בחירה אחת . מתוך כמה בחירות . ( פרק שלישי)

פרק שלישי :
התעוררתי על המיטה באותה תנוחה מאתמול.
קמתי מהמיטה , חשבתי על כמה דברים שלפתע דפיקה בדלת חדרי, קטעה את מחשבותי אמרתי " כן " שמעתי קול של בן והוא אמר " בוקר טוב אוליביה, אנחנו אוכלים ארוחת בוקר, את באה? "
עניתי בחיוך " כן רק רגע! " החלפתי במהירות לטייץ שחור עם חולצה גופייה עם משפט באנגלית נעלי ונס הפרחוניות שלבשה אתמול.
לבסוף סירקה את שיערה הגולש מטה ושמה את הצמיד התכלת שקנתה עם חברותיה וירדה מטה. אוליביה בירכה את משפחתה 'בוקר טוב ' ועזרה לארוך את השולחן עם האוכל המפנק שהיא זכרה שאימא הייתה עושה שהוריה היו יחד..
לבסוף כולם ישבו יחד ואכלו בשקט כי כך תמיד היה בארוחות כך זכרה.
לפתע אביה החורג פצח ואמר " אני ואמא החלטנו שמחר נלך כולנו לטייל ונעשה גיבושן קטן " חייכתי ולבסוף ארוחה פינינו את הכל מהשולחן וסידרנו את הכל.
פניתי לנוגה ואמרתי " היי נוגה, רוצה ללכת ביחד לקניון ונכיר את אחת השנייה? "
ענתה בחיוך מזויף " בשמחה! "
ועלתה במהירות לחדרה.
חייכתי חיוך מרוצה ולקחתי את הפלאפון כדי לדבר עם חברות , התקשרתי ורק נטלי ענתה ' אני לא יכולה לדבר עכשיו , סורי ' וניתקה , מלמלתי לעצמי אוף אני מתגעגעת עליהן ..
לא ידעתי מה לעשות לבסוף החלטתי לצאת להסתובב קצת, לפני שיצאת לקחתי תיק קטן לצד ובו מפתחות, פלאפון, כסף, שפתון נגד יובש וגומייה לשיער. אמרתי למשפחתי שאני יוצאת לנשום אוויר , יצאתי וטיילתי קניתי לעצמי אפילו ברד בטעם נס קפה ..
הסתובבתי ומצאתי עצמי יושבת על סבסל.
אחרי כמה זמן הגעתי הביתה ושמעתי ציצול של פלאפון ראיתי שכתוב עליו ' נטלי ' היא ענתה ואמרה לי " היי אוליביה מצטערת שניתקתי פשוט היה לי משהו חשוב "
עניתי " זה בסדר, משעמם כאן ואני מתגעגעת עליכן " ענתה " גם אנחנו מתגעגעות , טוב ביי בנתיים " לפני שרציתי לומר ביי היא ניתקה אבל בכל זאת. אמרתי 'ביי' ..
הלכתי לחדר ושמעתי את נוגה מדברת בפלאפון עם חברה " תשמעי יש לי אחות , מפגרת אני שונאת אותה …." לפני שסיימה הלכתי לחדר במהירות סגרתי את הדלת ונעלתי גם . שכבתי על המיטה וחשבתי כמה תמיד . כמו שהבנתם אני רגישה ואני נפגעת מדברים כאלה לכן אני תמיד לבד אחרי מצב כזה… שאר היום עבר בסדר חוץ מזה שנשארתי כל היום בחדר כבר הבנתי שלא רוצים אותי כאן לפי התנהגות של נוגה כלפיה
ויצאה החוצה רק כדי לאכול ארוחת ערב , הארוחה עברה בשקט וכשאוליבי, סיימה אמרה " תסלחו לי , אני יכולה ללכת ? "
ענו " כן " ואוליביה רצה למעלה לחדרה ונעלה את חדרה.