זאבים – מרתון סוף עונה – פרקים 27/28/29

הדבר הראשון ששמעתי מחבריי היו צעקות.
הדבר הראשון ששמעתי מהמלון? פיצוץ.
והדבר הראשון שעשיתי כשהגעתי לשם?
״אני לא מאמינה. פוצצתם בניין ולא הזמנתם אותי?״ נזפתי בחבורה ששכבה המומה על הריצפה. נדהמתי בעצמי שכולם בחיים… או שלא.
גם בראיין היה שם.
״היי אליסון,״ חייך ליאון, ואפר נשר ממנו כאשר מתח את פניו. ״ולא תכננו לפוצץ את הבניין. אבל היה אדיר.״
כולם היו בסדר, רק כמה פצעים שטוחים וחתכים. ת׳ורן דווקא אהבה את הפיצוץ, משום מה. לעומת אייס ואריק, שרק רטנו.
ג׳ייק היה הראשון לקום (מן הסתם) ומיד אחריו בראיין, כשיצא מההלם.
״פוצצו לי את הבית…״ הוא מלמל, זה היה יכול להיות מצחיק אם הוא לא היה עוטה מבט מפוחד. ג׳ייק גם שקשק, הוא טען שזה מקור ומההלם, אבל היה די ברור שהוא מפחד. טוב, הייתי באבדת אצבע בגלל מה שאמרתי הרגע, אבל היי! המחשבות שלי, החוקים שלי. וג׳ייק מוזמן להתפוצץ מתי שבא לו, שלא ישכח שגם הוא פגיע.
לאט לאט כולם התרוממו. היה בקיר המלון חור בגודל של משאית מפלצתית. זו לא הייתה פצצה כי זה לא הראה שום סימנים של מקור הפיצוץ. הנחתי שהאלים פשוט שונאים את בראיין ורוצים להרוג אותו, אבל לא מצליח להם.
כולנו התיישבנו על הדשא בחוץ. קליאו מלמלה דברים לגבי צמחים ואבטית קצף.
״לזכותו של בראיין יאמר, הוא יודע לארגן כניסה״ מלמל אד.
״חה חה.״ צחק בראיין צחוק מזויף, ״לא תכננתי להתפוצץ היום.״
״זה היה דווקא יכול להיות נחמד. רק חבל שהרסת חצי מהמגורים בדרך,״ חייכה אייס בנימה צינית.
״איך שרדנו?״ שאל אריק.
״אני מניחה שאנחנו ברי מזל,״ אמרה קליאו,
״או שאנחנו הוגנו על ידי לופה, אמא של אליסון.״ גיחך ליאון.
״אוי לי…״ לחשתי לעצמי.
״סליחה אל. הייתי חייב לספר להם.״ התנצל אד והעיף מבט בחורבה ובעט ברגלו בחתיכת עץ חרוכה שנחה לידו.
ואז נקלט במבטו בראיין. לא, התפללתי ללופה במחשבותיי, בבקשה שלא יתחילו לריב עכשיו.
״אני ואתה נדבר אחר כך,״ אד דיבר.
״לא.״ אמרתי, ״כולנו שיקרנו לכולנו בכל דבר שקרה. הגיעה הזמן להוריד לחץ.״
״מה? אליסון, הוא האחד שמחק לך את הזיכרון!״ מחא אד. זה לא הקרב שלו.
״אני ידעתי את זה כל הזמן. טוב, באותו הזמן די התרחקתי ממנו, ואז אתם לכדתם אותי ולא משנה. השלמתי עם זה, אין לי זיכרון, ואני חושבת של בראיין היו סיבות טובות לקחת ממני את הזכרונות.״
אמרתי, ״מה שחשוב עכשיו הוא שכולם יתחילו לשטוף את השקרים החוצה.״ השלים אותי בראיין.
״את לא סיפרת לי שאמא שלך היא אלה.״ אמר ליאון ונראה נעלב.
״אני גם לא סיפרתי לכם על עוד מלחמה קרבה.״ ציינתי ודיברתי בטון כבד ועייף.
״סטופ,״ קליאו עשתה סימן פסק זמן בידיה. ״איזו עוד מלחמה? אד סיפר לנו על המלחמה – סליחה, דרך הגב, על כל הצרות שעשיתי לך. הוא סיפר לנו על המלחמה שבה הוא בעצם ינהיג אותנו, ואת אחראית לדאוג שכולנו נשאר מאוחדים בתור להקה.״
״כן. ואמא שלי שלחה אותנו לעזור לצבא שלה להלחם בצבא אחר של מפלצות. בכל מקרה, יש להקת זאבים אחרת. דיברתי עם אחד מהם לפני כמה שעות, הם אולי יהרגו אותך״ הצבעתי על ג׳ייק, שנראה יציב ואיתן, ״ויעקלו לנו את השטח.״ אמרתי.
״חייבים להעביר אותם אלינו.״ אמר אד עם נימת בטחון קלילה. ״אולי כשישמעו שאליסון היא הבת של לופ-״
״הם יהרגו אותה. נאסר בשום פנים ואופן להתערב בענייני לופה ולורדים.
אליסון היא לורדית, חצי לפחות. אביה כנראה היה זאב בכיר, ולופה התאהבה בו, ואז עזבה אותו כדי לא לסכן את חייו.
לכל לורד יש טריטוריה ולהקה, לרוב אסור לגשת ללורדים, אבל אני דיי בטוח שזה מקרה חירום.״ אמר מייסון, ששתק כמעט כל הזמן ובכלל לא שמתי לב אליו עד עכשיו.
״לא.״ אמר ליאון, ״אסור לנו לבקש עזרה. להקה צריכה להתמודד לבד עם ההשלכות, אנחנו לא צריכים פולשים. אנחנו להקה, כ-12 זאבים חזקים ומאומנים היטב. התאמנו כבר שני חודשים. אפילו ת׳ורן יכולה כבר להלחם. כל מה שצריך זה שינהיגו אותנו. ואחד מכם חייב להיות אלפא,״ הוא הפנה את מבטו לעבר בראיין וג׳ייק.
״זה או קרב או פרישה.״ אמר בראיין,
ג׳ייק נאנח, ״אני לא אפסיד את המעמד.״
בראיין הולך להלחם על התפקיד כמו שהבטיח…
במקום ג׳ייק עמד זאב חום כהה, ומולו זאב זהוב.
הם שניהם נהמו.
ג׳ייק היה הראשון להתקיף.
—
פרק 28

אסור שזה יקרה. לחש קול בתוכי, חייבים לעצור את זה.
קפצתי מהשולחן ובזמן הקפיצה התפוגגתי לזאבה והפלתי את ג׳ייק.
׳מספיק.׳ נהמתי, ׳אם תריבו עוד פעם אחת אני נשבעת בלופה שאני אנהיג ולא אחד מכם. תתאפסו. יש לנו שתי מלחמות לנהל.
חייבים לפתור את הסכסוך הזה בדרך אחרת.׳
׳זוזי ממני, אליסון.׳ נהם ג׳ייק הפיל אותי ונשך אותי בצווארי.
החנקתי יללה כאב.
׳עזוב אותה ג׳ייק. היא לא קשורה.׳ נהם בראיין ושערותיו סמרו.
׳היא התערבה. היא אפילו לא ביטא, רק דלתא. ואתה בכלל אומגה, מי אתה שתגיד לי מה לעשות?׳ נהם ג׳ייק והידק את אחיזתו בצווארי. יכולתי לחוש בשניו נתקעות בבשרי.
ואז משום מקום, צל שחור נחת על ג׳ייק והטיח אותו בקיר. עיניו הכתומות-אדומות הביטו בי בשאלה.
ואז חזר להביט בג׳ייק.
׳מה אתה עושה פה, מייקל?׳ נהמתי עליו,
׳מציל אותך.׳ הוא נהם לעבר ג׳ייק.
ג׳ייק העיף אותו מגבו וחזר לתנוחה דרוכה.
מייקל ואני עמדנו בצד של הדלת,
בעוד בראיין עומד כמה מטרים מג׳ייק שכרגע עמד לפני הבר.
אד, ליאון, אייס, מייסון, אריק, וקליאו השתנו לזאבים.
מן הסתם, אייס ואריק עמדו לצידנו. ליאון, קליאו ואד נשארו בוחרים, ומייסון בלי לחשוב זינק לצד האלפא שלו.
קליאו, הזאב בצבע הקרמל פסע לעבר ג׳ייק.
אד אלינו.
נהמתי, היה לנו יתרון. אבל לא רציתי שפיכות דמים.
׳זהו זה.׳ נהם אד, ׳אם אתם לא יכולים ליישב את זה בעצמכם אז אף אחד מאיתנו לא יהיה אלפא.׳
׳אתה, אד.׳ קליאו הזדקפה בפתאומיות ׳אתה האלפא.׳
׳מה?׳ מהם אד ברוגז.
׳אלפא מנהיג את הלהקה, אתה תנהיג אותנו לקרב.׳ קולה חצה אתנו בנימה עמוקה ורגועה.
׳היא צודקת,׳ אמר בראיין, בכובד לב. ׳אני לא מחבב את הרעיון, אבל היא צודקת…׳
ג׳ייק הביט בו המום.
׳ג׳ייק, אתה האלפא הנוכחי. אבל לופה אמרה שאד ינהיג אותנו. וכך יהיה.׳ אמרתי.
׳בסדר. בשביל הלהקה.׳ הוא רטן והפך לבן אדם וכך גם מייקל וכל השאר.
״היי,״ הוא אמר בבטחון, כאילו לא אכפת לו מלהקה עוינת. אולי הרגיע אותו שאני לצידו?
״מה אתה עושה כאן?״ שאל אד.
״שליח.״ הוא משך בכתפיו.
״של מי?״ שאל ג׳ייק.
״של האלפא שלי,\" חייך מייקל.
״וההודעה היא?״ שאל בראיין.
״תכנעו, תצטרפו ללהקה שלו, ותעבירו את השטח לידיו.״ אמר מייקל וחייך חיוך המתגרה בלהקה.
מי הוא חושב שהוא? הוא אפילו לא אלפא, איך הוא מעז לדרוש מלהקה את כל רכושה.
״אין סיכוי.״ נהם בראיין.
״זה לא לבחירתך. האלפא יחליט.״ צחק מייקל והביט באד.
באותו הרגע דמיינתי את הזאב הכסוף בעל הגב החום, דרוך, מוכן. הוא היה אלפא, ללא ספק. אולי גם בראיין אבל ג׳ייק לא היה אלפא מעולם, רק שומר מקום. פתאום לופה שפכה קצת אור על הדברים. לא שזה פוטר אותה מהצעקות שלי.
״לא נעביר את השטח, אבל נרצה לדבר עם האלפא. הוא יכול להביא כמה זאבים, לא יותר מארבע, יש לנו מידע חשוב.״ אמר אד בנימת אזהרה ומייקל נראה יותר דרוך.
״את חלק מהלהקה שלהם?״ מייקל הביט בי בבטחון אבל ראיתי שהוא מפחד, היד הקצת רפופה שלו הסגירה אותו בכך שרעדה מעט.
״לצערי,״ מלמלתי והוא הסתלק במהירות.
״את מכירה אותו?״ נהם בראיין, לא נסוגתי. אולי הוא היה חזק ממני ובוודאי מפחיד, אבל אני לא אקריב את המוניטין הקשוח שיצא לי לפח בגלל איזה זאב.
״לא. ומזה זה עניינך? אתה גם כן, רוצה להרוג את עצמך כל שנייה. איפה אתה היית בכלל? ומי פוצץ אותך, ולמה? ושכחנו בכלל מכל עניין הרצח של אביך. בראיין, תתחיל להסביר מה קורה כאן! אתה יודע, אל תשקר.״ אמרתי בפרץ כעס אדיר, שגרם לו לנסוג בצעד אחורה.
״אחר כך. אני מבטיח.״ הוא אמר בקול רציני.
יצאנו כלהקת זאבים החוצה, ומיד אחרינו הגיחו מתוך היער כארבע עשר זאבים. רק אחד זיהיתי, את מייקל שכווין את נהימותיו לעבר בראיין וג׳ייק שעמדו זה לצד זה.
הזאב בחזית היה גדול, כמעט כמו ג׳ייק או בראיין. בצבע אדום, לא אדום דם, אלא אדום יפה כזה, כמו השדות שנצבעים באדום בשקיעה. ועניו היו ירוקות. ואז הבנתי, הזאב הוא זאבה.
והיא הייתה עוינת.
הפכו כולנו לזאבים.
׳מה רצונכם?׳ שאלה בקול קשוח, נערה כמו כולנו.
׳מלחמה גדולה יותר קרבה, אנחנו זקוקים לכם.׳ נהם אד בתקיפות. הזאב שבו לוקח פיקוד.
׳ולמה לנו לעזור?׳ נהם אחד הזאבים האפורים-שחורים.
האלפא נהמה לעברו והוא נסוג אחורה בכניעה.
׳כי עומדת לצידנו בת לופה, ובת לורד.׳ הוא נהם והביט בי במבט מלא כבוד.
וכל זאב בשדה הפנה את מבטו לעברו.
זהו זה, אין סיכוי, אני מתה.
׳נאסר לעשות קשר איתם!׳ נבח אחד הזאבים.
כל חיי הרגשתי חריגה, תהיתי מה אבא שלי היה אומר. להתמודד עם זה כמו נערה רגילה, או לברוח למקום שבו איש לא ידע את שמי, כמו זאב העומד מול שתי להקות.
וידעתי מה עליי לעשות, אני בת לורד, ובת לופה, ולא מבחירה. ועכשיו צריך לקחת את ההשלכות האלו.
נהמתי ומעדתי קדימה, לא היה אכפת לי מה יהיה גורלי באותו הרגע. ידעתי שבמילא אמות מתי שהוא, ההקדמה אולי הרבה יותר טובה. ׳אני לא בחרתי את זה, את יודעת.׳ נהמתי.
׳מי את ש-׳ נהם אחד הזאבים אבל קטעתי אותו ׳שתוק,׳ נהמתי לעברו, ׳את חושבת שאני רוצה להרוג אתכם, להיות כזאת? סבבה תהרגו אותי, אבל לפחות תקשיבו להם.׳
היא עמדה זקופה, חסרת כל שמץ לרגש גלוי. ואז הגיח עוד זאב, פרוותו היה צבועה בצבע ארד, ועניו היו זהובות כשלי.
הוא נהם וזאת פינתה לו מקום לידה.
׳את הבת של האלה?׳ הוא שאל, ׳לא מרשימה במיוחד. יהיה קל להרוג אותך בקרב, אני אומר. בואי נראה אם את ראויה להלחם לצידנו.׳ הוא נהם וזינק לעברי, בנהמות צחוק מרושעות מקרב קציניו, מחשבותיי היו קצרות וחדות. אני לא אשרוד. אבל אד הטיפש דחף אותי בדמותו האנושית.
ציינתי שהוא נכנס לרשימת האידיוטים שלי, כבר פעמיים?
פרק 29
—
״אתה לא תפגע בלהקה שלי, אם זה הסכם, לא נלחם. אם לא, נקרע לכם את הצורה הזאבית ונהפוך את פרוותכם לשטחי קיר יפים ושמיכות חמימות.״ הוא איים, ואני חייבת להודות, אד ברגע ההוא היה מפחיד, עיניו היו עיניי הטורף שבו, הטורף שלא יתן לזאב או איש לפגוע בנו, בלהקה שלו. דברי לופה מתממשים. אני שונאת אימהות.
נראה שהאלפא האחר חש בכוחו של אד, שהתגבר ככל שנשמעו הנהמות של חבריי, מגוננים עליו, נאמנים לו.
״בסדר,״ הוא חייך חיוך מלא בטחון, ״נשתף פעולה אם נקבל משהוא בתמורה.״
״מה דעתכם על כך שהעולם שלנו לא יחרב?״ ירק ליאון.
״שלשה איילים בוגרים בכל חודש.״ האלפא עמדה שם עם ניצוץ בעיניים, היא חייכה ואד החוויר. המשימה הייתה יכולה להיות קלה, אילו היינו ללהקה אחת…
״לא.״ סירב בראיין, ״לא נאכיל אתכם, ניתן לכם שם טוב. זאבים צעירים יצטרפו אליכם אם ננצח. כולנו נקבל זאבים חדשים וחזקים.״ הוא החל להניע את ידיו. אבל נדמה לרגע שהמילה ׳אם׳ נותרה תלויה באוויר. ׳אם׳ לא הייתה המילה שעודדה אתנו, ההיסוס שרץ בכל פינה.
הזאב הביט באד, ואז בי. הוא השתנה לבן אנוש, ואז אמר ״אתם שניכם זוג הביטא?״
ואז החטפתי לו סטירה.
״אנחנו לא זוג ביטא, אז כדי מאוד שתרגיע.״ נהמתי והוא ציחקק, הוא היה נער כהה עור, בעל קוצים זעירים שכמעט הפכו אותו לקירח, בעל שרירים בולטים, עיניים עוינות, ופה קמוץ, והוא היה דרוך ומוכן להראות את כוחו במידת הצורך.
מיד הבנתי שאין לג׳ייק שום סיכוי מולו, היינו זקוקים שג׳ייק יגדל פי שתיים בשביל שיוכל לנצח אותו, וזה במידה אם השרירים של ג׳ייק, יגדלו גם.
״אתם מתנהגים ככה.״ הוא אמר עם חיוך קל על פניו המפוסלות במידה מוגזמת.
״ואתה מתנהג כמו אידיוט.״ רטנתי ועניו רו אבל הוא צחק,
״אני מתנהג כמו אידיוט?״ הוא שאל,
״אולי אתה באמת אידיוט, תלוי את מי אתה שואל.״ אמרתי באתגר. אמא, אבא, לא משנה איזה אל, בבקשה, אל תהפכו אותי לבייקון עכשיו…
״לייסאד, אני מתנהג כמו אידיוט?״ הוא שאל ואחד מהזאבים הפך לנער כתום שיער ״לא, כמובן שלא יותר מכל אחד אחר כאן…״ הוא ענה ועגלי זיעה הופיע על פניו.
חייכתי למראה הזאב הלחוץ.
יכולתי לדמיין זאב כתמתם עומד שם, מתכופף באימה, אוזניו נופלות וזנבו בין רגליו המשקשקות, יכולתי ליראות עד כמה מפוחד הוא, אם האלפא ירצה להראות משמעת נוקשה בין להקתו – הוא יהיה הדוגמא.
״אהבתי את התשובה.״ אמר והנער חזר להיות לזאב, שנעלם בין השאר.
״אנחנו נעזור לכם, אם תבטיחו לנו עוד זאבים. אתם צריכים יחידה קטנה, ויעילה. ניתן לכם שניים טובים משלנו, בתמורה לחמישה משלכם, הם לא צריכים להיות טובים, רק זאבים שיודעים את מקומם.״ הוא אמר.
״בסדר, אריק, ת׳ורן, מייסון, אליסון, וקליאו.״ אמר אד והורה לנו ללכת,
״לא את אליסון, אתם זקוקים לה, לך אתה. אתה תוביל את ההתקפה, אני אנהל כאן את העניינים למטרת הגיוס עם אליסון.״ אמר בראיין וחייך חיוך מבטיח.
—
נ.מ אד
לא ידעתי אם הוא צוחק, אני במקום אליסון? מה, עכשיו היא האלפא?
תהיתי מה היא. אבל למה לי להשאיר אותה איתו? ולמה היא לא מתנגדת? בפעם הראשונה בחיי, עם כל הסיבות שהיו לא לתת לו לעשות מה שהוא רוצה לעשות, בטחתי בו. כל כך הרבה סיבות היו לי להרוג אותו – לא שהייתי עושה את זה, אני בחיים לא אהרוג מישהוא, גם אם זה בראיין – או להכאיב, ואו לגרש אותו אבל הפעם, הפעם הבנתי שאני חייב לבטוח בו. יש לו ידע, לי אין. הוא יכול לעזור.
״בסדר,״ אמרתי, ״אני אלך.״
״תודה,״ הוא אמר, והביט בשאר חוצים את דרכם לעבר הלהקה העוינת.
״אבל אני רוצה שתשבעו בלהקה שלכם שלא יתגעו בהם לרעה או כנגד רצונם.״ אמרתי, חששתי להם. הלזה לא היה הגיוני, להקות נלחמות זו בזו, כיצד נוכל להבטיח עתיד טוב?
״אני נשבע בשם הלהקה שלי, כל עוד אני מנהיג את הלהקה, לא יעונה לבי ברייל כל רע.״ הוא הנהן, אבל בתוך תוכי רציתי לקרוע אותו לגזרים, אלפא לא בוטח באלפא אחר.
״מייקל, ואייזיק, אתם איתם.״ הוא אמר וזאב לבן כשלג בעל עיניים אפורות ניגש יחד עם הזאב השחור אדום העיניים. הפכתי לזאב, וכך שאר חבריי, הלכתי לעבר הלהקה הזרה, בידיעה שכל מה שאני עושה, כל צעד, כל נשימה, כל הזזת שריר, רק מקרבת אותנו לשפיכות דמים שבה לא נוכל לנצח. זאבים הם לוחמים, אבל לא בעלי ברית. בכל נשימה חשתי בריח במוות, מתקרב בזחילה לעבר חבורת נערים ונערות שמקריבים את חייהם למטרה חסרת משמעות. הקרב קרב ובא, ואנחנו נלחם בו, עד המוות.