בעקבות החטיפה- פרק 11
"תומר?" מה קורה כאן?
הוא המשיך לחייך בלי לענות, רק המבט המפחיד שהיה לו ביום שהוא בא לספר לי על דנה ועל שלי.
"עומרררררררררררררר" ההכרה נכנסה אליי טיפה מאוחר, עומר נדקר ע"י סכין שהיה ביד של לא אחר מאשר, תומר.
"מה עשית לו?" צעקתי עליו.
התחלתי לבכות, עומר שלי, אם יקרה לו משהו אני אמות.
"שרון?" הקול שלו היה מפחיד, ומוזר.
"את שלי!!"
"מה אתה רוצה?" הוא הפחיד אותי
"את שלי, כמו שדנה שלי, כמו ששלי שלי, עכשיו תורך" הוא התקרב אליי במהירות.
לא רציתי לעזוב את עומר שם לבד, איתו, הייתי חייבת להזעיק עזרה, ולברוח מהר.
רצתי לחדר שלי, ויצאתי דרך הקרש בחלון.
וברחתי, רצתי מהר ככל שיכולתי, מהר, מהר, הלאה.
זה כל מה שהיה לי בראש באותו רגע.
—————————————————————————————-
אני לא יודעת איך הגעתי לשם, אבל הייתי שם.
הייתי בגג של הבניין, שאני ועומר היינו אמורים לפגוש את הרב שלו ובסופו של דבר בא האיש עם האקדח.
אני לא יודעת למה הגעתי לשם בכלל, רציתי להגיע למקום אחר.
אבל אחרי כמה דקות עמדה שם אישה, עם מלא שכבות עליה, מטפחת בראש, היה לי חם רק מלראות אותה, וגם טיפה בושה, כשהסתכלתי עליה רציתי לכסות את עצמי, לבשתי גופייה וג`ינס.
אבל זה לא מה שהיה חשוב.
היא הסתכלה עליי ארוכות סימנה לי ששש עם האצבע שלה, וללכת אחריה.
אז התחלתי ללכת אחריה, משום מה היא נראתה לי כמו מישהי שאפשר לסמוך עליה, נכנסו לבית בתוך הבניין, ואז היא הרשתה לעצמה לדבר.
"אני אשתו של הרב, בשביל מה את צריכה אותו?" שאלה אותי בשלווה
"הרב של עומר?" שאלתי מיד בשמחה
"עומר?! .. תזכירי לי שם משפחה.."
"עומר שומרון…." עניתי מיד
"אהה עומר הזה.. כן, צדיק. בעלי הוא הרב שלו" ענתה לי בחיוך
"הוא בסכנה!!" התפרצתי בבכי
האישה עם המטפחת הסתכלה עליי, ובלי להגיד מילה לקחה אותי לזרועותיה וחיבקה אותי, חיבקה אותי כמו שאמא שלי לא עשתה הרבה זמן, מאז שאבא שלי נפטר אני לא חושבת שהיה מישהו שחיבק אותי ככה, והכל התפרץ לי החוצה.
אבל לא יכולתי לחשוב על עצמי באותו רגע, התנתקתי ממנה מיד
"הוא דקר אותו, ידיד שלי תומר, דקר אותו, אני לא יודעת למה, אבל הערבים, ושלי.. הכל מבולבל"
"אני יודעת את כל הסיפור, בעלי התייעץ איתי רבות בנושא הזה, נקרא לו ונראה מה לעשות".
היא נכנסה לחדר ואחרי כמה שניות יצאה עם אדם שהוציא אור מהפנים, כמעט והתסנוורתי, זקן לבן ארוך, חיוך טבעי על הפנים, שנראה שמעולם לא מש משם.
"צריך לקחת את הילדה לשם" אמר.
הרבנית הסתכלה עליי ארוכות ואמרה לי לבוא איתה, נכנסו למכונית של הרב והתחלנו לנסוע, לא ידעתי לאן, גם לא היה אכפת לי העיקר שיצילו את עומר.
שלא יקרה לו כלום..
הגענו לבית שלי, ואיתנו הגיעו עוד 4 מכוניות שחורות, לא שמתי לב שהרב התקשר למישהו, אבל שיהיה, ככל שיש הרבה יותר אנשים, עומר יותר בטוח.
הרב יצא מהמכונית ונתן פקודות.
כעבור כמה דק` נכנסו צוות של אנשים בלבוש שחור, ואז חזרה הדממה.
חצי שעה עברה כשראו את תומר יוצא מהחלון שלי, ואקדח מכוון לראש של עומר המעולף.
"לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא" צעקתי.
נפלתי על הריצפה והתחלתי לבכות, עומר שלי.
"אלוקים הוא מאמין בך, אם אתה נמצא שם למעלה תן סימן, תציל אותו" אני לא הייתי מאלה שדוגלות ביהדות, אבל זה הדבר הראשון שעלה לי לראש.
ברגע שסיימתי לדבר נפל האקדח של תומר למטה, ומאחורה תפסו אותו האנשים בשחור.
הכל היה ערבוביה של דברים אחר כך, לקחו את עומר למשטרה, הגיע האמבולנס, והוציאו את עומר באלונקה, רצתי לשם מיד, והוא פתח עיניים לכמה שניות
"עומררר?" שאלתי בבכי
"שרון…אני…"
"אל תתאמץ, תנוח הכל יעבור יהיה בסדר"
התקרבנו לאמבולנס וידעתי שלא יתנו לי לנסוע איתו, אני כבר ילך עם הרב.
"שרון.." הוא אמר
"אני אוהב אותך" ועצם עיניים.
תגובות (2)
לא עומר לא!!!!!
תמשיכי
אוווווווווווווווווווווווו ♥
תמשיכי XD