פוביה מנשיקות .

יש לי פוביה מנשיקות , אני מוצאת את זה מגעיל, אני לא ידעת להסביר למה , אני חושבת שאולי זה בגל מה שקרה לי ביום אחד שאמא לקחה אותי לחברה שלה , הבן שלה אמר לי בפעם הראשונה שהוא אוהב אותי , שהוא רוצה אותי , ואני , אני הייתי קטנה , הייתי תמימה , לא ידעתי מה זה אהבה, חשבתי שגם אני אוהבת אותו .
הוא עשה לי שטיפת מוח , ממש כמו ששוטפים מכוניות ואז הם נראות חדשות גם אם הם לא , ממש ככה .
הוא שכנע אותי שהבדל הגילאים לא משנה ושבעוד כמה שנים ההפרש בנינו לא יראה כול כך גדול , הוא הבטיח שהוא אוהב אותי והוא רוצה להיות איתי תמיד.
בהתחלה זה היה אבטחות , ואז זה כבר היה חיבוקים מוסתרים מהמשפחה בכול זאת ההורים שלנו חברים , ולבסוף הוא לקח אותי לגינה מאחורי הבית , העמיד אותי מולו ולחץ עלי שאנחנו צריכים להתנשק , הראי איך נתנשק בחתונה אם לא נתאמן על זה ?! הוא תרץ את עצמו בקול רך ומרגיע , אני חושבת שזה מה ששכנע אותי , לא המילים, לא איך שהוא היה נראה , הקול שלו היה רך ומרגיע , ממש כאילו הוא מהפנט אותי, ואני כמו ילדה קטנה וטיפשה הסכמתי , פעם ראשונה , זה היה נשיקה קטנה על הפה, פעם שנייה זה היה נשיקה יותר אגרסיבית , הרוק שהיה בנשיקה הזאת הגעיל אותי אז הפסקתי וניגבתי את הרוק שנשאר , " לא" , הוא אמר לי ברוך " לא ,אל תנגבי אותו, את צריכה להתרגל לזה , מה בחתונה מול כולם תנגבי את הרוק שנשאר?!" הוא שאל בשעשוע .
לא ידעתי מה לעשות , הראי זה הפעמים הראשונות שאני מתנשקת , אני לא יודעת מה נכון ומה לא נכון בנשיקה , אז הקשבתי לו , הנחתי שהוא יודע השארתי את הרוק והוא התייבש לי על השפתיים. לא אהבתי את זה ,זה היה מגעיל.
כשהוא ראה שאני מקשיב לו , הוא נשק אותי שוב , אבל הפעם הוא ניסה לדחוף את הלשון, התנתקתי ממנו , זה לא משנה עד כמה אני קטנה ידעתי שזה לא נכון , שאני לא אמורה לעשות את זה , הייתה לי תחושה . הוא לא הבין למה התנתקתי ממנו , אז הסברתי לו שאני לא רוצה שהוא יוסיף לשון לנשיקה והלכתי.
זאת הייתה תקופה כול כך מבולבלת , אמא כנראה גילתה את זה והיא אמרה לי שזה אסור, היא ספרה לי שהיא חלמה על זה , אני האמנתי לה ופחדתי להמשיך לא רציתי שהיא תחלום על זה שוב , כי אז היא תכעס עלי, ולא רציתי שהיא תכעס עלי .
אמרתי לו את זה , הוא לא הקשיב לי , הוא אמר נהייה זהירים ונתן לי עוד נשיקה , ממש במדרגות של הבניין שגרתי בו, כן ממש זהירים .
חשבתי על מה שאמה אמרה לי , על זה שזה אסור ושאני לא אמרה להתנשק עד החתונה .
החלטתי להפסיק את זה , אמרתי לו שאני לא רוצה להתנשק שוב,
אני לא זוכרת יותר מה היה בסופו של דבר הוא הפסיק לנסות ואני הפסקתי להתנגד,
באנו אליהם לארוחות , והם אלינו , ועדין כלום, ממש כאילו זה לא קרה .

עד לא מזמן בכלל לא זכרתי את זה ,נזכרתי בזה כשחברה טובה שלי אמרה לי להיזהר מגברים , הם רוצים דברים שאנחנו לא יכולות לתת להם בתור דתיות , ואז נזכרתי במה שקרה והבנתי , הבנתי עכשיו מה שלא הבנתי אז , הוא ניצל אותי , ומאז שהבנתי את זה לא יכולתי להסתכל לו בעיניים , באיזה שלב הקשר של ההורים התרופף והיום אני לא צריכה להיתקל בו בכלל , מידי פעם כשאני רואה אותו , אני מסובבת מבט רק כדי לא לראות את הפנים שלו , רק כדי לא להראות לו שאני שונאת את מה שהוא עשה .
אני לא שונאת אותו, הוא ניצל אותי כן , אבל גם הוא בנאדם , גם הוא עושה טעויות , זה לא מתפקידי להחזיר לו על הטעות הזאת , אלוהים כבר יחזיר לו על הטעות הזאת !!
יש לי פוביה מנשיקות ! וכנראה זה למה .