משחקים שבלב – פרק 9
"אז מהי הסיבה שכבודה גברת ליליאן סמית גונסון באה לבקר אותי, נערה פשוטה שגרה במישיגהן?" שאלה אותי קיילה בקול רשמי, קדה קידה ואז קפצה למיטתה. "האא, האא קיילה" אמרתי בליווי פרצוף. לי ולקיילה יש היסטוריה של מקרים לא נעימים שעברנו ביחד, אני חושבת שזה מה שגרם לי לסמוך עליה כ"כ הרבה. בן אדם שאתה עובר איתו דברים קשים אתה נקשר אליו בצורה שבלתי ניתנת לשבירה גם אם תרצה בזה וגם אם לא, זה מה שקרה לי ולה. וחוץ מזה זה כיף שמישהו רואה אותי סוף כל סוף בתור עצמי ולא בתור מלכת הדבורים של האפר איסט סייד, ששולטת בכוורת שלה ללא רחמים ולוקחת את כל הדבש לעצמה.
"עכשיו רציני, מה קרה?" שאלה אותי קיילה וסימנה לי לשבת לידה על המיטה. "כל כך הרבה שאני לא יודעת מאיפה להתחיל" אמרתי באנחה, "תתחילי מהדבר הראשון שעולה לך לראש" היא אמרה לי והתחלתי לדבר. דיברתי ודיברתי כ"כ הרבה, והיא לא עצרה אותי פשוט הקשיבה. אמרתי כל כך הרבה דברים וסיפרתי כל כך הרבה וככל שהמשכתי לדבר הבנתי כמה זיוף נמצא בחיי ומקיף אותי ואיך הצלחתי לשקוע כ"כ עמוק בבוץ שייצרתי בעצמי.
"צריך לכתוב על כל מה שאמרת עכשיו טנלובלה" אמרה בצחקוק שהצליח לשבור את המתח שאפף אותי בעקבות הדברים הכבדים שסיימתי להגיד עכשיו. "זה לא מצחיק" אמרתי וזרקתי עליה כרית בחיוך, "ואני לא צחקתי" אמרה וזרקה עלי את הכרית בחזרה. "מה עושים?" שאלתי וקברתי את ראשי בין הכריות שהיו על המיטה. "אני חושבת שאת פשוט צריכה זמן, את חושבת שאין לך אותו אבל יש לך אותו ובשפע, האנשים שבחיים שלך אוהבים אותך והם יחקו לך ויסלחו לך את פשוט צריכה זמן לסלוח להם ולעצמך. צארלי, ברד ודיאנה פשוט פגועים הם פגעו בך בלי שהם הבינו את זה ובגלל זה הרחקת אותם ממך והם נפגעו, נוצר פה מעגל פתוח שצריך לסגור ואת היחידה שיכולה לעשות את זה".
"הלוואי שהייתי יכולה לראות איך הדברים נראים מהצד" לחשתי בתסכול. "את יכולה, אני מראה לך אותם עכשיו" אמרה לי קיילה. "אם את דואגת בגלל צארלי אני חושבת שכדי לך לשמוע מה שיש לה לומר לא רק בשבילה גם בשבילך, את לא תוכלי להניח לה עד שתביני מה קרה בניכם ולמה היא הלכה". "את צודקת" עניתי, "אבל זה לא פייר, זה לא מגיע לה… זה אכל אותי כ"כ הרבה זמן כל השנה חשבתי עליה, האשמתי את עצמי, ניסיתי להבין למה היא עזבה חשבתי שזה בגללי ובכיתי בגלל זה כמעט כל לילה" הוספתי.
"אני יודעת לאלי" לחשה קיילה, וחיבקה אותי. "לא את לא" אמרתי לה והתנתקתי מהחיבוק, "איזו חברה תעזוב את החברה הכי טובה שלה בלי להגיד לה כלום, להסביר להתריע, אני שמעתי שהיא עזבה מאוסטין" אמרתי וכל הכעס אולי זאת אכזבה שרכשתי לצארלי השתקפו לי בעניים.
"את יכולה לשכוח ולסלוח או לנטור ולזכור" אמרה לי קיילה והחזיקה את ידי. עכשיו זה היה הטור שלי להעניק את החיבוק המוחץ ולא התמהתי להעניק אותו לקיילה. "נראה לי שהגיע הזמן להתרעננות" היא אמרה וחייכה חיוך ממזרי, "שלא תעזייייייי" צעקתי והיא זרקה על כרית וכך נפתח לו קרב כריות.
"אני צריכה ללכת" אמרתי ונפלתי על המיטה מותשת מקרב הכריות. "אני אזמין לך מונית" אמרה קיילה וקמה מהמיטה. "זה בסדר אני אזמין" אמרתי ופשפשתי בכיסי המעיל שלי.
"הבן זונה הקטן" אמרתי אחרי שהפכתי את כל כיסי המעיל, התיק והחדר של קיילה. "מה קרה?" שאלה והסתובבה אלי. "הלך הפלאפון, מישהו הזמין לי היום מונית מטוב ליבו, בדרך גם לקח את הפלאפון" אמרתי ביאוש. "אויי, לא נורא אני בטוחה שיש לך מספיק כסף לקנות פלאפון חדש" אמרה קיילה והתיישבה לידי. "אבל כל החיים שלי נמצאים בו" אמרתי בייבבה. "אני הולכת להזמין לך מונית" אמרה ויצאה מהחדר.
"להתראות" אמרו קיילה וגברט בירט ביחד כשהמונית הגיעה לאסוף אותי. נכנסתי אל המונית והיא התחילה לנסוע בחזרה לעיר הזרקורים ניו – יורק… כנראה שאף אחד לא מקבל הפסקה למספיק זמן, אפילו לא אני.
תגובות (0)