הלילה הזה .

והלילה הזה , שוב מכה בי בחוזקה, משאיר אחריו סימנים בגופי . זיכרונות עמוקים. יפים. וכואבים כאחד.
הלילה אני ארדם. אני לא אחשוב יותר. אני אעצור את שעון הזמן המתקתק במוחי .
כן , אני ארדם .
אבל הנה שוב, הירח מתרחק . ונעצר בנקודה רחוקה . רחוקה כליבי . ליבי השבור .
הלילה הזה , מזכיר תקופות .
וחלומות . חלומות שהיו . ואינן עוד .

והנה אט אט נעצמות עיניי . ואני נשאבת לתוך מסע חיים אחר . רחוק מאוד ממני ומגופי.
הנה אני , נרדמת ומוצאת שלווה.
בלילה האחרון , האחרון שנשאר לי מכל הלילות.

. . .