נשבעת שתחזור – פרק 15 (בעל תוכן מיני)
*אזהרה- פרק בעל תוכן מיני.
עצמתי את עיניי השענתי את ראשי והטמנתי אותו הכי עמוק שאפשר בספה.
חייכתי כל הזמן, הגוף שלי התרגש מהנעשה.
הרגשתי שבא לי להמשיך, שבא לי לטעום עוד מהדבר הזה שעושה לי טוב בגוף, רציתי את מאור בתוכי.
פתחתי את עיניי והסתכלתי עליו, הוא חייך לעברי וחשף את כל שיניו הלבנות.
"מה יהלי?" שאל כשהבין שבחנתי אותו.
"אני רוצה עוד" אמרתי בקול עמוק ומפתה.
הוא חייך ומיד בשנייה הוריד את החיוך.
"מה קרה?" רגליי התכווצו "עשיתי משהו לא בסדר?" שאלתי מפוחדת.
"לא מה פתאום יהלי" שפשף את ידו על רגלי כמו מעין תמיכה "את בסדר גמור יהלי".
"אז מה קרה?" התעקשתי לדעת.
"אי אפשר יותר מזה יהלי" הוא אמר ודחף את שתי אצבעותיו לתוכי שוב ושוב בקצב מהיר.
לא הצלחתי לשאול אותו עוד שאלות כי גופי רטט ומנע מהמוח שלי לחשוב.
"תגמרי יהלי שלי" הוא הגביר את הקצב ונשך את שפתיו.
הרגשתי את גופי חם, הרגשתי שמשהו רוצה לצאת ממנו, הוא שלט בי, ותוך כדי הגברת הקצב של מאור הרגשתי את זה משחרר אותי, הרגשתי שגופי זרק את הרטט החוצה. רגליי התכווצו, עיניי התגלגלו כתוצאה מהעונג ומאור הוציא את אצבעותיו מתוכי באיטיות.
"נהנית?" הוא שאל בעודו לוקח נייר מהשולחן ומנקה את אצבעותיו.
לא עניתי, וכשהבחין שלא עניתי הסתכל עליי, עשיתי לו חיוך מבויש.
הרמתי את התחתונים שלי ושמתי אותם.
התרגשתי, זאת הפעם הראשונה שלי שהתרגשתי מתוך תוכי, מהגוף שלי.
הוא התיישב על ידי בספה "נהנית יהלי שלי?" שאל שנית וחייך.
"כן" לחיי נהיו לאדומות בשנייה.
הוא העביר את שיערי אל מאחורי אוזניי וליטף את הלחיים שלי, נהניתי ממגע ידיו והוא שם לב לכך.
"אז אני כבר לא ילד מעצבן?" הסתכל על הלחי שלי בזמן שהוא מלטף.
חיוך עלה על פניי "אתה תמיד".
הוא צבט את אפי וחייך.
"איפה טל?" שאלתי ומיד חיוכו ירד מהפנים.
"הבטחת לי" הנחתי את ידי על הרגל שלו כדי להסביר לו שאין לו לאן לברוח.
"הוא איתי, אל תדאגי לו" הוא הסתכל היישר לעיניי ולא היה לי ספק קטן לגבי מה שאמר.
"מה איתי מאור? הוא לא מכיר אותך" הרמתי מעט את קולי "אימא שלו מחפשת אותו בכל מקום, מה יקרה כשהמשטרה תתערב?".
"אל תדאגי יהלי" ליטף את הלחי שלי "חשבתי שאת שונאת אותו לא?".
"מה זה קשור לשונאת או לא?" הרמתי את קולי והורדתי את ידו ממני "אני מפחדת מהמשטרה, וחוץ מזה הוא עזר לי בזמן האחרון".
הוא הרים את גבותיו בפליאה "עזר לך?" והרגשתי שעשה לי מעין סצנת קנאה.
"כן" אישרתי "הוא לא כזה נורא" אמרתי והאמנתי לעצמי.
"וואלה?" אמר מאור וחשתי שהוא קצת עצבני.
"וואלה, וואלה" חייכתי אליו חיוך ציני.
"את זוכרת מה אמרתי לך כשאיבדת את הבתולין שלך?" שאל והסתכל עמוק לעיניי.
גבותיי התקרבו זו לזו והרוק שהצטבר בגרוני נאלצתי לבלוע מהביישנות "שאני אישה?" שאלתי בתמימות.
"כן, ואחרי זה?" הוא אמר וקם לכיוון הדלת ופתח אותה.
קמתי אחריו והבנתי את הרמז שלו "מה אמרת?" ניסיתי שלא להגיד את זה.
"צאי מפה" הוא אמר די בלחץ ואפילו לא הסתכל על עיניי.
"מה? מאור אני צוחקת איתך, אני יודעת מה אמרת" נלחצתי מכך שיגרש אותי.
"זה לא קשור לזה, יהלי תלכי מפה בבקשה" התחנן אליי.
כבר הייתי ממש ביציאה, אם הוא היה נותן לי דחיפה קלה יכולתי כבר להיות מחוץ לבית שלו, או מקלט כמו שהוא קורא לזה.
"אז למה זה קשור?" התעקשתי, הרגשתי לא נעים שעשיתי משהו.
הוא נשם חזק, וזה מעט הלחיץ אותי. הוא לחץ את האף שלו בנקודה שבין העניים.
ואני רק הסתכלתי על איך שהוא השתגע, ממש מולי.
"מאור" הגיתי את שמו ברוך, מנסה להבין מה עובר עליו.
הוא משך את השמלה שלי באגרסיביות הדביק אותי על הקיר ליד ובעט בדלת, הוא דחף את הלשון שלו עמוק אליי והתנשקנו כמה דקות שלמות, הוא שם את ידו על הרגל שלי מאחור והעלה לכיוון הטוסיק שלי, הוא צבט אותו בחוזקה ומרוב שהיה כל-כך קרוב אליי, יכולתי לחוש באיבר הקשיח שלו על הבטן שלי למטה, ממש קרוב לאיבר שלי.
הוא השתחרר מהנשיקה והסתכל על השפתיים שלי שהיו לגמרי רטובות ממנו.
ממש רציתי עוד, אני מודה.
"תלכי יהלי אני מתחנן" הוא אמר בקול נמוך וכשבהיתי בו הוא צעק "תלכי" ואפילו לא הסתכל עליי רק שם את ידיו על הפנים כאות להשתגעות סופית.
נבהלתי ממנו נורא ומיד יצאתי, התחלתי ללכת לכיוון הבית, ודמעה זלגה על הלחי שלי, הרגשתי שהוא ניצל אותי. חשבתי שמה שאני מרגישה, הוא מרגיש בדיוק כמוני.
***
צפיתי בטלויזיה כבר כמה שעות טובות, אבל לא באמת היה חשוב לי מה שראיתי, כי ראשי היה במקום אחר לגמרי.
הרמתי את הנייד שלי והסתכלתי על השעה 22:30, זה בדיוק הזמן להתחיל להתארגן לצאת לכיוון ה"סנטרול".
התלבשתי בזריזות ויצאתי מהבית, הלכתי לחנייה ושחררתי את האופניים שלי מהקשר והתחלתי לנסוע, מקווה להגיע בזמן.
***
נסעתי ממש לאט, כי היו כמה פעמים שמעדתי בגלל שלא הייתי מרוכזת בנסיעה.
וכבר שנכנסתי עם האופניים אל ה"סנטרול" יכולתי להבחין ב2 אנשים שיושבים אחד על יד השני, אין לי ספק מי שני אלה.
השענתי את האופניים על העץ וכבר הבחנתי בחיוכו של אבא.
"היי" אמר מאור שישב על יד אבא.
הסתכלתי עליו ללא הבעה "אפשר פרטיות עם אבא שלי?" שאלתי ולא שידרתי אליו כלום.
"כן" הלך וקם אל הספסל השני.
"מה קרה יהלי?" סימן אבא לשבת על ידו והתיישבתי "למה את מתנהגת אליו ככה?" שפשף את ידו על גבי.
"איפה טל?" הרמתי את קולי.
"הילד שראה אותי?" שאל אבא בתמימות אך היה ברור לי שהוא יודע מי זה.
"אל תדאגי יהלי" ליטף את שיערי, הורדתי במהרה את ידו ממני.
"אבא ישימו לב שמשהו קרה לו" דיברתי בטון משכנע.
"אל תדאגי הוא עם מאור" הוא החזיר את ידו לשיערי אך הפעם לא הורדתי אותה.
"זה בדיוק מה שמדאיג אותי" מלמלתי.
אבא חייך ואפילו גיחך קצת "יהיה בסדר יהלי".
ידעתי בדיוק מה אני הולכת לעשות מחר אחרי בית הספר.
חייכתי אליו, מנסה להראות לו שכבר שכחתי ממה שדיברנו עליו עכשיו.
"איך אורי?" חייך אליי אבא "איך הוא מרגיש?".
"אורי בסדר גמור אבא" חייכתי אליו וניסיתי להשכיח את זה שאני מעט עצבנית "יש לך ילד חננה".
הוא נתן מכה קלה בראשי "אל תקראי לילד שלי חננה" חייך אליי וצחקנו מעט.
אבל כרגיל, דיברנו רק עליי ועל המשפחה. שום דבר חדש על אבא.
***
"בוקר טוב" צעקתה של אימא מלמטה העירה אותי משנתי.
"את קמה?" אורי פתח את דלת חדרי בסערה ואני כתגובה זרקתי עליו כרית. הוא סגר את הדלת ויכולתי לשמוע את קולו מצחקק מבעד לדלת.
התמתחתי לי במיטה וקמתי למקלחת כרגיל לעשות את סידוריי.
כשסיימתי ירדתי למטה כדי לאסוף את כריך השוקולד שלי.
"ביי אימא" חייכתי לעברה ויצאתי מהבית.
הבוקר היה ללא החלפת מילים, חששתי שאורי עשה משהו אך לא רציתי להעיר את המתים ושאימא שלי תתחיל לדבר הרבה על הבוקר אז פשוט לא שאלתי כלום.
***
התיישבתי בכיסא ובדיוק באותה השנייה צלצול נשמע ברחבי בית הספר.
"בוקר טוב" נכנסה תמר.
"בוקר טוב תמר איך את מרגישה?" שאלה חלי ואני כתוצאה מכך גלגלתי את עיניי ומלמלתי לעצמי "חנפנית".
"בסדר. תודה לך חלי" אמרה תמר וחייכה לעברה.
הסתכלתי על המקום של טל שהיה ממש מולי והוא היה ריק ואפילו נקי לשם שינוי.
כל השיעור כססתי את ציפורניי, חששתי ממה שעלול לקרות לטל.
מזל שאני הולכת כבר בסוף היום להגיד לאימא שלו את כל מה שאני יודעת.
מגיע לילד המעצבן הזה, שיכנס לכלא לכל החיים.
***
צלצול להפסקה נשמע בכיתה וכולם התפזרו ובדרך כלל בהפסקות הכיתה נשארת ריקה, התפללתי שגם עכשיו. לצערי, אריק וקארין איישו אותה, אז נאלצתי להתפלל עכשיו שלא יפסיקו להתנשק ולא יבחינו בי, כמו במשך כל ה3 שנים האחרונות שלי בתיכון הזה.
התקדמתי אל יומן המורה שנוהגת להשאיר אותו בכיתה כי היא סומכת עלינו, וחיטטתי. חיפשתי ברשימה השמית את השם של טל "בינגו" אמרתי בקול כשעיניי קלטו טל סייג.
"מה את עושה?" שאלה קארין.
התעלמתי מהשאלה שלה והעתקתי את כתובת המגורים שלו על היד שלי.
"אל תפריעו לעצמכם" סיננתי לעברה וסגרתי את היומן.
"את לא מפחדת שנלשין עלייך?" אמר אריק וניסה לעצבן אותי.
"אתה לא מפחד שאני אגיד שאתה זה שעשית את הגרפיטי בכניסה לבית ספר?" חייכתי חיוך ציני.
הוא סתם את פיו והסתכל עליי "1-0" הוא אמר ואני התעלמתי.
***
"הברוש 1" סיננתי לעצמי.
"3".
"הנה 5" הבהלתי את עצמי ברחוב והסתכלתי לצדדים לראות שאף אחד לא רואה.
צלצלתי בפעמון וכבר בצלצול השני יכולתי לשמוע את קולה של אימו שהכרתי אך ורק מביקורה אצלנו אומר לי להמתין.
"שלום חמודה" היא פתחה את הדלת וחייכה כאשר זיהתה אותי.
"אני צריכה לדבר איתך" חייכתי אליה בחזרה.
תגובות (3)
אני חייב להגיד שבגלל כל התוכן המיני הסיפור מאוד לא כיף לקרוא אותו בצורה הזאת. הכתיבה שלך מאוד יפה אבל אל תשכחי שגם הסיפור עכשיו הופך למאוד שונה אבל זה היצירה שלך את תחליטי. אני ימשיך לעקוב.
התוכן המיני ממש לא העיקר כאן, הוא בסה"כ חלק קטן בעלילה. אתה תבין בהמשך :) תודה על דעתך!
אוי לא…
עכשיו, אחרי שמאור התחנן שתלך.. אני כבר ממש חוששת שמה שחשבתי נכון.
אם כך, אז עליתי על הקשר בין עמרי למאור ויהלי. והיא תהיה ממש מסכנה כשהיא תגלה למה מאור התנהג אליה ככה, כשהיא תבין שהוא התאפק בכל הכוח רק כדי לא…
אז להתחיל לבכות מעכשיו?