שלח לי מלאך- פרק 15- בריחה

היא רצה ורצה בחיפוש אחריו, היחיד שיכול היה להציל אותה מהגורל שמחכה לה מעבר לפינה. שוב ושוב היא הסתכלה לצדדים, רק כדי להיות בטוחה שהם לא עוקבים אחריה. זה היה מוזר כל כך. לראשונה מזה חמש שנים, היא פחדה כל כך. היא כבר לא זכרה מה הייתה ההרגשה, היא לא ידעה למה. פתאום היא הסתכלה מחדש על הדברים שעשתה, ככל שהתרחקה יותר מהמקום ממנו ברחה, ככה הרגשות שלה גברו.
היא הייתה לבושה בשכמיה שחורה שמסתירה את כל גופה וראשה, אך יכלו לראות את קצוות שיערה החלק ואת עיניה הכחולות. לבסוף, לאחר חיפוש ממושך, היא הצליחה למצוא אותו. בין רגע חיוך מאושר עלה על פניה. היא רצה אליו במהירות.
היא תפסה בו חזק והביטה בו מלמטה. בכל זאת הוא היה גבוה ממנה בעשרה סנטימטרים לפחות. "הוטארו?" הוא שאל בפליאה.
"ששש." היא לחשה. היא הביטה לצדדים ולקחה אותו אל סמטה חשוכה שלא היה בה איש מלבדם.
"מה יש? למה את לבושה ככה?" שאל.
"אין לי זמן להסביר עכשיו, אייס. אתה חייב לעזור לי." השיבה, מסתכלת שוב שאין אף אחד בסביבה.
"לעזור במה?" שאל. הוא ישר קלט מה קורה לפי תנועות הגוף שלה. "מי עוקב אחרייך?" הוא הוסיף לשאול.
"אני לא יכולה לספר לך כאן. איפה אתה גר?" שאלה, כשהיא מחזיקה חזק בזרועו.
"ברחוב ליד, אבל-" הוא לא הספיק לסיים את המשפט שלו והיא כבר גררה אותו לשם. "אבל, הוטארו, תביני-" הוא ניסה להסביר לה אך היא נעצרה לפני שהוא סיים. מול אחד הבתים הייתה חבורה של בנות שצעקו והקיפו אותו, ניסו להסתכל דרך החלון ואפילו למצוא פרצה לתוך הבית.
"מה הדבר הזה?" היא שאלה בבהלה.
"זה הבית שלי." אמר בתסכול. אחת הבנות הסיטה אליהם את מבטה לפתע ומיד צעקה בהתרגשות "הנה הוא!" כל הבנות רצו אליהם במהירות כמו עדר.
"תברחי!" הוא צעק ושניהם רצו על נפשם. "יש לי רעיון, רוצי אחרי." הוא אמר ושניהם פנו אל השוק הגדול. הבנות רצו בלי לשים לב לאן, וכשנפטרו מהם הוטארו נשמה בהקלה.
"זה היה ממש מטורף." אמרה, יוצאת מתחת לדוכן שרשראות אקראי.
"את צודקת." הסכים. "תודה שנתת לנו להתחבא מפניהן." הוא הודה למוכר ושניהם הלכו לכיוון ביתו.
"עכשיו תגידי לי מה קרה, הוטארו." אמר אייס כשהם נכנסו לביתו. הוטארו שוב הביטה לצדדים, בודקת שאף אחד לא צופה בהם.
"מלאכי האופל רודפים אחריי." ענתה לבסוף.
"מה?" שאל בבלבול.
"החיילים של סת'. הם מתכננים להרוג אותי, בדיוק כמו שעשו לקים." הסבירה בחשש.
"רגע, רגע, רגע. קים מת?" הוא נתקף בהלה וקפא במקומו.
"כן. סת' הרג אותו." היא נאנחה בעצב. "ניסיתי לעזור לו, אבל כבר היה מאוחר מדי." היא השפילה את ראשה ודמעות התחילו לזלוג מעיניה.
"אל תבכי, הוטארו." הוא אמר וחיבק אותה. היה לו כל כך מוזר לראות אותה בוכה. הוא לא ראה אותה כך כבר הרבה מאוד זמן. "יש לי רעיון מה אנחנו צריכים לעשות." הוא הוסיף בחיוך. הוטארו הביטה בו, מנגבת את הדמעות וחיוך רחב עלה על פניה.
"כבר הרבה זמן שלא ראיתי את החיוך הזה." ענה בשמחה.
"הוא אוהב אותי." אמרה לפתע.
"מה?" הוא שאל בבלבול.
"קים. הוא אמר לי שהוא אוהב אותי." הסבירה.
"הו, אני יודע." ענה וחייך.
"אתה- אתה ידעת?" היא שאלה בפליאה.
"הוא היה החבר הכי טוב שלי. ברור שידעתי." ענה.
"ולמה לא אמרת לי כלום?" שאלה.
"רציתי שהוא יאמר לך את זה בעצמו." השיב.
"והוא אמר." הוסיפה הוטארו בשקט. " אבלבנוגע לרעיון שלך," היא החלה לשאול.
"תסמכי עלי." אמר בחיוך. היא ידעה מיד שאפשר לסמוך עליו בנוגע לזה.