סיפור אהבה קצר!! מסר-

"את מדהימה,באמת. זו פשוט תקופה לחוצה, אין לי זמן לנשום"
"שטויות", הילה ענתה בלי להתרגש, ושפכה מים חמים מהקומקום שרתח לכוסות הקפה שהכינה לנו.
התרכזתי בקפה שנמס אל תוך המים הרותחים וצבע אותו בחום.
~~~~
שלושה חודשים לפני זה פגשתי את הילה בפאב בתל אביב, שלחתי לה צ'ייסר על הבר וחייכתי אליה, בזמן שהברמן הצביע עליי לסמן לה מאיפה הגיע.
היא שתתה את הצ'ייסר מבלי להסתכל עליי.
כשחברה שלה קמה לשירותים ניצלתי את זה והלכתי להתיישב לידה.
"יושבים פה", היא ירתה.
"את תמיד כזו מנומסת?" שאלתי.
"איך ציפית שאגיב?"
"אם היית אומרת תודה, לא הייתי כועס"
"תודה"
"זהו?"
"תגיד, לאן אתה מצפה שזה יוביל? אני אשב איתך, נצחק, אתה תרצה את הטלפון שלי, ניפגש לכמה דייטים, יהיה לנו כיף בטירוף, בדרך תגלה שאני שומרת נגיעה ואז תגיד 'מותק, את באמת מהממת, אבל זה אני, פשוט קשה לי' אז חסכתי ממך את כל חוסר הנעימות"
הסתכלתי עליה המום ואז פלטתי "מתיישהו את לא מחשבת חמישה צעדים קדימה?"
"לפעמים, ואני תמיד מצטערת על זה בסוף"
"אז כבר הגדרת אותי כטעות מההתחלה? זה די מעליב, את יודעת?"
"סליחה. אתה יודע? אני כמעט בזבזתי עליך את כל הנימוס שלי כבר אמרתי 'תודה' ו'סליחה' אז רק נשאר לי להגיד לך בבקשה תקום כי חברה שלי בדיוק חוזרת"
לא יודע מה גרם לי לעשות את זה אבל כתבתי את המספר שלי על מפית וחייכתי אליה "הטעות היחידה תהיה אם לא תתקשרי".
היא התקשרה, יצאנו. בדיוק כמו שהיא אמרה, צחקנו מלא, דיברנו על מלא דברים.
אף פעם לא הכרתי מישהי שעניינה אותי ככה.
הייתי חי מסופ"ש לסופ"ש , עד שהיא הייתה חייבת להרוס הכל.
זה קרה לילה אחד כשדיברנו בטלפון והיא זרקה "אה שכחתי להגיד לך, אחי מתגייס ביום ראשון אנחנו עושים על האש בחמישי, תבוא?"
שתקתי לרגע. ניסיתי לבלוע גוש שהצטבר לי פתאום בגרון.
"הלו?"
"סורי, אמרתי שחבר שלי בדיוק חוגג יום הולדת באותו יום".
"הבנתי… באסה, חשבתי שתכיר את כולם, לא נורא בפעם הבאה/ "
ואז נעלמתי לה, לאט ובטוח.
בהתחלה עניתי בקרירות, אחר כך סיננתי אותה. בסוף היא הבינה את הרמז והפסיקה לנסות.
בהתחלה הרגשתי הקלה, כאילו ירדה לי אבן מהלב.
אחר כך אפילו הזמנתי למישהי אחרת צ'ייסר על הבר, כשעמדנו לצאת אליה הביתה מוטי קרץ אליי "לפחות הפעם יוצא לך משהו מהצ'ייסר אחי"
אבל זה נגמר מהר, ולא הרגשתי כלום אחרי זה, רק ריקנות מטורפת.
בזמן שהיא בלבלה לי את השכל לא הצלחתי להתרכז אפילו במשפט שלם שהיא אומרת,
המחשבה הייתה זרה, אבל קיימת.
רציתי שהילה תהיה פה.
"הזמנתי לך מונית"
"מה?" הבחורה שלא זכרתי את שמה הסתכלה עליי בתדהמה.
"אני אוהב לישון לבד" אמרתי לה באדישות.
היא הסתלקה ואני עליתי על האופנוע ונסעתי להילה.
בהתחלה היא לא ענתה לי בדיוק כמו שציפיתי,
בסוף היא ענתה, בעצבים "מה אתה רוצה?"
"לדבר איתך"
"אין צורך יותר משאני שונאת נימוסים אני שונאת תירוצים".
כמעט צחקתי אבל ריסנתי את עצמי.
"בבקשה? ממש קר בחוץ, אני צריך חמש דקות"
"תעלה, אני לבד. קומה שניה, הדלת השמאלית" וניתקה.

~~~~
אז בהמשך לתחילת הפוסט..
"זה לא שטויות" החזקתי את הכוס בשתי ידיים כדיי להתחמם "יצאתי אפס".
"מה שנכון" היא ירתה אליי.
"אני מצטער"
"לא נראה לי, ובכלל? מה זה משנה? אני יוצאת עם מישהו" , היא פסקה.
לא דמיינתי שזה יכאב ככה. "כל כך מהר?" שאלתי בתמיהה.
"רצית הזדמנות, קיבלת. ואז נעלמת כמו אפס, אפילו מבלי להיפרד יפה. הייתי מעריכה אותך הרבה יותר אם היית בא ואומר 'הילה, היה מדהים אבל לא מתאימה לי שמירת הנגיעה הזו' אפילו שצפיתי את זה, הייתי מחזיקה ממך גבר, שמודה בטעויות. לא תינוק שמניח את היד על העיניים וחושב שכל בעיות העולם נעלמות באותו רגע" היא עצרה רגע כדיי לנשום .
"אם לא היית שומרת נגיעה, הייתי מנשק אותך עכשיו"
"אז אולי יש לי בסך הכל הרבה מזל"
"פחדתי שתיפלי לי, פחדתי שלא תיפלי, אולי לא תאמיני אבל אף פעם לא הזמנתי למישהי צ'ייסר זה היה נראה לי מטופש, מצד שני רציתי שתייחסי אליי. ושלא עשית גם את זה, הופתעתי שבכלל היה אכפת לי. אחרי שדיברנו כבר היית בטוח שזה צריך להמשיך, הייתי הכי מאושר בעולם כשהתקשרת, הסתובבתי כמו מלך, הכי מצחיק שכל החברים מסביב שאלו "מה קרה אחי, זיינת אתמול. סליחה, זה בסדר להגיד זיינת, כאילו… את המילה הזו?"
גמגמתי, היא צחקה, זה נתן לי כוח להמשיך.
"והיית הכי רחוק מלז… זאת אומרת, את יודעת, מלגעת בך. זה הפתיע אפילו אותי. שאני חושב עלייך בלי הפסקה כשהדבר היחיד שעשינו זה לדבר. ואז זה הפחיד אותי, ממש. הייתי בטוח שככל שאני אחתוך את זה קצר ומהר, אני לא ארגיש שזה בכלל קרה".
"הבנתי" היא אמרה
"זהו?"
"אני עדיין אותה אחת, אני עדיין שומרת נגיעה, זה לא ישתנה"
"אני לא רוצה שתשתני בשבילי, רק שתתמזגי אליי"
"אה?"
"אם תשימי בכוס קפה וסוכר, הם לא יתערבבו נכון? וגם בערבוב הם ישארו נפרדים, כל אחד והטעם שלו. אבל קחי מים חמים ותשפכי עליהם, הם יתמזגו למשקה אחד, מבינה?"
"נראה לי" היא חייכה "באמת חשבתי מה עבר לך בראש כשנעצת בי מבטים כשהכנתי קפה"
"מה עכשיו?"
"עוד קפה?" היא שאלה.
"עוד קפה" עניתי, וידעתי שאמרנו יותר מזה.
הפעם הקפה והסוכר התמזגו עם המים,
ולי, היו כבר את רוב התשובות בשבילה…