כאב………….

אתם יודעים מה הכי כואב בפרידה???
שאתם מתאהבים ולוקחים את זה רחוק….
ואחר כך???! הוא פשוט עוזב…. עוזב מבלי לומר מילה מבלי להסביר מבלי לחשוב שום דבר .. על איך אני יגיב למשל.
ואז שאני מוצאת מישהו חדש אני פשוט מחפשת את מה שהיה לאהבת חיי, למה??? למה זה תמיד ככה
אותו משבר אותו סבל
אני איתו וחושבת עליו אני מנשקת אותו ומדמיינת שאני מנשקת את אהבת חיי….
שאני אומרת לעצמי טוב נו.. אני חייבת להמשיך הלאה בדרך שלי בדרך חדשה למחוק אותו מהראש מהזיכרון מכל דרך אפשרית בעיקר להמשיך הלאה בחיים….
ואז שאני מתחילה קצת לשחרר או פחות לחשוב עליו ויותר להסתכל על אדם אחר זה שיותר דואג לי זה שיותר חושב עליי וממשיך איתי הלאה..
פתאום הוא צץ מאיפה שהו… פתאום הוא רוצה לחזור אליך או שהוא שולח לך הודעה בטעות כמו ילד בן שש
מה יהיה איחו את שואלת את עצמך מה יהיה???
אני אוהבת אותו כלכל אבל אני לא רוצה לסבול אני רוצה להיות מאושרת
את חושבת וחושבת אפילו שאת מוותרת עליו את בכל זאת לא מפסיקה לחשוב עליו על מה היה עכשיו קורה על איך הוא השתהה ולמה לא נתת לזה עוד סיכוי?
אבל מצד שני את לא רוצה שוב ושוב להפגע
ואת אומרת לעצמך הריי הוא ויתר עליי מה קרה לו עכשיו פתאום? מה הוא נזכר בי??
למה אתה ויתרת עליי ואז נזכר שאני קיימת אולי תיקח את עצמך יותר ברצינות…. למה אנחנו תמיד לא מוציאות את כל הבנים החארות מהראש שלנו??? למה? בגלל שהם הרפתקה? או בגלל שהם עושים לנו חיים קשים?? בגלל שהבנות נמשכות לזה???