אחד ועוד אחד- פרק 9

ליאור:
השנייה ואני מכירים כבר חצי שנה, אבל התחלנו באמת לעשות את מה שאנחנו עושים לפני חודשיים. במשך החודשים הראשונים זה היה לנסות ולראות איך אני מצליח לשלב את זה בלי להיתפס. היא שבתה אותי בנשיקה המטורפת שהיא נתנה לי, אין מישהי שמשתווה לה מבחינת העוצמה המטורפת בזמן נשיקה. אני תמיד נשבה תחת הקסם שלה כשזה ככה. אנחנו לא מרבים לצאת מהבית בפגישות שלנו, אני בדרך כלל מביא אוכל אליה, או משהו כזה, ואז תוך פחות משעה אנחנו כבר אצלה בחדר, כל אחד מספק את מה שהוא רוצה לספק. סוג של יזיזים, אפשר לקרוא לזה ככה. היא יודעת שאני לא מתחייב, לשום דבר, שום מערכת יחסים, שום עניין, אבל מה שהיא לא יודעת, זה שיש עוד שתיים מהצד. כשאני איתה היא מניחה, לפי מה שאני יודע, שהיא היחידה שאיתה זה קורה, שבגלל שאני לא בנוי לחברה רצינית, אני מגיע אליה, נהנה איתה, וממשיך לדבר איתה פה ושם בלי לטפח משהו רציני. כבר דיברנו על זה פעם, היא גם הייתה בעד.
נישקתי לעורפה כשאני רואה אותה מתפתלת על המיטה. הסתכלתי על עיניה היפות והגדולות בחיוך כשאני מוריד את החולצה מגופי. היא צחקה והורידה גם ממנה את חולצתה. אני יכול לבהות בגוף שלה המון זמן. היא חייכה אליי, תפסה בראשי ונישקה אותי. אני מתמסטל מהנשיקות שלה. זה היה טוב כמו בכל פעם שהייתה לנו, אני תמיד נהנה איתה.
"ליאורי.." היא נאנחה כשהכל נגמר, ראשה מוטה לכיווני כשהבטן שלה על המיטה, גבה חשוף אליי ואני מעביר בו את אצבעותיי, מעלה ומוריד, מרגיע אותה. היא כן חשובה לי, אני לא מתכוון לפגוע בה, גם טוב לי איתה, אז הגיוני לי שאני רוצה להרגיש עוד קרוב אליה גם אחרי שהכל נגמר.
"מה מותק?" שאלתי אותה והסתכלתי עליה.
"כלום, לא חשוב." היא אמרה לי ונאנחה. היא עצמה את עיניה לרגע ופקחה אותן שוב. עדיין לא הורדתי את עיניי מעיניה.
"מה קרה?" שאלתי אותה קצת חושש.
"כלום, אני סתם הורמונלית," היא צחקקה, "אז אני רגישה פי כמה."
"ומה רצית לשאול?" הוצאתי את הצד הרך שבי, הצד הפחות כועס ומתעצבן, הצד הפחות מגעיל. הייתי באותו רגע על תקן ידיד טוב שלה שפשוט רוצה לשמוע מה עובר עליה.
"כלום, אנחנו פשוט ככה כבר הרבה זמן.."
"ו?" שאלתי רגוע וליטפתי את כתפה. ראיתי אותה מתקרבת עם ראשה עוד אליי.
"רצית לדעת אם אתה עדיין עומד בהבטחה שלך.." היא נאנחה. סעמק זה לא טוב. ההבטחה שלי אליה, שגם כשהיא הובטחה הייתה שקר, הייתה שהיא היחידה שקשורה אליי ככה, שהיא היחידה שמספקת אותי ככה, שרק איתה אני מגיע כל כך רחוק. הנהנתי אליה בשקט ואמרתי לה שברור, שעדיין קשה לי להתחייב למשהו, אבל שטוב לי עם זה ככה, כל עוד אני גם לא פוגע בצד שלה. אני מאמין לעצמי ומרגיש בן זונה, רואה שזה מרגיע אותה ושהחיוך שוב עולה על הפנים, ואני מת מעצמי. אני לא פוגע בה בפועל, אבל אני בוגד עלוב.
"לאן זה?" היא שאלה אותי בשקט אחרי שקמתי והתחלתי לחפש אחר הבגדים שלי.
"חייב לחזור הביתה נשמה," אמרתי לה והסתכלתי על צג הטלפון וראיתי שהשעה היא עשר בלילה. האמת שעוד ממש מוקדם, פשוט לא רציתי להמשיך להיגרר לעוד שיחה שאני אתחרט עליה. בזמן שאני מתלבש שאלתי אותה איזה שבוע מצפה לה, והיא צחקה ואמרה שלא קורה באמת משהו מיוחד בתקופות האלה של י"ב, שהיא בעיקר עושה כלום יחד עם כלום. צחקתי ואמרתי לה שאני מכיר את ההרגשה. נפרדתי ממנה בנשיקה אחת ארוכה ויצאתי מהחדר שלה כשהיא עוד שם. הבית היה ריק. יצאתי מהדלת הראשית והלכתי לכיוון הרכב, חושב לאן לנסוע.
בדקתי את ההודעות של השעות האחרונות, אני אף פעם לא מגיב לדברים כשאני באמצע עם בחורה, גם תכלס איך אפשר? ראיתי שכמה חברים כתבו שהם יוצאים היום לבר של יוסי, חבר טוב. זה חבר טוב של אחד מהחבר'ה, והוא הכיר לנו אותו ומאז יש לנו מקום די קבוע. חולה על המקום הזה. אמרתי שזה נשמע טוב, כתבתי להם שאני מגיע עכשיו, קצת באיחור, ונסעתי לשם. זה איזור מרכז העיר.
"מה קרה סיימת היום מוקדם?" שאל אותי חבר כשהתיישבתי איתם ולקחתי את תפריט האלכוהול.
"סתם, היא נכנסה לשיחה שלא רציתי להמשיך אותה, התקפלתי די מהר." אמרתי לו. גם הוא חבר טוב. דאגתי ששאר החבר'ה ששם לא ישמעו את השיחה שלנו. גם הוא יודע על שלוש הבנות המתחלפות. פעם הוא צחק איתי על זה ואמר "יש לו אחת, ועוד אחת, ועוד אחת." והחיוך הממזרי שהיה לו על הפנים הספיק להיחרט לי טוב טוב בזיכרון. אני מניאק אני יודע. שכחתי שאני לא יכול לשתות כי לא דאגתי לטרמפ, ובגלל זה הזמנתי רק קולה והתיישבתי איתם רגוע. הסתכלתי מסביב ולא הבנתי איפה דן, עוד פעם הוא מבריז מפגישה של חברים? זו הפעם השנייה השבוע. סימסתי לו איפה הוא, אני תמיד מתעניין ב'אח' שלי. הוא אמר שההורים החליטו לקבוע מפגש משפחתי הערב, ושהוא לא יכול היה לצאת, והתעניין איפה אני ואם סיימתי עם מספר שתיים. אמרתי לו שכן, שאני יושב עם החבר'ה בבר של יוסי. הוא כתב לי שאני אהנה מלא, שהוא היה מת להיות שם וצחקתי וסגרתי את הטלפון והכנסתי לכיס.
"מזהה אותה?" אמר לי אייל, אותו חבר. הרמתי את מבטי וראיתי את האקסית שלי נכנסתי לתוך הבר ומתקדמת לשולחן. בבר הזה יש כמה ספסלים גדולים כדי להכיל קבוצות, אנחנו תמיד אוהבים להתנחל באחד גדול, וגם שולחנות יותר קטנים. היא קלטה את מבטי, חייכה חיוך קטן ונעצרה. הבנתי שהיא מצפה שאני אבוא אליה. שיט, עכשיו אני חייב. אמרתי לחבר'ה שאני כבר חוזר, קמתי לקראתה והתקדמתי אליה. ראיתי שאיתה יש עוד שלוש בנות, הן כנראה הולכות לתפוס את אחד השולחנות הקטנים. הגעתי ממש קרוב אליה, והיא התקדמה אליי, נתנה לי חיבוק קצר ואמרה שהרבה זמן עבר.
"המון, מה שלומך? איך הולך?" שאלתי קצת מהוסס מהשאלה הזו. אני לא באמת רוצה לפתח איתה סמול טוק. לא ידעתי באיזה מצב אנחנו עומדים. נפרדנו כבר לפני שנתיים ומשהו, אני ממש זוכר באיזה תקופה זה היה. היא אמרה בצחוק שהיא בסדר, שהן בדיוק חוגגות לאחת החברות והיא הפנתה את מבטה לשולחן וחייכה לחברותיה. הסתובבתי לשם, הרמתי את ידי להיי קטן וקולע, והסתובבתי בחזרה אליה.
"מה איתך? יש מישהי?" היא שאלה אותי. כמעט דפקתי לה כאפה אבל שמרתי על איפוק.
"יש, אל תדאגי לי. ואת?" שאלתי. אני לא נשאר חייב, עונה וחייב לקבל תשובה. רק אני יכול לפגוש אקסית שלא ראיתי שנה ומשהו, ותוך שתי דקות אברר איתה אם היא תפוסה כבר. היא צחקה ואמרה שכרגע לא כי היא בדיוק יצאה ממשהו, אבל שאולי משהו יקרה בקרוב. הנהנתי אליה ואמרתי לה שאני חייב לחזור לחברים שלי, היא חייכה, נתנה לי נשיקה ארוכה על הלחי ופנתה לחברות שלה. סעמק, שלא תבלבל לי את המוח.
"כוסית האקסית שלך." אמר לי אחד החברים בשולחן. הוא כבר היה חצי שיכור.
"לך תתחיל איתה מצידי," אמרתי בעצבים, "גם כן אחת, לא שואלת כלום וכבר מבררת אם אני תפוס.." אייל טפח לי על השכם, מנסה לעודד אותי, ואני רק ראיתי את עצמי מסתבך הרבה יותר. יש אותה, ויש עוד הרבה כמוה, שעברו במשך השנים האלה דרך מה שנקרא "מערכות היחסים הרבות של ליאור פלג". אף אחת לא באמת הייתה רצינית.. הכל החזיק לזמן מסוים ונגמר, וכשזה נגמר מצאתי את עצמי מתנחם בזרועות של מישהי חדשה, ושוב הכל מתחיל והלופ שוב מתחיל. נו מה נהייתי בחורה- אני מזיין כל שבוע, אני נהנה כל שבוע, יש לי שלוש בחורות שחולות לי על התחת ואני עדיין מתוסכל.
טוב, הגיוני שאני אהיה מתוסכל. לראות אותה רק מזכיר לי את מאיה. הייתי איתה שלושה חודשים, אני חושב אפילו קצת יותר. זה נגמר שבוע אחרי תחילת שנה של כיתה י'. מאיה חזרה לארץ.