התאהבתי במורה שלי פרק 6

פקחתי את עיני באיטיות מתאמצת, מנסה להתרומם לישיבה אל ללא הצלחה, הכאב ראש גובר עלי, ניסיתי שוב והפעם הצלחתי, בקושי, אבל הצלחתי.
קמתי מהמיטה, צועדת לעבר המקלחת בעודי מתנדנדת מצד לצד, תוהה לעצמי איך הצלחתי בכלל לקום אחרי אתמול.
עשיתי את עיסוקי הבוקר שלי, והלכתי לכיוון חדר האוכל, שלחתי הודעה לאלה שניפגש שם.
הגעתי לחדר אוכל, לקחתי מגש, צלחת וכוס וחיכיתי לתור שלי.
אחרי ששמתי טוסט צרפתי אחד על הצלחת והכנתי לעצמי נס הלכתי לשבת ליד אלה, ליאור, נטלי ואליה.
"ואו, מה עובר על העיניים שלך?", שאלה אליה בעודה מביטה עלי במבט מופתע.
"עבר עלי לילה קשה", השבתי והרמתי את הכוס ולקחתי ממנה לגימה מהקפה והנחתי בחזרה.
"כן, לילה קשה עם בן", אמר ליאור וקרץ לעברי.
"מה?מה זאת אומרת עם בן?", שאלה אלה ומבטה היה מבולבל וגלגלתי את עיני, רציתי לשפוך את הקפה על ליאור, כל כך אין לי כוח עכשיו חפירות על בן על הבוקר.
"סתם…פשוט לא הרגשתי טוב אתמול אז בן ליווה אותי לחדר זה הכל", אמרתי בפשטות אבל אלה לא האמינה לי, רציתי לחנוק את ליאור.
"ליווה אותך אה?אל תשקרי, הוא נעל אותך בחדר במקרה?", היא שאלה וזרקה לעברי מבט שובב.
"כן, בטח, המורה ינעל את התלמידה שלו בחדר ויעשה בה מעשים מגונים, אלה יש לך דימיון יותר מידי מפותח", אמרתי ולקחתי עוד לגימה מהקפה בכדי להירגע, הטוסט הצרפתי נשאר על הצלחת שלם ולא אכול,אחרי אתמול אין לי ממש תיאבון.
"טוב טוב, תירגעי", אלה אמרה ונגסה מהכריך שלה.
"אני יוצאת לעשן, נתראה?", שאלתי והם הנהנו, קמתי מהכיסא לקחתי את המגש ואת הכוס קפה שלי, שמתי את המגש במקומו ויצאתי עם הכוס החוצה והתיישבתי על הספסל היחידי שהיה פנוי, הנחתי את הכוס על הספסל בזהירות שלא יפול, הוצאתי את החפיסת סיגריות מהתיק, הוצאתי סיגריה ודחפתי אותה אל פי בעייפות וחיפשתי את המצת בתיק ושוב אני לא מוצאת אותו, כנראה שוב שכחתי אותה בחדר.
"שוב צריכה אש?", שמעתי לפתע קול מוכר והרמתי את ראשי בכדי לראות מי זה וראיתי את ההוא מהכיתה, זה שהדליק לי את הסיגריה אתמול, הוא חייך לעברי והדליק את המצת מחכה שאקרב את הסיגריה אל האש הדלוקה.
"תודה", אמרתי לאחר שנשפתי את העשן החוצה.
"בכיף", הוא אמר, מביט על הנוף מסביב כשידיו היו בתוך כיסיו של מכנסו והתיישב על ידי.
"נעלמת אתמול", הוא אמר לאחר שתיקה קצרה.
"כן, הרגשתי לא טוב", אמרתי ולקחתי שאיפה נוספת מהסיגריה.
"ועכשיו?", הוא שאל והביט בי הפעם.
"בסדר, כפי שאתה רואה", השבתי וזרקתי את הסיגריה על הריצפה.
"אח שלו מה קורה?", שאל ליאור את..אני אפילו לא יודעת מה שמו, קצת לא נעים.
"בסדר ליאור, מה איתך?", הוא שאל וקם מהספסל ופינה לאליה, נטלי ואלה מקום, נחמד מצידו.
"בסדר, רועי, מה נעלמת לנו ככה, תבוא, נצא שוב, כמו בימים ההם", אמר ליאור ורועי צחקק, צחוק של מבוכה.
"צודק אחי, חייבים לצאת שוב", אמר רועי ודחף את ידיו שוב אל כיסיו של מכנסו.
"גם אליאב חוזר היום לפנימיה, תבוא בערב לחדר, אנחנו עושים מסיבה קטנה עבורו", אמר ליאור ודחף אל פיו סיגריה והדליק אותה.
"או, סוף סוף הוא חוזר, בטח שאבוא אחי, אז נתראה בערב", הוא אמר והעלה חיוך קטן על פניו.
"חסר לך שלא", אמר ליאור ונשף את העשן החוצה.
"יאאלה בי חבר'ה", רועי אמר והלך.
אחרי שליאור סיים לעשן בדיוק נשמע הצלצול, אז התקדמנו לכיוון הכיתות.
כשהגענו לכיתה, התיישבתי במקומי כי בן אמור להגיע כל רגע, וכל השאר התיישבו במקומם.
רועי העיף לעברי מבט, אני תוהה לעצמי, מה כל המבטים האלה?
העפתי לעברו מבט, וחייכתי חיוך קטן, פשוט תמיד כשהוא מחייך זה גורם אוטומטית לחייך גם.
"בוקר טוב לכולם", אמר בן בעודו מתקדם לעבר שולחנו בצעדים איטיים ועייפים, כנראה מאתמול.
"בוקר טוב", כולם ענו לו והוא שוב הביט על כולם מוודא שאף אחד לא חסר, עיניו נעצרו בי, המבט שלו היה מאוד רציני, אחרי שלוש שניות הוא הסיט ממני את מבטו והתחיל לכתוב על הלוח, הוצאתי מתיקי מחברת מתמטיקה ואת קלמרי והנחתי על השולחן.
הסתכלתי על רועי, בידו היה פתק והביא לי אותו מבלי שבן ישים לב.
פתחתי אותו והתחלתי לקרוא "גם את באה היום?" כתבתי לו בחזרה "ברור"
ובדיוק קיפלתי את הפתק ובאתי להעביר אותו לרועי אבל בן קלט אותי.
"אלכסה, תביאי לי את מה שיש לך ביד", הוא אמר בטון שקט ורגוע ובלית ברירה הבאתי לו.
אני הבן אדם הכי נאחס שאני מכירה.
הוא פתח את הפתק המקופל, קרא אותו בלב, וקיפל אותו בחזרה.
"אני לא יודע למי באת להעביר את הפתק אבל תבואי אלי למשרד בהספקה, שוב", הוא אמר והדגיש את המילה שוב.
"זאת אשמתי בן, אני העברתי לה את הפתק", לפתע אמר רועי ובן הסתכל עליו ואז עלי ושילב את ידיו השריריות.
"אז שניכם, אצלי במשרד, בהפסקה", הוא אמר וחזר לכתוב על הלוח.
זה ממש יפה מצידו להגן עלי ככה, האמת היא שלא ציפיתי ממנו לעשות דבר כזה.
ההפסקה הגיע, אני רועי הלכנו למשרדו של בן, והתיישבנו מולו.
"טוב, רועי נתחיל איתך, מה שעשית לא מקובל עלי, אתה יודע טוב מאוד שלא עושים דברים כאלה באמצע השיעור, היית יכול לחכות להפסקה ולדבר איתה, לכן אני מביא לך אזהרה, פעם הבאה אתה תענש בחומרה", הוא אמר ורועי הנהן בראשו.
"אתה יכול לצאת עכשיו", בן אמר ורועי קם מהכיסא, שם את ידו על כתפי ויצא מהמשרד.
"ואת אלכסה…אני רואה שאת לא לומדת מטעויות, אני הזהרתי אותך בפעם הקודמת, אבל את לא הבנת אותי כנראה טוב, ובגלל זה את תישארי השבת הזאת בפנימיה", הוא אמר ושילב את ידיו והרגשתי איך אני הולכת להוציא את כל העצבים שלי עליו.
"אתה רציני?בגלל פתק מסכן אתה משאיר אותי שבת?", אמרתי בטון כועס והוא רק הביט בי במבט הרציני הזה שלו שעוד יותר הכעיס אותי.
"את מתחצפת ואני מציע לך להירגע", הוא אמר בטון מאופק.
"לא רוצה, אני חושבת שזה לא הוגן להשאיר אותי שבת בגלל שטות כזאת טיפשית", אמרתי והרמתי את קולי הפעם יותר.
"על ההתחצפות הזאת את נשארת גם שבת הבאה, עוד מילה ואת נשארת חודש שלם בפנימיה", הוא אמר הפעם בטון עצבני ועיניו השחורות נעצו בי מבט כועס במיוחד.
מבלי לומר מילה, קמתי מהכיסא ויצאתי ממשרדו וטרקתי את הדלת בחוזקה.
"אני שונאת אותו", מלמלתי לעצמי והתקדמתי לעבר היציאה בצעדים מהירים ורועי רץ אחרי.
"מה קרה מה הוא אמר לך?", רועי שאל בעודי דוחפת אל פי סיגריה ורועי ישר הוציא את המצת שלו מהכיס והדליק לי את הסיגריה.
"הוא הביא לי שתי שבתות, אני שונאת אותו!", צעקתי כמו משוגעת וכולם הסתכלו עלי.
"מה אתם מסתכלים?", צעקתי לעבר כל המבטים שהסתכלו עליי והרמתי את ידי, הם ישר הורידו את המבטים ממני וחזרו לעיסוקים שלהם, בטח חשבו שאני משוגעת, אבל כשאני עצבנית לא איכפת לי מכלום.
"למה שתי שבתות?", שאל רועי והביט בעיני.
"כי התחצפתי אליו, בהתחלה הוא הביא לי שבת אחת אבל אחרי שהתחצפתי אליו הוא הביא לי עוד שבת", אמרתי בטון כועס ורועי השפיל את מבטו.
"זה באשמתי, אל תדאגי, אני אלך לדבר איתו ואני אגיד לו שהכל באשמתי", הוא אמר, ניסה להרגיע אותי, אבל אני יודעת שהוא בחיים לא יסכים לבטל לי את העונש.
"לא, זה לא באשמתך זה בסדר, אני אדבר איתו, אני לא יכולה להישאר השבת הזאת גם ככה", אמרתי וזרקתי את הסיגריה על הריצפה והוצאתי את העשן מהפה.
"למה?קרה משהו?", הוא שאל בעדינות.
"פשוט…עזוב לא משנה, אני כבר אדבר איתו, אל תדאג הכל בסדר", אמרתי והעלתי על פניי חיוך קטן שלא ירגיש אשם.
"טוב, תגידי לי מה נסגר", הוא אמר והנהנתי בראשי.