמין לי כמעט הגעתי לשם" רמזתי.
"סיימתי אם התחנונים, עכשיו תבינו למה אני מתכוון אם אני יכנס לכלא אני יגרום לכם לשלם על זה בכל דרך אפשרית" איים יאן.
התחיל דרור להוריד את האקדח מפחד.

-פלשבק-
התחיל מורדכי לצאת מחדר בית החולים.
"שחכתי עוד משהו" אמר מורדכי
"מה? שאלתי.
"לא משנה מה יאן יגיד לכם או שינסה להפחיד אתכם, אל תיתן לדרור להוריד את האקדח, כי אחרת הוא ינצח" הזהיר מורדכי.
"תגיד את זה גם לדרור" אמרתי.
"לא בטוח שניפגש שוב פעם לפני התוכנית, יש לי דברים לסדר" הסביר מורדכי, פתח את דלת החדר ויצא.

-סוף פלשבק-
"תרים את האקדח דרור" צעקתי בקול פוקד ולחוץ.
הרים דרור את האקדח.
"אבא שלי" התקשתי לומר את המילים האלו. "הזהיר אותי ממך" אמרתי.
נכנסו השוטרים לתוך מבנה ההריסות. כיוונו השוטרים את האקדחים אל יאן.
"Finally we caught you Jan" אמר אחד השוטרים.

-דני-
"Thank you so much for everything" הודה החוקר לכולנו.
"of course" אמר דרור.
"?How the injury" שאל החוקר מדאגה.
"Now that I have the same habshtam I feel better" חייכתי.
הנהנן החוקר בראשו בחיוב. נכנס החוקר אל אחת מניידות המשטה.
אחזו שתי השוטרים ביאן שכבול באזיקים. עמד מורדכי מול יאן. מבטים של יאן ומורדכי חלפו אחד על פני השני.
"אתה לא ניצחת יאן" כעס יאן וניסה להתנגד לשוטרים.
"היית יכול לעצור הכל אם היית רוצה, פגעתי בי יותר מדי בחיים, אח שלך השם בהכל, אם היית מקבל את זה לא היית במצב הזה עכשיו" אמר מורדכי.
"אני ימשיך לפגוע בכם שוב" צעק מורדכי לעברנו שהשוטרים מושכים אותו בכוח.
"אין לך פה אפילו בנאדם אחד, אין פה מישהו שיעזור לך, שתינו יודעים את זה" הראה מורדכי שאינו מפחד.
"זה מה שאתה חושב" צעק יאן לעברנו מתוך ניידת המשטרה. הוסיף"גם אני הצלחתי לתכנן משהו.
"מה שתגיד" זלזלתי
צחקו בני, דרור ואבי מורדכי.
"למישהו מתאים איזה מסעדה טובה עכשיו?" שאל מורדכי בקול שמח.
"לי מתאים" הרמתי את ידי.
צחק בני והרים את קולו"גם אני די רעב."
"אני מזמין" נגע מורדכי בלבו כסימן שהוא מתחייב.

-דני-
ישבנו כולם במסעדה. היינו אחרי ארוחה. נראינו שבעים מהאוכל.
"אמא שלך מאוד דאגה לך דני, היא אפילו התעלפה" אמר מורדכי.
"אני יודע" הנהנתי בראשי. המשכתי לדבר"דיברתי איתה, היא תהיה יותר רגועה אפילו שהיא תראה אותי, אל תדאג" הרגעתי את מורדכי.
"יופי" חייך מורדכי.
"מחר שנגיע הכל יהפוך לטוב יותר" אמר בני.
"צודק" הצדקתי את בני ופחתי על גבו.
"אתה חוזר איתנו?" שאל דרור בגמגום והרכין את ראשו מביישנות.
"בחיים לא" אמר מורדכי.
"אז…?" שאל בני.
"אני קודם כל יתחיל במקום חדש, אבל אני מבטיח שלא ננתק את הקשר יותר, אני יעבור למדינה אחרת, ואני יממן לכם אחת לכמה חודשים טיסות אלי, ככה נכיר אחד את השני" סיים מורדכי את דבריו בחיוך.
"נשמע מעולה" אמרתי בחיוב.
"כן" אמר מורדכי.

-בני-
הבוקר הגיע.
הלכנו ברגל כדי לדבר אחד עם השני.
"היום אנחנו נהיה חייבים לחזור" אמר דני.
"אני יודע, אבל עדיין נתראה אחד עם השני ונדבר בטלפון, גם אני ואתה בני" צחחק מורדכי.
"למה לא?" אמרתי בשמחה.
נשמע צלצול טלפון.
"זה שלי" הבהיר מורדכי.
ענה מורדכי לטלפון.
השיחה התנהלה כך:
מורדכי: הלו?
עמד יאן בטלפון של בית הכלא. אוחז בטלפון.
מורדכי: הלו? מי זה?
יאן: מצאתי דרך אחרת.
מורדכי: יאן! מה אתה רוצה עכשיו?
נראינו מבוהלים.
מורדכי: מה אתה רוצה עכשיו חתיכת כלב?
יאן: עכשיו גם הילדים שלך הפכו לאויבים שלי וגם בהם אני ינקום, אבל בדרך שונה.
"תעמדו מאוחורי דרור ודני" אמר מורדכי מבוהל.
הלכנו מהר להתחבאות מאחוריו.
מורדכי: איפה אתה? איך הצלחת לברוח?
יאן: לא הצלחתי לברוח.
מורדכי: מה הולך פה?
יאן: הילדים שלך הפכו לאויבים שלי, לכן בהם אני לא יפגע, לא היית צריך להגן עליהם אלא על מי שהם אוהבים.
הביט מורדכי בי במבט עצוב.
יאן: תסתכל על החולצה שלו ותבין. תקפתם עכשיו הגיע תורי. שוב ניצחתי אותך מורדכי. שהיה לך יום טוב.
מורדכי: אתה תתחרט על זה!
ניתק יאן את השיחה.
הבטתי בחולצתי. הופיע נקודה אדומה על לבי. נגעתי בלבי בידיעה שהוא הולך להרס.
התחילו דני ודרור לבכות.
"לא" צעק דני בבכי.
"שלא תעזו לנקום או משהו כזה, תמשיכו את החיים שלכם ותהנו ממה שהשגתם, תמסרו לאמי שלי את כל מה שצריך, וכמה שאני אוהב אותה ואת אותו דבר לאחי ולאבא שלי, שלא תעזו לעשות לנקום ולא לעשות כלום שיגרום לכם למוות, אנחנו אלא שניצחנו" התאפקתי לא לבכות בזמן דבריי.
קלט מורדכי את הצלף על גג הבניין ושלף את אקדחו במהירות.
"אני אוהב אתכם, עשיתי את הכל בשבילכם, אני לא מתחרט על כלום" צעקתי בבכי.
נשמע קול ירייה.
"לא" צעקו דני ודרור בבכי.
התחיל מורדכי לבכות וצעק על הצלף בגג הבניין" גם אתה תמות" לחץ מורדכי על ההדק מספר פעמים. התחבא הצלף על גג הבניין. התחיל הצלף לברוח. לחץ מורדכי על ההדק ללא הפסקה בבכי.
התחילו לרוץ מול פניי תמונות שאני אוהב. ראיתי את אמי את אבי, את אחי. ראיתי את דני בוכה על רגליו. הבנתי שהגרוע מכל הגיע אבל שמתתי כגיבור וחבר טוב. הכדור חדר ללבי. עפתי מההדף של הירייה על הרצפה. לבי דימם ועייני התחילו להיעצם לאט-לאט.
"בני" קרא דני בשמי בבכי.
נראו מורדכי ודרור עצובים ומלאים בדמעות.
ליטף דני את שערי ולחש בבכי" לא יהיו לי בחיים חבר כמוך."