שלח לי מלאך- פרק 9- זיכרון מהעבר
אחרי כל כך הרבה זמן, עדיין לא מצאתי תרופה למה שקרה לי. כולם שונאים אותי, זו הסיבה שהחלטתי לברוח. אבל תמיד כשאני הולך במקום כמו זה כולם מביטים בי במבט מבועת. אני מבין את ההרגשה שלהם, אבל זה הרבה יותר קשה להיות כזה. המחשבות האלה שוב חלפו בראשו, פעם אחר פעם. מאז אותו מקרה כל חייו השתנו לרעה והוא לא יכול לשכוח את אותו צער שנגרם. רק בגללו.
בעוד הוא הולך ברחוב בראש מושפל, החזיק בכובע הברדס הלבן שחבש. הוא שמע לפתע צעקה של בחור. "אלכסיס, תעצרי!" הוא עוד לא הספיק להבין מה קורה והרגיש חבטה חזקה מאחוריו שגרמה לו ליפול ארצה.
"אאוץ'." הוא שמע את קולה של הבחורה שהתנגשה בו. הוא התרומם ופקח את עיניו. לידו ישבה בחורה צעירה בעלת שיער שחור- סגלגל. היא הייתה לבושה בבגדים כהים.
"לא היית צריכה לרוץ ככה, לכס." נשמע עוד קול, של בחור שונה הפעם. יד תפסה בזרועה של הבחורה ומשכה אותה למעלה.
היא הביטה בו והושיטה לו את ידה. "אני ממש ממש מצטערת. לא שמתי לב, אני ממש מגושמת." היא אמרה. הוא רק הביט בה בחזרה עם עינו החשופה וקם בכוחות עצמו.
"אני בסדר." הוא ענה באדישות. "תיזהרי להבא." הוא הוסיף והלך לדרכו.
"וואו, מישהו לא קם על רגל ימין הבוקר." אמר ג'סי לאחר שהבחור נעלם.
יוקי הביט סביבו בחשדנות. אלכסיס שמה לב לכך.
"מה יש, יוקי?" שאלה בדאגה.
"אני לא יודע, יש לי הרגשה לא טובה." ענה.
הם שמעו צעקה מרחוק. הם זיהו את הקול הזה. זה היה הבחור ממקודם.
"כדאי שנלך לבדוק מה קורה שם." הציע ג'סי. יוקי ואלכסיס הנהנו והם רצו לכיוון שממנו הגיעה הצעקה.
סיירה והיקארו שוחחו בניהן בתוך התא. הן שכבו על רצפת החדר כשפניהן פונות לתקרה. אף על פי שהיו כלואות, הן לא היו עצובות או מדוכאות בכלל, כאילו זה משהו רגיל אצלן.
"את יודעת, לא חשבתי שיוקי הוא טיפוס כזה." אמרה סיירה.
"למה הכוונה ב'טיפוס כזה'?" היקארו שאלה בסקרנות.
"את יודעת. לא חשבתי שיש לו חברה." הסבירה.
"זה בדיוק מה שמלאכית האופל אמרה לי." אמרה היקארו.
סיירה הביטה בה בהפתעה ושאלה. "את מתכוונת לאלכסיס?"
היקארו היססה לרגע לתת תשובה ואז ענתה בביטחון. "כן."
"איך נפגשתם?" שאלה אותה סיירה.
"קבוצה של מלאכי אופל תקפו את הכפר שלי, והוא הציל אותי מהם. הוא היה די אדיש בהתחלה, אבל אז הצעתי לו לתקן את הספינה שלו שנהרסה. זה לקח כמה ימים, ואחרי שסיימתי, שנינו העדפנו שאני אשאר."
"הוא סיפר לי מה קרה להורים שלו בגלל המלאכים האפלים." סיירה נאנחה בעצב.
"בלעדיו אני גם הייתי מאבדת את ההורים שלי." היקארו חייכה חיוך קטן וחולמני.
"אבל הוא שומר טינה גדולה מדי. הוא התנהג נורא לאלכסיס בפעם הראשונה. רק אחרי הרבה שכנועים הצלחתי לגרום לו לבקש סליחה. למזלו, אלכסיס יודעת לסלוח כשצריך." סיירה הסבירה.
"הוא כזה מבחוץ, אבל כשבאמת מכירים אותו, הוא ממש מתוק." היקארו אמרה. "למרות שבהרעיון האחרון שלו, להיתפס בכוונה על ידי מלאכי האופל, לא היה חכם במיוחד."
סיירה גיחכה מעט. "אני מצטערת, זה לא נושא לצחוק עליו."
"לפחות הם לא מענים אותי." היקארו נאנחה בהקלה.
"את מלאכית מכנית, עינויים לא יעזרו להם." סיירה הציגה בפניה את הידע שהספיקה לרכוש בגאווה.
"אבל איתך זה כן." היקארו אמרה בחוסר נעימות.
"את צודקת." ההארה הגיעה אל סיירה פתאום. היא קמה על רגליה וניגשה לדלת התא המתכתית והציצה מבעד לחור ההצצה. "זאת הסיבה שאנחנו חייבות לצאת מכאן!"
תגובות (0)