החיים שרציתי לחיות

עברה כבר חצי שנה מאז שעברתי אליך.. חצי שנה. מי היה מאמין?
ואיך יכול להיות שהזמן עובר כל כך מהר, שאתה בקושי מרגיש אותו?
אני חיה את החיים שלי עכשיו… את החיים שרציתי לחיות.
אהוב שלי, מאז שהכרתי אותך ידעתי שאתה האחד שלי… עברנו כל כך הרבה דברים, שרק מי שמכיר אותנו יאמין.
ולמרות הכל, ואולי בגלל הכל, מצאנו את עצמנו בסופו של דבר אחד עם השני.
אם תשאל אותי איך זה ייתכן? אני אסביר לך… ככה זה גורל.
הוא עובד בלי הסברים מיותרים. פשוט עושה את העבודה שלו.
זה נכון שלעולם לא אהיה מאושרת במאה אחוז. החור שנפער בלבי עם ניתוק הקשר עם המשפחה כנראה לעולם לא ייסגר. אבל אם זה המחיר שהייתי צריכה לשלם כדי להיות איתך, אני עומדת מאחורי הבחירה שלי.
כי זה אתה. זה רק אתה. האחד שיגרום לי לבכות אחרי הבכי הכי נורא, האחד שממבט אחד בעיניו אני פשוט נמסה.. רוצה שתדע שהאהבה שלי אליך היא אינסופית, ללא גבולות, ובלי שום יכולת לשלוט עליה…
רציתי להגיד לך תודה. תודה על החיוכים, על הבכי מרוב אושר, על רגעים שאתה גורם לי ללמוד עוד משהו על עצמי, על זה שאתה גורם לי להרגיש כל כך טוב עם עצמי… תודה על מי שאתה.
יש לי רק בקשה אחת אליך…
אף פעם אל תשתנה לי.
אתה הכי מיוחד שיש.
ואני אוהבת אותך.
ככה.