דניאל – הקדמה

הסיפור שאני הולכת לספר לכם עליו לא אגדה, לא על פיות ודרקונים.
רק על שני אנשים, האביר-שהציל אותי, והנסיכה- הנסיכה שלי.
הסיפור הוא בעצם – לא עלי.
הוא על אחותי, החברה הכי טובה שהייתה לי. דניאל דור,
כן אני יודעת, השמות משפחה שלנו שונים, לי קוראים אלה נייתן ולה דניאל דור,
זה בגלל שההורים שלנו התחתנו רק אחרי ששתינו נולדנו.
אמא שלי – מילה נייתן היא אם חד הורית, אבי הביולוגי ברח ביום החתונה.
לאחר מכן היא התחתנה עם אביה של דניאל– דייויד דור, הוא אלמן, אשתו איזבלה נפטרה מסרטן כשדניאל הייתה בת 4. שנתיים עברו מאז ואני ודניאל מצאנו את עצמנו אחיות.

"אני שמחה שאת כאן" לחשתי לה. "גם אני שמחה שאני כאן" היא לחשה לי חזרה.
ציחקקנו מתחת לפוך שנע מעלינו.
"מה הייתי עושה בלעדייך" חיבקתי את דניאל וליטפתי את שיערה הבלונדיני כמו הצבע שלי.
אנחנו נראות כמעט אחיות ביולוגיות.
חוץ מהאף העקום שלי והעיניים הכחולות שלה, אנחנו נראות כמו תאומות בנות 12. היום הייתה את הבת מצווה של החברה הכי טובה של דניאל, ג'סי.
היא לא ממש התייחסה אל ג'סי.
למרות שהחבר שלה נפרד ממנה
ולמרות שזו הבת מצווה שלה.
דניאל החליטה לבלות אותה לצידי . "ראית איך אדם הסתכל עליך? אחרי שצעקת על ג'סי?" היא שאלה והתיישבה כשהשמיכה עולה איתה. "היי, זו אשמתה, אז מה אם יש לו שיער ארוך, אין לה זכות להכריח אותו לגזור לעצמו את השיער" עניתי .
אדם שיין, ילד חמוד, בייישן, ומוזר…
אני מכירה אותו מגיל 3 , ודניאל מגיל 6- מתי שנפגשנו פעם ראשונה … ג'סי צחקה עליו שיש לו שיער ארוך מול כל השכבה בבת מצווה שלה.
הוא הלך לשירותים בעודו בוכה ודמעות מלוחות נוזלות לאט על פניו
וגזר לעצמו את השיער.
אחר כך הסברתי לו שהוא לא צריך להיות מושפע ממה שבן אדם אחר אומר, או עושה. צריך לעשות דברים בשביל עצמך ולא בשביל מישהוא אחר כי הוא צחק עליך, או הכריח אותך. אחר כך הוא הזמין אותי לסלואו. לא ממש צמוד. שקעתי בעינייו הבהירות באור הניאון והתאורה הצבעונית
כשהלב שלי דופק לפי קצב המוסיקה.

דניאל דור – ילדה בלונדינית, בעלת עיניים כחולות וגדולות , וחיוך כובש, כל אלה נלקחו ממנה בגלל בן אדם אחד . חברים משפחה מורים ותלמידים כאחד החרימו את הילדה על כך שנפגעה.