The Mysterious Boy- פרק 2

The Mysterious Boy:
פרק 2:
"לואי?" נייל יצא החוצה.
"מה?" לואי שאל והסתובב אל חברו.
"מה אתה עושה פה?" הוא התעניין.
'הוא צודק. מה אני עושה פה? חשבתי שראיתי את הנער שראיתי בחלום אז עקבתי אחד? אני אידיוט.' לואי חשב לעצמו. "אין לי מושג." זו הייתה תשובתו.
"אני עייף. רוצה לחזור?" נייל שאל והוא הנהן. הם הלכו בשתיקה כמה זמן עד שהוא שאל את נייל, "אז איך היה?"
"לא כיף במיוחד." נייל השיב. "כרגיל." לואי תמיד שאל את נייל איך היה אחרי כל מסיבה והוא תמיד השיב לו את אותה התשובה. "לא כיף במיוחד." התשובה הזו חזרה על עצמה פעם אחר פעם. לואי לפעמים תהה אם נייל רושם על דף איזו תשובה לענות לכל שאלה כי הוא פשוט לא גיוון. "למה אתה תמיד אותו דבר?" הוא התעניין.
"תמיד לא כיף לי במסיבות." הוא השיב ולואי גלגל את עיניו. לואי מעולם לא הבין מדוע חברו לא נהנה במסיבות. הוא ניסה להבין והוא לא הצליח למצוא סיבה. "יש לי שאלה." לואי אמר.
"מה השאלה?" שאל נייל ולואי הסתכל עליו ברצינות.
"אם אתה כל כך שונא מסיבות, למה אתה בא אליהם?" הוא שאל. "אתה רק יושב ליד הקיר בטוח יש לך מלא דברים שאתה יכול לעשות במשך הזמן הזה בבית שלך."
"אם אתה רוצה אני יכול לא לבוא למסיבות. אתה זה שתמיד משכנע אותי." אמר נייל והסתכל על הרצפה.
"לא הבנת אותי." אמר לואי. "אני מאוד אוהב שאתה בא למסיבות. אתה הופך אותן לטובות ואין לי אפילו מושג למה כי אתה רק יושב ליד הקיר, סותם אוזניים ומחכה שהמסיבה תיגמר. אתה הופך אותה לטובה בלי אפילו לנסות. זה למה אני רוצה שתבוא למסיבות, כיף לי כשאתה שם. אבל אתה לא נהנה בהן אז למה אתה בא? אני יודע שלא נעים לך להגיד לא, כבר אמרת לי את זה אבל קשה לי להפסיק לשאול אותך. זה דיי אנוכי מצדי משום שאני רוצה שתבוא רק כדי שאני אהנה בעוד שאתה בכלל לא נהנה."
"לו אני אוהב ללכת איתך למסיבות. אז נכון אני לא נהנה בהן במיוחד אבל אתה נהנה בהן מאוד וזה גורם לי להיות שמח. אם אני גורם למסיבות להיות טובות אז מי אני שאעז לא לבוא? אני אוהב את ההליכה לשם ואת ההליכה חזרה ואני גם אוהב לשמור עלייך שלא תעשה שטויות כי כמו שאני מכיר אותך אם אני לא אשמור עלייך אתה תעשה שטויות. הרבה שטויות. אם אני אשאר בבית אני אעשה מה שאני תמיד עושה בבית וזה לאכול, להתכונן למבחנים ולעבור על כל החומר שלמדנו היום ולישון. אם אתה נהנה כשאני בא איתך למסיבות אל תרגיש רע מהרצון שאני אבוא איתך למרות שאני לא נהנה." הוא אמר לו. נמאס לו שלואי מרגיש רע בנוגע לכל דבר קטן שהוא מבקש ממנו. מתי כבר לואי יקלוט שנייל יעשה הכל בשבילו? נייל לא יודע מה לואי מרגיש אליו אז הוא לא יודע למה לואי מרגיש רע אם נייל הולך למסיבות שהוא לא נהנה בהן. "חוץ מזה הפעם מאוד נהניתי עם ג'ייד."
"אני שמח לשמוע." אמר לואי וחייך וזו הייתה האמת. הוא ידע כמה חברו אוהב אותה ואם נייל נהנה איתה אז לואי שמח. הוא לא ראה אותם במשך המסיבה, הוא הניח שהם התרחקו מכולם. נייל מאוהב בג'ייד כבר שנה ולואי בסדר עם זה לגמרי. מה שחשוב לו זה שחברו יהיה מאושר. זה חשוב לו יותר מהכל והוא יעשה הכל כדי שנייל יהיה מאושר. לא משנה כמה קשה זה יהיה ובכמה אנשים זה יפגע. לואי שוב ראה את הנער מחלומו. הנער חייך אליו וחשף שתי גומות. לואי נעצר. "מה קרה לו?" נייל משך בשרוולו של חברו ושאל אותו. הנער חשף כנפיים שחורות ואף משם.
"שום דבר לא קרה." אמר לואי והכריח את עצמו לחייך. את המשך הדרך הם עשו הרבה יותר מהר עד שהם הגיעו לביתו של נייל. "ביי ניילר." לואי אמר וחייך.
"אתה בטוח שאתה לא רוצה שאני אלווה אותך לביתך ואז אחזור לבית שלי? אני מודאג מזה שאתה תמיד חוזר לבד." אמר נייל לחברו. הוא היה מודאג.
"מה כבר יעשו לי?" שאל לואי.
"יכולים לאנוס אותך, לתקוף אותך, לשדוד אותך, לרצוח אותך ועוד הרבה דברים." אמר נייל בלחץ.
"אני יכול להגן על עצמי. התעקשת שאני אלך לקראטה כדי שאני אגן על עצמי. עדיף שאני אלך לבד מאשר שאתה. אתה פרשת מהקראטה אחרי שיעור אחד בלבד." הוא אמר בניסיון להרגיע את חברו.
"אתה פרשת אחרי חמישה שיעורים!" אמר נייל. נייל אמנם פרש אחרי שיעור אחד בלבד אבל זה לא שלואי נשאר בקראטה כל כך הרבה זמן.
"אני לא טוב בחשבון אבל אני בטוח שחמישה זה יותר מאחד." אמר לואי וחייך נייל נאנח.
"תיזהר לו." הוא אמר ונכנס לביתו. לואי התחיל ללכת אל ביתו וראה את הנער שוב.
"מי אתה? למה אני כל הזמן רואה אותך?" שאל לואי. הנער התקרב אליו ולואי הלך אחורה עד שבגבו נתקל בקיר של אחד הבתים.
"השם שלי לא משנה." אמר הנער וחייך את חיוכו. לואי מאוד אהב את החיוך של הנער. החיוך היה כל כך יפה.
"למה אני כל הזמן רואה אותך?" שאל לואי.
"כי אני רוצה שתראה אותי." הוא אמר כאילו זה מובן מאליו.
"איך אף אחד אחר לא שם לב אליך במסיבה?"
"לא רציתי שהם ישימו לב אליי והם גם לא ניסו. הם ראו אותי אבל לא הקדישו אליי מחשבה. גרמתי להם לחשוב שהם מכירים אותי מבית הספר. שאני מאלה שהם יודעים מי אני אבל לא חברים שלי או משהו." הנער צחק. "הם טיפשים."
"מי אתה שתקרא להם טיפשים?" לואי לא אהב את הנער במיוחד. הוא נראה לו שחצן ומעצבן. צחוקו של הנער גבר. יש לו צחוק יפה, חשב לעצמו לואי.
"אני יודע שהצחוק שלי יפה." אמר הנער.
"איך אתה יודע מה חשבתי? זה לא הגיוני!"
"אני קורא מחשבות." הוא אמר כאילו זה מובן מאליו. "וזה לא משנה מי אני. הם טיפשים וזו עובדה. עובדה שחשבתי שנחוץ לציין אותה למרות שאני מניח שאתה יודע אותה."
"לא כל הנערים שם טיפשים!" לואי כבר היה ממש עצבני וחיוכו של הנער רק גדל. הוא כל כך מעצבן אותי! לואי חשב בעצבנות.
"אני באמת עד כדי כך מעצבן?" שאל הנער. איך הוא עושה את זה? שאל לואי את עצמו.
"כבר אמרתי לך שאני קורא מחשבות." אמר הנער.
"אבל זה לא הגיוני. בלתי אפשרי לקרוא מחשבות." אמר לואי.
"אתה יודע בדיוק כמוני שהכל אפשרי." אמר הנער.
"תעזוב אותי!" צעק לואי. נייל שמע את הצעקה של לואי ורץ לשם. הוא הגיע לשם בפחות מדקה. ולואי חשב שהוא כבר ראה את כל הדברים המפתיעים בעולם. נייל הסתכל על הנער והיה מבוהל. "מה אתה עושה פה?" הוא צעק עליו את השאלה.
"היי נעל," אמר הנער.
"לא קוראים לי נעל! קוראים לי נייל! נ-י-י-ל." נייל התעצבן וביטא את שמו באיטיות.
"אותו דבר," אמר הנער.
"מה אתה עושה פה?" נייל חזר על שאלתו. "אמרתי לך לא לחזור לעולם."
"ממתי אני מקשיב ליצורים עלובים כמוך?" אמר הנער.
"הארי תסתלק מפה!" צעק נייל ובפעם הראשונה לואי שמע את שמו של הנער. מסיבה לא ברורה אחרי שהוא שמע את שמו של הנער הוא הרגיש שהוא מכיר אותו במשך זמן רב.
"לא רוצה." הארי חייך חיוך שעצבן את לואי וחירפן את נייל.
"תעזוב את לואי. הוא לא קשור לכל מה שקרה." נייל אמר בשקט. הוא הסתכל על הארי בעיניים מתחננות.
"הוא חבר שלך, הוא מספיק קשור." אמר הארי. נייל לקח את הנעל שלו וזרק אותה על הארי. הארי התחמק בקלות וצחק בקול רם.
"אני מבין שאתה עדיין זורק נעליים על אנשים." הוא אמר לא מפסיק לצחוק. "זה למה אני קורא לך נעל." נייל לקח את הנעל השנייה שלו וזרק גם אותה על הארי. הפעם הארי לא היה מהיר מספיק והנעל פגעה לו במרפק. המרפק של הארי דימם ולהפתעתו של לואי הדם היה שחור לגמרי. לא היה שם אפילו קצת אדום. הארי הפסיק לחייך. הוא הסתכל על נייל בכעס ולואי ראה את כנפיו שוב והנער עף משם.
"אתה בסדר?" שאל נייל ולואי הנהנן. הם הלכו לביתו של נייל. לואי התיישב על הספה ושאל כל מיני שאלות. "מי זה? איך אתה מכיר אותו? מה הוא רצה ממני? למה הדם שלו היה שחור ולא אדום?"
"זה לא משנה. תתקשר לאמך ותודיע לה שאתה נשאר לישון אצלי הלילה. אל תספר למה קרה. תגיד שיש מחר חופש מבית הספר." אמר נייל.
"יש מחר חופש?" לואי שאל מבולבל.
"לא," אמר נייל. "תשקר לה."
"אני לא משקר לאמא שלי!" התעצבן לואי. הוא מוכן לעשות הרבה דברים אבל זה לא אחד מהם.
"זה בשביל להגן עליכם. עלייך, עליה ועל האחיות שלך." לואי לא שם לב שחברו לא אמר שזה בשביל להגן על אביו.
"בסדר," אמר לואי והלך להתקשר לאמו.
המשך יבוא…