שיר הזאת | פרק 5

התחלתי לבכות לעצמי. כמו ילדה.
למה אני עושה את זה לעצמי.
אני רואה את הסרטון הזה בלופ כבר אלף פעם.
זה סתם מכאיב לי לראות, איך הוא מתנשק איתה, איך הוא יכל להתנשק איתי עוד בקיוסק על הספסל ההוא.
אפילו שזאת לא תהיה נשיקה רצינית או אמיתית.
סתם בשביל להגיד ׳אני שיר ואני התנשקתי עם רפאל החתיך מט׳2׳

יום אחרי היה מדעים. מסתבר שאני עכשיו השותפה שלו לנצח במעבדה.
זה פשוט הגורל שרוצה אותנו ביחד.
״אני יודע שצילמת אותי ואת שני״ הוא חשב.
״ממ..מה איך אתה יודע?״ נבהלתי. השאלה הייתה מופנת לשני הכיוונים: א. לזה שצילמתי אותם. ב. לזה שאני קוראת מחשבות.
״אני דיברתי בקול רם?״ הוא אמר בלחץ.
הבנתי שהוא לא גילה על הכוח שלי. הוא התכוון לדבר השני.
״כן… זאת אומרת לחשת את זה אבל, אני, שמעתי…״ אמרתי.
״אז את יכולה למחוק את הסרטון בבקשה? נפרדתי ממנה ואני לא רוצה שהסרטון הזה יהיה אצלך.״ הוא אמר בקשיחות.
״אל תדאג.. אני כבר מחקתי אותו אתמול.״ אמרתי. ובאמת מחקתי אחרי זה.
״שקט שם!״ צעקה המורה.
כולם צחקו והסתכלו עלינו.
פתאום שמעתי את רומי מדברת עם טוהר:״הם נראים לך מתאימים? אני חושבת שכן״
כנראה שגם הוא שמע כי הוא די הסמיק.
התפוצצתי מאושר וזה גרם לי לשכוח את הסרטון.

אני מחבבת את רפאל. כן אמרתי את זה. טוב לא מחבבת אני מאוהבת בוו אני לא יכולה כבר.
אני כל כך נואשת שכשהגעתי הביתה חיפשתי בגוגל איך גורמים לאנשים להתאהב, ומצאתי אפשרות.
כאשר מישהו מסתכל למישהי בעיניים במשך 8 שניות, זה מספיק זמן בשביל להתאהב.

הלכתי על השיטה הזאת. ומחר אני הולכת לנסות אותה
תאחלו לי בהצלחה!!