למה דווקא הוא? פרק 48

ישבתי בבית וחיכיתי שזוהר ישלח לי הודעה. בן היה אמור לחזור כל רגע מההלוויה של אביב אז נשארתי בסלון לחכות לו.
לפתע הדלת של הבית נטרקה בעוצמה וגיא נכנס אל הסלון.
"תגיד אתה נורמלי? הלחצת אותי".
"תגידי אני צריך לשמוע מלירן שאת שוכבת עם מישהו בן 22? ואני מניח שהמישהו הזה הוא זוהר?!".
שתקתי. אוקי אז מניחה שזאת השמועה החדשה עליי.
"אולי תברר איתי קודם דברים לפני שאתה מתעצבן עליי?".
"אז זה לא נכון?".
הנדתי בראשי לשלילה.
"אוקי לרגע נבהלתי" הוא צחק והתיישב לידי.
"אבל אנחנו כן ביחד" החלטתי לספר לו את האמת כי נמאס לי מכל הסודות שאני מסתירה מכולם.. הרי בסוף הכול תמיד מתגלה.
הוא הסתכל עליי במין מבט בוחן. "את רצינית?" הוא שאל.
הנהנתי.
"אוקי" הוא אמר ולא הוסיף מילה.
"כמה זמן?" הוא שאל ולא הסתכל עליי יותר.
"האמת זה די חדש" מלמלתי.
הוא שתק שוב. הדלת של הבית נפתחה ובן נכנס פנימה בשקט.
"היי בן" אמרתי לו.
"היי" הוא אמר והתיישב על הספה.
"איך אתה?" שאלתי.
"לא יודע" הוא אמר.
"טוב בואו נחליף נושא" גיא אמר.
"ידעת שאחותך יוצאת עם מישהו בן 22?".
בן לא ענה. "עכשיו תנחש מי זה" גיא המשיך.
"הוא יודע כבר" אמרתי.
"וואלה?".
"בן תמיד יודע עליי הכל בלי שאני אצטרך לספר לו" צחקתי.
אבל הם שתקו. "ואתה בסדר עם זה?".
"ממש לא אכפת לי מה דעתכם על זה" אמרתי וקמתי.
"את יודעת שאנחנו רק לטובתך נכון?" בן שאל.
"לטובתי? אז אולי תפרגנו לי קצת?".
"זה קצת קשה" גיא אמר.
"בסדר" התייאשתי מהם והלכתי לחדר שלי. התיישבתי על המיטה ולקחתי את הספר שלי שממזמן לא קראתי.
'אולי ניפגש?' שלחי לזוהר לפני שהתחלתי לקרוא וחיכיתי שהוא ישלח לי תשובה.
'אני בדיוק נוסע עם ליהיא.. אני אדבר איתך כשאני אחזור' קראתי את ההודעה והמשכתי עם הספר שלי.
לקראת שמונה בערב הפלאפון שלי צלצל ומיד הנחתי את הספר שלי ועניתי.
"ליאני שלי" זוהר ענה.
חייכתי לעצמי. "היי" אמרתי ולא הצלחתי למחוק את החיוך.
"את עדיין רוצה להיפגש?"
"ברור" אמרתי.
"אוקי אז עוד חצי שעה בערך תבואי אליי".
"אין בעיה" אמרתי וניתקתי.
ניגשתי לארון שלי והתחלתי לבחור בגדים. בחיים שלי לא לקח לי כל כך הרבה זמן לבחור בגד.
לבסוף הצלחתי למצוא משהו שאהבתי ויצאתי מהחדר.
"מישהו ראה את הנעליים שלי?" שאלתי ופניתי לבן וגיא שישבו בסלון וראו סרט.
כמובן שאף אחד מהם לא ענה לי.
המשכתי לחפש עד שבסוף מצאתי אותם. חזרתי לחדר שלי ושמתי על עצמי קצת בושם ויצאתי ממנו שוב, הפעם לכיוון הבית של זוהר.
"לאן זה?" בן הפנה את מבטו מהטלוויזיה והסתכל עליי.
"אני בשוק שהתנתקת מהטלוויזיה" צחקתי.
"מריחים את הבושם שלך בכל הבית" גיא מלמל.
התקדמתי לדלת והתכוונתי ללכת בלי לענות להם.
"לזוהר?" בן שאל.
"תחסוך ממני את האיסורים שלך" אמרתי.
"אוקי לכי" הוא אמר והסתובב בחזרה לטלוויזיה. הופתעתי שהוא וויתר לי כל כך מהר.
"רציני?" גיא שאל אבל לא הספקתי לשמוע את המשך השיחה שלהם כי בדיוק יצאתי.
נעמדתי מול הדלת של זוהר ודפקתי אחריי כמה פעמים הוא פתח לי.
"יפה שלי" הוא אמר וישר חיבק אותי חזק.
"התגעגעתי אלייך" הוא המשיך לחבק אותי, חיבקתי אותו בחזרה ולא רציתי לעזוב.
"רק אתמול ראית אותי" צחקתי.
"הלוואי והייתי רואה אותך כל הזמן" הוא עזב אותי ונישק אותי.
הוא העביר את ידו על לחיי. חייכתי.
"אני מת על החיוך הזה שלך" הוא חייך גם.
נכנסנו לתוך הבית שלו והתיישבנו על הספה. "אז נישאר פה?" שאלתי.
"את רוצה לצאת לאנשהו?".
נבהלתי מהמחשבה שיראו אותנו ביחד אז מיד הנדתי בראשי לשלילה.
"לא אכפת לי איפה נהיה העיקר שזה איתך" היא נישק את שפתיי.
הוא החל להתקרב אליי יותר ויותר עד שלבסוף שכבתי על המיטה והוא היה מעליי, ממשיך לנשק אותי.
"זוהר" אמרתי בעוד שהוא ממשיך לנשק את צווארי.
זה הרגיש לי נכון וטוב אבל לא רציתי להגיע למצב הזה עדיין.
"מה יפה שלי?" הוא שאל ומיד הסתכל עליי. הוא היה כל כך קרוב.
"אני עדיין לא.." לא בדיוק ידעתי מה לומר.
"אני יודע וזה בסדר" הוא ליטף את שערי.
"אני מוכן לחכות כמה שתצטרכי" הוא חייך ונישק את אפי.
"תודה" חייכתי.
"ברור" הוא אמר וישר קם ממני.
"אני לא מתכוון לעשות שום דבר שילחיץ אותך" הוא אמר.
התרוממתי גם אני ונישקתי אותו על שפתיו.
"תודה" אמרתי שוב.
"איפה ליהיא?" נזכרתי שהיא אמורה להיות כאן.
"הסעתי אותה לחברה שלה. רציתי שנהיה פה שנינו לבד".
"היא בסדר אבל?" שאלתי.
"אממ כן היא קצת מאשימה את עצמה כל הזמן אבל הרופא אמר לי שזה נורמלי".
"זה ממש יפה שאתה דואג לה ככה" אמרתי.
"באמת? זה לא מעצבן אותך?".
"למה שזה יעצבן אותי?" שאלתי.
"היא נפצעה קשה ולפי מה שאני מבינה אין לה אף אחד פה".
"כן.. ההורים שלה בחו"ל".
"ואתם ידידים מלא שנים אז אתה כמו אח שלה" צחקתי.
"רק חבל שהיא ניסתה לנשק אותך" מלמלתי.
"טוב די אל תדברי על זה.." הוא ביקש.
"אני יכולה לשאול אותך משהו אבל?".
"ברור".
"הייתם פעם ביחד?".
—
-נקודת מבט של זוהר-
ברגע שהיא שאלה את השאלה הזאת נהיה לי חם. האמת בחיים לא דיברתי איתה על הקשר שלי עם ליהיא.
"לא.. זאת אומרת…" גמגמתי ולא ידעתי בדיוק מה לענות.
"אתה יכול לענות לי זוהר אני לא אכעס" היא צחקה וחייכה את החיוך המושלם שלה שאני כל כך אוהב.
"סתם בגיל 17 עשינו שטות אבל לא היינו ביחד אף פעם" אמרתי, השמטתי את החלק שהייתי מאוהב בה ארבע שנים.
"שטות?".
"שכבנו..".
"אוקי" היא אמרה וניסתה לשמור על החיוך שלה.
"זה היה ממזמן ליאן ולא התפתח מזה כלום" אמרתי.
"אני מבינה" היא אמרה.
"את כועסת.." מלמלתי.
"אני לא" היא חייכה והתקרבה אליי. "אני סומכת עלייך במיליון אחוז שלא יקרה ביניכם כלום" היא נישקה אותי וחייכה אליי שוב.