"אם רק תתני לי להישאר"-פרק תשיעי.

·לינוי·
"די אושר נו אני מפחדת מהמתקן הזה, אולי נעלה לרכבת הרים של הילדים?" שאלתי את אושר שהיינו בתור לאנקונדה.
"אין לך מה לפחד אני איתך" אמר ונישק לי את היד.
"וחוץ מזה שזה הפעם האחרונה אולי שאני הולך ללונה פארק בזמן הקרוב" אמר ונהייתי עצובה. אושר ואליאור סיימו בצפר, עוד מעט הם מתגייסים לצבא ואני עולה לכיתה י"ב.
"אוי חיים שלי אל תיהיה עצובה אני עדיין פה, והגיע הזמן שתתגאי בחבר שלך" אמר ונישק אותי נשיקה קטנה.
"מאמי אנשים מסתכלים" צחקתי והרחקתי אותו ממני.
"עדיף שיסתכלו עלינו ביחד ולא עליך לבד"
"אתם שתיכם תיכנסו" האחראי קרא לי ולאושר ועלינו לשבת.
נלחצתי ופחדתי מאוד. אושר כנראה ראה את זה והחזיק לי את היד חזק ועטף אותי עם היד השניה.
"אני אוהבת אותך" אמרתי וחייכתי אליו.
"גם אני אוהב אותך, תיזכרי את זה תמיד" אושר אמר ונשק לראשי.
התחלנו לעלות בעליה והלב שלי יצא מהגוף. הרגשתי כאילו תלשו לי איבר איבר.
"אהההההה אושר אני רוצה לרדת" צעקתי.
"דיי חיים שלי, סתכלי איזה כיף זה" אושר אמר ולא הפסיק לצחוק עלי.
סגרתי את העיניים וחיכיתי שזה יגמר כבר.
"ליני באלך לגור פה? זה נגמר קומי." שמעתי את אושר אומר. פתחתי עיניים ויצאנו משם.
"תודי שנהנת" אושר אמר לי וחיבק אותי מאחורה.
"אני חושבת שאני עומדת להקיא" אמרתי ורצתי לשירותי בנות.
"את בסדר?" שמעתי את הקול של אושר מאחורי מחזיק לי את השיער.
"כן" שטפתי פנים והסתכלתי עליו מהמראה.
"מה את עושה פה בכלל זה שירותי נשים"
"מה? ומה את חושבת שאני? באתי לבדוק איך האודם שלי" אמר בקול נשי.
"אין לך אודם דפוק" אמרתי והרגשתי את השפתיים שלו על שלי.
"עכשיו יש לי" חייך וקרץ.
"מצחיק" חייכתי גם וקרצתי לו.
"מה באלך לעשות?"
"גלידה(?)" חצי שאלתי חצי אמרתי.
"מה שהנסיכה שלי רוצה, היא תקבל" אמר ועטף אותי לחיקו. נתתי לו נשיקה בלחי והלכנו.

·אליאור·
"אלי הולכים לגלגל הענק?" שאלתי ונשקתי לשפתייה.
"בתנאי אחד" אמרה והרחיקה אותי.
"נו" אמרתי ונתתי לה עוד נשיקה.
"שאתה מפסיק לנשק אותי ליד כולם, זה מביך"
"לא יכול, מכור" אמרתי ונתתי לה עוד נשיקה.
"טוב אז הולכים הביתה" אמרה והתחילה ללכת.
"סליחה, לא יקרה שוב" אמרתי ולקחתי אותה מהר למתקן.
"מבטיח?"
"לא" אמרתי ונתתי לה עוד נשיקה.
"אז אני הולכת הביתה, ביוש" אמרה ונתנה לי נשיקה באוויר.
"מאוחר מידי" אמרתי והכנסתי אותה לגלגל הענק. והתחלתי לנשק אותה.
"דיי מאמי אבל אנחנו כל היום מתנשקים ואנחנו לא מדברים" התלוננה.
"טוב טוב מפסיק" אמרתי והרמתי ידיים.
"על מה את רוצה לדבר?" שאלתי שהיה שתיקה.
"נו לא יודעת, זה לא קשור. אתה אפילו לא יודע איך קוראים להורים שלי." פחח
"לאמא שלך לימור, היא ציירת, אגב מציירת יפה. לאבא שלך קוראים אריאל והוא עורך דין" אמרתי והיא הסתכלה עלי בשוק.
"מאיפה אתה יודע?" שאלה בהלם.
"שאני לא ידע איך קוראים לאנשים שהביאו לעולם את הדבר המושלם הזה" אמרתי ונתתי לה נשיקה חטופה.
"איך קוראים לאחי הגדול?"
"נו מה זה בוחן פתע?" שאלתי בעצבנות. "אה ואין לך אח גדול, יש לך אח קטן בן שלוש וחצי ארבע וקוראים לו גיא" אמרתי והלכתי להתיישב בצד רחוק ממנה.
"אני מאוהבת בדבר המושלם הזה" אמרה והתיישבה עלי.
"עכשיו אפשר נשיקה?" עוד לא הספקתי לסיים והיא נשיקה אותי.
"אחמ אחמ" שמענו והסתובבנו.
"תגיד כואב לך משהו?" שאלתי את האחראי.
"לא"
"אז למה אתה מפריע באמצע נשיקה של זוג אוהבים?" אמרתי ואלי צחקה עלי.
"אני צריך תמקום הזה" הוא אמר והסתכל על אלי.
"תעיף תמבט ממנה. ומה אתה נתפס דווקא על זה יש עוד מלא מקומות יאללה ביי" אמרתי והוא נתן לנו לעשות עוד סיבוב.
"אתה דפוק" אלי אמרה לי בצחוק.
"אם זה דפוק שאת אוהבת אז לא אכפת לי" אמרתי וחזרתי לנשק אותה.

·עידו·
"ליני איפה את?" שאלתי את לינוי בטלפון.
"ליד הגלידה, עם אושר בוא לפה"
"שתי דקות אני שם." אמרתי וניתקתי.
התקדמתי לכיוון הגלידה וחשבתי על מה שאוראל אמר לי, "אני צריך זמן לחשוב על זה" אנחנו כבר שלושה חודשיים ביחד מה השתנה פתאום? אני השתנתי? הוא השתנה? אולי זה מוקדם מידי לצאת מהארון בשבילו?
"עידו" שמעתי מישהו צועק לי והתעוררתי ממחשבותי.
"ליני מה התגעעת אלי כל כך?" שאלתי וחיבקתי אותה בחזרה.
"לא, רציתי לשמוע איך הלך עם אוראל" אמרה בחיוך.
"אחמ"
"שכחתי לרגע, עידו זה אושר אהבת חיי, אושא זה עידו שסיפרתי לך" לינוי אמרה לאושר.
"אה מה קורה גבר?" אושר אמר ונתן לי חיבוק.
"בסדר" אמרתי בחיוך מאולץ.
"אהובי אתה יכול לתת לנו לדבר לבד" שאלה והסתכלה עליו בפרצוף חמוד.
"שאני אגיד לו לפרצוף הזה?, אני הולך לחפש את אליאור ואלי" אמר והלך.
"נו איך הלך עם אוראל" שאלה.
"הלך גרוע, אני לא יודע אם נחזיק מעמד" אמרתי בעצב.
"בוא נלך לקנות גלידה" אמרה והתקדמנו לכיוון הדוכן.
"איזה גלידה להביא לך?" אמר המוכר.
"שוקולד"
"בבקשה" אמר ואני שילמתי לו.
"למה גרוע? מה קרה?" לינוי שאלה בזמן שהתקדמנו לכיוון הדשא.
"לא יודע רבנו על איזה שטות, הוא לא בא לבצפר אז דאגתי הלכתי אליו לבית, הוא אמר שהוא רוצה לחשוב על כל זה." אמרתי בעצב ולקחתי ביס מהגלידה.
"הוא רוצה לחשוב שוב על כל הקשר הזה, הוא אמר."
"אולי הוא רוצה באמת לחשוב?" אמרה בחשש.
היה לי צילצול בטלפון. הודעה, 'חשבתי על זה ואני רוצה שניפרד' זה היה מאוראל
"קבלי תיקון, נפרדנו" אמרתי ללינוי.
'אוקיי" שלחתי לו וכיבתי את המסך. הסתכלתי על לינוי והיה לה מבט מרחם בעיניים.
"זה בסדר" אמרתי וחייכתי חיוך מאולץ.
"אני יודעת, אתה חזק" לינוי אמרה וחיבקה אותי.
"אני שמח שהכרתי אותך" אמרתי לה בחיוך והפעם אמיתי.
"גם אני שמחה שהכרתי אותך" אמרה לי בחיוך.
"איפה את? כבר שעה אנחנו מחפשים אותך" מישהי התקרבה אלינו ואמרה ללינוי.
"הייתי פה דיברתי עם עידו." לינוי אמרה לה.
"אגב זה עידו, עידו זאת אלי אלינור, וזה אחי וחבר של אלינור אליאור" לינוי אמרה והציגה לי אותם.
"היי עידו, ליני אחיך חולה במחלת הנשיקה אנחנו הולכים לבית" אלינור אמרה והפנתה אצבע מאשימה לאליאור שנישק אותה בלחי עשרות פעמים.
"מה עובר עליך?" אושר ולינוי שאלו ביחד.
"כלום, סתם היא מדמיינת דברים" אמר והמשיך לנשק אותה, והיא עשתה פרצוף.
"תעזוב אותי כבר" אלי צעקה והרחיקה אותו ממנה.
"לא יכול. מכור" אמר וחזר לנשק אותה.
"אז לך לקבוצת תמיכה תעזוב אותי" אמרה והלכה מאחורי.
"טוב זוג מתוסבך סתמו כבר. הולכים או נשארים?" אושר שאל.
"אני בעד ללכת" אליאור אמר וקרץ לאלי.
"גם אני..לקחת אותך למכון גמילה" אלי אמרה בעקיצה לאליאור.
"שיגעתם אותי, יאללה הולכים" אמרתי והתחלתי ללכת.
"אפילו עידו שהוא איתכם רק חמש דקות סובל, אני צריכה לקבל פרס על זה שאני איתכם כל החיים" לינוי אמרה והתקדמה לכיווני.
"המון פרסים את צריכה לקבל" אושר אמר  וקרץ לה.
"סתום גם אתה, אני הולכת לעידו הכי נורמלי פה" לינוי אמרה ובאה אלי.
"מה קרה?" שאלתי אותה וצחקתי.
"כלום הם משגעים אותי, אתה בא איתי ועם אושר באוטו?"
"לא, לקחתי לאביב את הרכב אז יש לי איך לחזור" אמרתי לה והוצאתי את המפתחות מהכיס.
"טוב אז דבר איתי מחר בבוקר, אני הולכת לישון איך שאני מגיעה לבית" לינוי אמרה לי בחיבוק.
"ביי יפה שלי" אמרתי ונכנסתי לאוטו.