פניתי לדרך שגויה פרק 6 חלק שני

-דני-
אני אוחז בידי אקדח. אני רודף אחרי מורדכי בפרצוף כועס, זועם ומתוסכל. אני עוצר לרגע מחוסר נשימה ומרגיש כאב בבטני. אני מרים את חולצתי, מזיז מעט את התחבושת שחבושה סביב בטני, ורואה את בטני מדממת. עוד לא החלמתי לגמרי מהפציעה של הירייה. אני ממשיך לרדוף אחרי מורדכי למרות הכאב הנורא בבטני. אני רודף אחריו במקום נטוש מלא הריסות ושברים. אני מצליח לראות אותו בזווית העין שלי, אני מכוון את האקדח לכיוונו במהירות, לוחץ על ההדק. הכדור מפספס אותו ופוגע בעמוד הברזל. פניי נראות כועסות ועייפות. אני ממשיך לרדוף אחריו. הוא נכנס לתוך מבנה הרוס ומגיע למבוי סתום. הוא שולף את אקדחו. אני נותן מכה לידו והאקדח נופל על הרצפה. אני מצמיד את האקדח ללבו ומסמן לו עם עיניי ללכת אחורה. אני דוחף אותו אל הקיר.
"תוריד את האקדח" לוחש מורדכי בפחד ומתנשף מהלחץ.
"ירית לאחי דרור בלב" אמרתי בפרצוף כועס.
"אתה תוכל להרוג את אבא שלך?" שאל בקול חסר אמונה.
"הנהנתי בראשי ואמרתי"אני יכול בגלל שאתה לא אבא שלי" חייכתי חיוך ממזרי.
"ברור שאני אבא שלך" הרים את קולו כדי לגרום לי להאמין.
"אתה יודע איך גילית שאתה לא?" שאלתי.
שתק מורדכי שתיקה של פחד.
"לא רק כי ברחת מהמשטרה באותו היום שירית בי, לא רק כי ירית בי, אלא בגלל שהרגת את אחי דרור" נראיתי כועס.
"אני אבא שלך" לחש בקול מפוחד.
"אתה לא" לחשתי. "גיליתי הכל, אתה האויב של אבא שלי, אתה נוקם בו" סיימתי בחיוך של הצלחה.
"אבא שלך הרג את אחי" אמר בקול מאשים.
"אני יודע גם למה הוא עשה את זה. כי אתה גזלת ממנו את משפחתו, גרמת לו לעזוב אותם באמצע הדרך" הוכחתי בדבריי שאני יודע הכל.
"אם תהרוג אותי, לא תצליח לחיות עם עצמך" ניסה מורדכי להפחיד אותי.
"הרגת את אחי דרור" רמזתי שאין יותר גרוע מזה.
שתק מורדכי.
"דרור" צעקתי בבכי. "אני נוקם את נקמת אחי" צעקתי בבכי, ולחצתי על ההדק.

-שבועיים וחצי לפני כן…-

-דני-
עייני החלו לאט לאט להיסגר מהירייה.
"דני" קראו דרור ובני קריאה של פחד.
קם מורדכי על רגליו במהירות.
"אתה"צעק דרור והצביע על מורדכי.
התחיל דרור ללכת לכיוונו. שלך מורדכי את ידיו אל האקדח במהירות.
"איך יכולת?" שאל דרור בכעס ואגרף את ידו. נתן דרור אגרוף חזק לפניו של מורדכי. נתן מורדכי אגרוף בחזרה אל פניו של דרור. התחילו מורדכי ודרור לריב.
"דני הכל יהיה בסדר אל תדאג" לחש בני בלחץ, והחזיר את הטלפון לכיס. "האמבולנס בדרך" אמר בני למרות שעיניי עצומות.
נתן מורדכי אגרוף חזק לבטנו של דרור, אגרוף נוסף לפניו. נפל דרור על הרצפה. החל מורדכי לברוח.

-בתיה-
עמדו משתי הצידה של המיטה של אמי עובדי אמבולנס. שוכבת אמי על המיטה וממלמלת את שמו של דני. מרים רון אבי את אמי, ומניח אותו על מיטת בית החולים.

-בני-
שמענו את קול האמבולנס, נשמע גם קול של ניידת משטרה.

-רון-
"הכל בסדר איתה?" שאלתי בקול לחוץ.
"היא תהיה בסדר אל תדאג" הרגיעה אותי הרופא. "היא התעלפה" הוסיף הרופא.
"עיקר שהכל בסדר" אמרתי רגוע יותר.
"יש אולי משהו שגורם לה לחץ בזמן האחרון? משהו שהיא חווה אולי?" שאל הרופא לצורך טיפול.
"למה אתה שואל?" שאלתי בגמגום.
"יכול להיות שמופל עלי הלחץ מסוים, כי…לא חסרים לה נוזלים, המצב הבריאותי שלה טוב, אולי זה לחץ כלשהו" שיער הרופא.
"לא אין דבר כזה" שיקרתי במצח נחושה.
"אוקיי" אמר הרופא בפשטות, והחל ללכת.
עמדתי בחוסר רוגע.

-דרור-
הבוקר הכי ארוך בכל הזמנים הגיע. השוטרים חייבו אותי להגיע לתחנה.

".Thank you for agreeing to come" הודה לי החוק' וחייך חיוך נחמד.
"?I didn't have a choice" שאלתי בכעס. עיניי נראו אדומות.
"You know why I called you" ניסה החוקר לבדוק.
"To find out who shot his brother" הייתי בטוח במילותיי ונראיתי כועס.
"You know who it might be" שאל החוקר.
הוצאתי תמונה של מורדכי מהכיס ואמרתי בקול בטוח"It is"
".So that's the man you say he's your father" אמר החוקר. הוסיף"We had a lot of problems with him before"
"יופי" אמרתי לעצמי בחוסר סבלנות.

-דורית-
הבוקר הגיע. התעוררתי משנתי הארוכה.
"רון" קראתי לו.
"התעוררת?" שאל בשמחה.
"תתקשר לדני" מיהרתי להגיד.
"אוקיי" הופתע לשמוע שזה מילותיי הראשונות.
הוציא רון את הטלפון חייג אל דני. ענה בני.
השיחה התנהלה כך:
רון: דני?
בני: זה בני.
רון: מה קורה בני?
בני: בסדר גמור. נהנים.
רון: אפשר לדבר אם דני?
בני: הוא יושן עכשיו. הוא התעורר, אני יגיד לו שהתקשרת.
רון: טוב…מחרק בערב אתם חוזרים נכון?
בני: כן.
רון: אז אנחנו נתראה מחר.
בני: נתראה מחר.
ניתק רון את השיחה.
"הוא יושן בני אמר.."
"אני יודעת, שמעתי" קטעתי את דבריי של רון.
"סתם נלחצת" אמר רון בחיוך.
"אני מקווה שאתה צודק" לחשתי לעצמי.

-דרור-
נכנס החוקר אחרי שעה של ייבוש.
"Lined up what you said" אמר השוטר. הוסיף" This person is not your father's his .enemy"
נראיתי המום ממילותיו.