Little black dress- פאנפיק על הארי פרק 40

-נקודת מבט של הארי-

פקחתי את עיניי ורעדתי. כל זה היה רק חלום, היא עדיין בחיים…אני מקווה.
"אדון סטיילס?" הרופא שאל והוציא אותי ממחשבותיי.
"כן, אני יכול לראות אותה עכשיו?" שאלתי. הרופא והאחיות החליפו בינהם מבטים. לא, בבקשה, לא.
"אתה יכול לראות אותה, אבל היא לא יכולה להגיב. היא נמצאת בתרדמת, אנחנו לא בטוחים שהיא עומדת להתעורר…או שהיא אי פעם תתעורר." הוא ענה.
"אבל היא נושמת?" שאלתי.
"כן, חדר שלוש מאות שלושים וארבע." הוא אמר מהנהן.
קמתי ורצתי לחדר. ראיתי אותה שוכבת על מיטת בית החולים והתיישבתי על ידה. אני יודע שהיא לא יכולה לשמוע אותי, אבל אני צריך לדבר איתה.
"דיאנה, אני כאן בשבילך ואני אהיה לצדך, לילה לאחר לילה כדי לעזור לך דרך החשכה. אל תעזבי אותי, בבקשה דיאנה, תישארי חזקה ותמשיכי להחזיק מעמד…אני אוהב אותך." כמה דמעות זלגו מעיניי ואפילו לא ניסיתי למחות אותם. רק ליטפתי את פניה של דיאנה.
הכל הולך להיות בסדר. חייב להיות בסדר.

-נקודת מבט של קלייר-

שתיים בלילה וזה הזמן שלי לתקוף. יצאתי מרכבי ועשיתי את דרכי לכיוון החזית. יש רק שומר אחד, יופי. שיחקתי את עצמי צולעת ונופפתי לשומר.
"אתה יכול לעזור לי? רגלי כואבת!" צעקתי. הוא היה נראה מודאג ונתן לי להתיישב בכסאו.
"תתני לי ללכת להביא לך תחבושת וקצת קרח." הוא אמר בחיוך.
"תודה." אמרתי שהוא עזב במהירות.
כשהוא יצא מטווח ראייתי בדקתי את המצלמות ומצאתי את המצלמה שמחוברת לתא של לקסי. כיביתי את המצלמה של התא שלה ולאחר מכן החזרתי במהירות את המסך למצבו הקודם.
הבחור חזר עם קרח ותחבושת ועטף את רגלי.
"תודה לך, אדוני." עניתי בחיוך.
"אין בעיה, מה מביא-" קטעתי אותו על ידי ירייה בגופו. הנחתי צעיף על האקדח, כך שאף אחד לא ישמע את הירייה.
סוף סוף אני יכולה להוציא את לקסי ולעזוב את המדינה הזו. לקחתי את בגדיו של השומר ובמהירות החלפתי למדים שלו.
נכנסתי לכלא ואף אחד לא שם לב לפנים החדשות שנכנסו. הסוהרים האלו כל כך טיפשים. הלכתי ישירות לתא של לקסי ולמזלי אף אחד לא שמר עליו.
"אלוהים, חשבתי שלא תבואי!" היא אמרה בהתרגשות. גלגלתי את עיניי לפני שלקחתי את המפתחות ופתחתי את התא. התחלנו ללכת כאשר שומר אחד עצר אותנו.
"מה את עושה עם האסי-" לפני שהוא יכל לסיים את דבריו, יריתי בו.
"מה?! למה עשית את זה?" לקסי קראה.
"תלבשי את הבגדים האלו." עניתי.
"למה?" היא שאלה.
"את טיפשה? חכי, אל תעני על זה." עניתי ונדתי בראשי. היא גלגלה את עיניה ובמהירות לבשה את הבגדים. גררנו אותו אל הארון לפני שעזבנו.
נכנסנו אל רכבי והתחלנו לנסוע.
"לאן אנחנו הולכות?" היא שאלה.
"קליפורניה. יש לי שם בית." עניתי.
"מה לגבי הכסף מהצוואה?" היא שאלה.
"קיבלתי את הכסף לחשבון שלי." עניתי.
"הו, מגניב!" היא אמרה בחיוך. עמדתי להעליב אותה על תגובתה האידיוטית כאשר שמעתי סירנות משטרה.
עצרתי את הרכב ושני שוטרים התקדמו לכיוון שלנו.
"האם ראית את-" הוא הפסיק לדבר ושלף את אקדחו. הסתכלתי על התמונה שהוא החזיק וזו הייתה התמונה שלי. שיט.