אני והם

כולם אומרים. כולם דוגלים. כולם צודקים. תמיד. צודקים.
ואף אחד לא טועה, וכולם דוגלים בצדק. בשוויון.
כולם. חוץ ממני.
וכולם מדברים. לא שותקים, לא עוצמים. לא מדמיינים. מדברים.
מברברים עוד ועוד על אשליות. על עתיד. עתיד שחי רק פעם. עתיד שנמצא בעבר.
כולם. חוץ ממני.
ותמיד אומרים לי. שוב ושוב. אתה טועה.
שתי המילים נראות שרודפות אותי.
רק בגלל אותו השווי. אותו השווי בו אני לא דוגל.
אותו השווי, שנראה שכל השאר כן דוגלים בו.
ואולי אני באמת טועה? ואולי השאר באמת צודקים.
אבל, אם כולם צודקים, איך זה שיש שני אנשים שלא מסכימים אחד עם השני.
ואולי אין כאלה? הרי כמובן שאין כאלה.
אני חשבתי שיש כאלה. אבל אני טועה.
גם תמיד חשבתי, ששווי לא בהכרח טוב.
לא כמו כל השאר.
גזען, הם קוראים לי.
ואני תמיד חשבתי שגזען זה אחד שמפלה אחרים.
אחד שחושב שהוא טוב יותר.
אבל אולי לא. כי אני טועה.
תמיד חשבתי ששווי זה לאו דווקא דבר טוב.
להפך. זה מגביל אותנו, זה הופך אותנו לאותו דבר.
תמיד חשבתי ששוני מגדיר אותנו.
גם אם הוא גורם להפרדה בינינו, לאותם הפליות.
לא הוא אשם.
ככה חשבתי, אבל אני טועה.
וכנראה אותו שוויון חשוב. אם לא, למה כולם תומכים בו בצורה כה עיוורת?
ואיך הם יכולים לדגול בדבר לא נכון, אם הם תמיד צודקים?
וגם אני צריך להיות. כמו השאר.
כי אני חשבתי ששוני זה טוב. אבל אני טועה.
ואולי אין דבר שמבדיל בינינו.
אולי כולנו שווים.
אולי זה למה אני טועה. אבל רק אולי.
כי אם אני חשבתי על זה, זה בטח לא נכון. כי אני טועה.
ואולי אם אני אהיה שווה, גם אני אהיה צודק.
אולי אם גם אני אדגול באותם דברים כמו כולם,
אני אפסיק להיות אותו גזען.
אותו גזען שהגדרתו אני לא יודע. כי אני טועה.
ואולי יפסיקו לרדת עליי.
אולי כל אותם כינויי גנאי יפסיקו.
אם אני אהיה כמו כולם.
אם אני אפסיק עם אותו שוני מקולל שכולם מתעבים.
אולי כל אותם אנשים יפסיקו להסתכל עליי בזלזול.
אבל למה שיפסיקו? גם אני הייתי עושה את זה אם הייתי רואה אחד כמוני.
אחד שטועה.
אולי הקללות יפסיקו. המכות.
אולי. אולי. אחרי הכול. כל דבר ודבר הוא רק 'אולי'.
רק אפשרות.
אבל גם זה לא בטוח.
כי אני. אני טועה.
אתה לא צריך להתקיים.
ככה אמרו לי.
ואולי זה מה שעושים. לאנשים שטועים.
אולי אנשים שטועים, צריכים להפסיק.
פשוט. להפסיק.
אבל אולי אני לא צריך לחדול להתקיים.
אולי יש לי מטרה. ייעוד.
אולי שוני זה טוב. לא כמו מה שתמיד אומרים לי.
לקחתי צעד קדימה ונפלתי.
אבל אני. אני טועה.