"כאב של לוחמים" – פרק שתים עשרה

פרק 12 – ממש בסדר

היי בנות, לפני שתתחילו לקרוא את הפרק, אני רוצה להודיע שיש כאן קטע מיני קטן, אבל לא משהו רציני, לפחות לא כרגע. אני מניחה שהסיפור הזה יהיה יותר "מסעיר" ו"מיני" משאר הסיפורים שלי, אבל אני אנסה לנצזר במילים ובתיאורים כמה שיותר. תהנו מהפרק (:
***
"אה… אני מניחה?" הרמתי את מבטי אל רואי, שהביט בי בפה פעור ובעיניים גדולות ומופתעות.
אני מניחה שהוא עכשיו חושב לעצמו "מה פגום בבחורה הזאת?"
"את רצינית?" הוא התגלגל ועלה מעליי, ידיו תופסות בידיי ומצמידות אותי אל המיטה, כך שאני לא אוכל לזוז ממנו.
"אוף, נו רואי, כן!" נהייתי חסרת סבלנות ונעתי תחתיו בחוסר נוחות. אני יודעת שזה מוזר בשבילו, אבל זאת אני.
לא מצאתי עם מי לעשות אהבה, אז לא עשיתי.
"איך זה שלא עשית סקס עם אף אחד, עד עכשיו?" הוא שאל, עדיין המום.
"אוף נו, רואי, מה זה משנה?" מלמלתי בזעם ושמתי את ידיי על פניי, לחיי התחממו במהירות.
"היי, תביטי בי," הוא הזיז בעדינות את ידיי מפני, ואני פקחתי את עיניי באיטיות והבטתי בעיניו, שהיו רכות וחמימות,
"מה?" שאלתי בשקט, נבוכה. הוא הרים את ידו והניח אותה על הלחי שלי, ואחר כך נשק לשפתיי נשיקה רכה ועדינה, שהרטיטה את ליבי וגרמה לכל גופי לרעוד מרוב עונג וציפייה ליותר.
"את מדהימה." הוא לחש כשהתנתק משפתיי,
"איך אף אחד לא חטף אותך?" רואי הצמיד את מצחו אל מצחי והביט בעיניי. עיניו השחורות הביעו חיבה ורכות ועדינות, ואני רציתי רק לנשק אותו עוד.
"אני מניחה שאני לא כל כך מיוחדת…" אמרתי בשקט והשפלתי את מבטי, אך רואי מיד הרים את סנטרי עם אגודלו והביט בעיניי שוב,
"כולך שייכת לי," הוא הצמיד את שפתיו הרכות לשפתיי שוב, אך הפעם הנשיקה לא הייתה רכה, היא הייתה אגרסיבית, מלאת תשוקה, וציפיה לעוד, משני הצדדים הורגשה בה בברירות.
אט-אט שפתיו ירדו אל צווארי ונישקו אותו ברכות. התפתלתי תחתיו בעונג וברצון עז לעוד,
אך הוא היה איטי ורך,
הרגשתי את לשונו מלטפת את צווארי, ומתחת לאוזני, ועיניי נעצמו בשניות. התמכרתי אל המגע שלו יותר ויותר בכל שניה שעברה.
ולפתע הוא התחיל למצוץ את שקע צווארי, ואני נאנחתי בשקט והתפתלתי תחתיו, אך ידיו הצמידו אותי עוד יותר אל המיטה והפסיקו את הפיתולים המשתוקקים לעוד.
"תפסיקי לזוז," הוא נהם ונשף אוויר חם על סימן המציצה שהתחיל להראות לעין שלו, כך לפחות הנחתי.
הוא שב למצוץ את האיזור הרגיש, ואני ניסיתי להפסיק להתפתל ממגע שפתיו האלוהיות.
"רואי," לחשתי את השם שלו, קולי נטף עונג, והרגשתי את העיקצוצים חסרי המנוח מתגבשים בין רגליי.
לפתע הרגשתי את ידו בין רגליי, כל גופי רתח וזעק את שמו של רואי, והוא, כאילו שמע את זעקותיו, הכניס את ידו לתוך מכנס הפיג'מה הקצר שלי וליטף את ירכיי ברכות.
נאנחתי בשקט, עיניי מתגלגלות מעונג ונעצמות.
ואז הוא עצר, הוציא את ידו ממכנסי, והביט בעיניי. עיניו התכהו אפילו יותר והביטו בי במבט זומם ואפל.
"אני חושב שכדאי שנעצור כאן," קולו היה עמוק, מחוספס, ואפילו מעט צרוד.
הנהנתי, כי לא יכולתי לדבר. הוא גרם לי לדברים שמעולם לא חוויתי או הרגשתי.
ידו עלתה אל הלחי שלי וליטפה אותה ברכות ובעדינות, הוא הסיט קצוות שיער סוררת שנפלה על עיניי, ואז נשק למצחי. שפתיו היו חמימות.
"בואי נלך לישון," הוא התגלגל ממני בחזרה אל המיטה, נשכב לצידי וכרך את זרועותיו סביבי, מחבק אותי ומאמץ אותי אליו. הנחתי את ראשי על החזה שלו ועצמתי את עיניי,
"תודה." אמרתי בשקט, עיניי עדיין עצומות.
"על מה?" ידו ליטפה את שיערי ברכות ובעדינות,
"על זה שעצרת את עצמך." פקחתי את עיניי והבטתי בו בהערכה. הוא היה יותר חזק ממני, אני בעצמי לא הצלחתי למצוא את הכוחות להגיד לו להפסיק.
"בקושי הצלחתי לעצור את עצמי, אריאל." הוא אמר בקול שקט ורציני. משכתי בכתפיי,
"אני לא חושבת שהייתי מצליחה לעצור אותך."
***
התעוררתי ממגע שפתיים רכות על צווארי ומלשון מלטפת. פקחתי את עיניי באיטיות ופלטתי אנחה שקטה,
"זאת אחלה דרך לבוקר טוב," עיניי הביטו ברואי, שהפסיק לנשק את צווארי, ונשק עכשיו לשפתיי. חייכתי אל שפתיו וכרכתי את ידיי סביב צווארו, מצמידה אותו אלי אפילו יותר.
"את פשוט חרמנית," הוא מלמל אל שפתיי, ואני התנתקתי משפתיו ופרצתי בצחוק,
"אני? אתה לא זה שמתחפרת לו בבטן זקפת בוקר!" הנחתי את כפות ידיי על זהו וניסיתי להרחיק אותו ממני, אך הוא לא זז ממקומו,
במקום זה, הוא נשק לאוזני ולחש לה בשקט,
"מי אמר שזו זקפת בוקר, ולא סתם זקפה?" גלגלתי את עיניי וצחקקתי בשקט,
"אני אצא מהחדר הזה, אתה תעשה את מה שתעשה כדי לגרום לה להעלם, ואז תצא מהחדר. אחותך לא צריכה לראות שלאח שלה הגדול עומד על הבוקר," הצלחתי להדוף אותו ממני בקושי וקמתי מהמיטה.
"כאילו שהיא יודעת מה זה זקפה…" הוא גלגל את עיניו וקם גם הוא מהמיטה. צחקקתי והנדתי בראשי,
"היא כבר בת ארבע עשרה, רואי. היא לא 'מיס תמימות'." נעמדתי מול המראה וסידרתי את המכנס הקצר שלי ואחרי זה את הגופיה שלי,
רואי נעמד מאחורי וכרך את זרועותיו סביבי,
"את יפיפייה," הוא נשק לצווארי בעדינות, ולחיי התחממו במהירות. השפלתי את מבטי אל כפות רגליי ובהיתי בהן.
"אני רציני," הוא סובב אותי אליו והרים את ראשי בעזרת אגודלו,
"את יפיפייה," הוא הצמיד את שפתיו הרכות והחמימות אל מצחי, וירד אל אפי, לחיי, ואז לשפתיי. כרכתי את ידיי סביב צווארו ונצמדתי אליו. הרגשתי את דופק ליבי מאיץ ואת רגליי נהפכות לג'לי. כל גופי רעד מהמגע המדהים שלו.
לפתע דפיקה נשמעה על דלת החדר. התנתקתי במהירות מרואי, ועיניי נגלו לבליטה הענקית שהייתה בתחתוני הבוקסר הצמודים שלבש. נהמתי לכיוונו, והוא רק צחק והלך לכיוון הארון.
הלכתי לכיוון הדלת ויצאתי מהחדר במהירות.
"היי," אלמוג חייכה אלי. חייכתי חיוך רחב וחיבקתי אותה,
"את ערה הרבה זמן?" הצצתי על שעון היד שלי וראיתי שהשעה עשר בבוקר,
"לא, התעוררתי מלפני רבע שעה," היא משכה בכתפיה ושתינו התחלנו להתקדם לכיוון הסלון.
"את רעבה? אני יכולה להכין לך משהו," שאלתי בדאגה. היא צחקה והתיישבה על הספה,
"רואי לא הולך לצאת מהחדר? ראיתי שהוא ער." אלמוג הדליקה את הטלוויזיה.
אוי ואבוי, איך אני מסבירה לילדה בת ארבע עשרה שלאח שלה יש זקפה, ושאני לא מרשה לו לצאת מהחדר שלו, עד שהיא תעלם?
"הוא מסדר כמה עניינים ו…בא," חייכתי חיוך קטן והתיישבתי לצידה,
"אז את רעבה?" קיפלתי את רגליי והצמדתי אותם אל חזי,
"כן, אני יכולה להכין איתך ארוחת בוקר?" היא הביטה בי בחיוך רחב. הנהנתי והשענתי את ראשי על משענת הספה,
"אבל עוד כמה דקות, אני פשוט עייפה." פיהקתי ועצמתי את עיניי.
"מה עשיתם כל הלילה, הזדיינתם?" היא שאלה, רצינית. נחנקתי מהרוק שלי והתחלתי להשתעל בקולניות.
היא טפחה על גבי וצחקה,
"צחקתי, אל תקחי כל דבר בכזאת רצינות. בואי נכין כבר לאכול, אני רעבה."
***
"למה רואי לא יוצא מהחדר?" אלמוג שאלה בדאגה, ואני החלקתי את החביתה מהמחבת אל הצלחת שאלמוג החזיקה.
"אני אלך לראות מה איתו וגם על הדרך אקח את הטלפון שלי מהטעינה, את יכולה לערוך את השולחן?" הנחתי את המחבת הרותחת בכיור ופתחתי את זרם המים.
"אין בעיה," היא זקפה לכיווני אגודל, ואני חייכתי וניגבתי את ידיי במגבת המטבח, שלחתי לכיוון אלמוג מבט אחרון והלכתי לכיוון חדרו של רואי.
פתחתי את הדלת ונכנסתי לחדר. שמעתי את זרם המים במקלחת, אז הנחתי שהוא מתקלח ו… גורם למפלצת שבתחתונים שלו להעלם.
ניתקתי את הטלפון שלי מהמטען והתקשרתי לאבא שלי,
"היי אריאלי," הוא היה חם כמו תמיד, אך קולו מעט צרוד. הוא חייב להפסיק עם הסיגריות האלו.
"היי אבא, איך עובר סוף השבוע?" נשכבתי על המיטה והבטתי בתקרה.
"הכל בסדר, אני ואמא שלך רואים עכשיו טלוויזיה, את רוצה לדבר איתה?" הוא שאל.
"לא, אבא, אני בסדר. אבל תמסור לה דרישת שלום." אמרתי בשקט ועצמתי את עיניי. למה הוא לא מבין שאני לא מסוגלת לדבר איתה? למה הוא לא מבין שאני לא מסוגלת להתנהג כאילו היא בסדר, בזמן שהיא שוכחת מי אני, מי הילדה שלה?
"אני אמסור." הוא אמר בשקט. אני יודעת שבשבילו התקופה הזאת הכי קשה. הוא צריך להתמודד איתה, עם השכחון שלה.
"אבא?" שאלתי בשקט.
"כן, ילדה שלי?" הוא נאנח בעייפות.
"אני אוהבת אותך." אמרתי בשקט וניסיתי להעלים את הדמעות שצרבו בעיניי. למה הכל חייב להיות כל כך רע?
"גם אני אותך, אריאלי." הוא אמר ברכות, ואני הרגשתי דמעה זולגת במורד הלחי שלי,
"טוב, אבא, אני צריכה לנתק. אני אדבר איתך בערב." ניתקתי את השיחה במהירות ומחיתי את דמעותיי.
"את בסדר?" שמעתי את קולו של רואי. הרגשתי את ליבי מנתר בהפתעה, התיישבתי במיטה וראיתי אותו מולי. מגבת קטנה הייתה כרוכה סביב מותניו, וכל גופו נטף מים. ששת הקוביות שלו נצצו, אני נשבעת.
"כן, אני בסדר." גיחכתי ומשכתי באפי,
"ואתה? אתה בסדר?" פזלתי אל המגבת הקטנה שכסתה את איבר מינו.
"אני מניח," הוא צחק ואגרף את ידו, ואז ניער אותה במהירות. לקח לי כמה שניות להבין, ואז פניי התעוותו בגועל,
"איכס, איכס, איכס!" צווחתי וקמתי במהירות מהמיטה, בזמן שצחוקו של רואי רק גבר.
"מגעיל אחד." הזעפתי את פניי לעברו ויצאתי מהחדר שלו, נתקלת באלמוג.
"הוא בסדר?" אלמוג הביטה בדאגה. גלגלתי את עיניי,
"הוא ממש בסדר, יותר מדי בסדר."
***
"אריאלי!" טל מחצה אותי אליה בחיבוק רך ומלא געגועים. צחקתי וחיבקתי אותה בחזרה, ואז לחשתי לה,
"איך היה הסוף שבוע אצל ערן?" שתינו התיישבנו בצד החדר גיבוש, ואני שילבתי את רגליי זו בזו והבטתי בטל בציפייה.
"היה מדהים, באמת. לא חשבתי שנוכל לפתור את כל הדברים. עכשיו אנחנו… זוג." היא צחקה ולחייה האדימו בעונג.
"זה נפלא!" חיבקתי אותה בחוזקה, שתינו צחקנו באושר. אני הייתי מאושרת בשבילה, בשבילי טיפה פחות.
ברגע בו אני ורואי חזרנו לבסיס, ההתעלמות חזרה גם. הוא אפילו לא אמר לי להתראות שהלכתי לאוהל!
טוב, הלכתי לחינם לאוהל, כי כולם היו בחדר גיבוש ושרו ודיברו.
"אני מקווה שזה יצליח, אריאל, הוא באמת ממש חמוד." היא הסמיקה עוד יותר, ואני חייכתי חיוך רחב,
"אני מבטיחה לך שהכל יהיה בסדר." הרגעתי אותה, ולפתע הרגשתי מגע יד על כתפי. הרמתי את מבטי והבטתי ברואי, שהביט בי ברצינות ובקשיחות.
"אני יכול לדבר איתך, אריאל?" הוא שאל. הנהנתי וקמתי מהרצפה,
"אני אדבר איתך שאני אחזור," הבטחתי לטל, והיא רק צחקה וקמה גם היא. אני ורואי יצאנו מחדר הגיבוש וידו ליטפה את ידי,
"אנחנו הולכים לחדר אימון בנשקים, אבל את לא הולכת להתאמן על לירות בנשק." הוא אמר בשקט, ואני הרגשתי את ליבי מנתר בחזי.
כעבור כמה דקות של שקט רואי סגר אחריו את דלת חדר האימון ונעל אותה, והתקרב לכיווני. בשניה אחת הוא הצמיד אותי לקיר והטיח את שפתיו על שפתיי, חסר סבלנות.
נאנחתי אל שפתיו וכרכתי את ידיי סביב צווארו, ובאותו הרגע, הרגשתי את ליבי ואת ליבו פועמים יחדיו.
***

היי בנות! איך היה החג? אני מקווה שאכלתן טוב-טוב (:
אז… טוב, העניינים לגמרי נהיו ברורים בין רואי לאריאל, אבל… הדרך ארוכה, והמכשולים רבים.
אני אשמח אם תגיבו ותדרגו, ותזכרו,
אני אוהבת אתכן המון המון 3>