שלח לי מלאך- פרק 8- קשרים

"מכניקה, את אומרת? זה אומר שאת לא ממש מלאכית שלמה." הפעם היה תורה של אלכסיס לדבר בחוסר טקט.
"כן, תודה שאת מזכירה לי את זה." היקארו מלמלה בכעס, ואז הוסיפה בשקט, "האמת שאני עושה את זה בתקווה שאוכל למצוא דרך להפוך למלאכית שלמה."
"אני מבינה." אלכסיס הבינה אותה. גם היא הרגישה שונה רוב חייה.
מתוך המכשיר נגלו צלילים חדשים. הם נשמעו כמו צעדים חזקים והתקרבו. "מה קורה שם?" אלכסיס שאלה.
"מישהו בא." היקארו ענתה וסגרה את המכשיר. רעידה חזקה החזיקה את אלכסיס למציאות שהיא כלואה בה.
"אוי, לא. שכחתי מזה לגמרי." היא ניגשה שובה ללוח הבקרה, אך שהסתכלה עליו מחדש היא שוב חטפה סחרחורת.
"צריכה עזרה?" היא שמעה קול מוכר מאחוריה. היא הסתובבה אליו בחיוך מבוהל.
"מה אתה עושה כאן?" היא שאלה. על הדלת נשען לא אחר מאשר אייס- בן הדוד שלה.
"אני תמיד יודע מתי את נמצאת בצרה." הוא ענה בחיוך והתקדם לעברה.
"אבל- אוף, עזוב. אין זמן לזה." היא הפנתה את מבטה אל הלוח בחוסר אונים.
"פשוט תתרחקי ותתני לי לעשות את זה." הוא פינה את הלוח בשבילו והתחיל ללחוץ על כל מיני כפתורים.
"אתה בטוח שאתה יודע מה אתה עושה?" היא שאלה בחשש.
"בטח. זה כמו לרכוב על אופניים." הוא ענה באופטימיות בעודו ממשיך להתעסק בלוח.
"כמובן. כמו אופניים." היא לא סמכה עליו, אך הוא היה הפתרון הכי טוב שלה.
"עכשיו, תחזיקי בי חזק, כי הנה זה בא." אייס הכריז, והיא מיהרה לעשות כדבריו.

"אני פשוט לא מבין למה הוטארו מתעניינת בך כל כך." קים נאנח בעצבנות, כשהוא ועוד מלאך אפל הלכו במסדרון החשוך בארמון הגדול.
"זה בגלל שלי, להבדיל מלך, יש סטייל." ענה המלאך השני בגאווה.
"כל מה שיש לך הוא לא יותר מפה גדול ובגדים צעקניים." הוא סינן.
"אז אתה אומר שאתה מת להיות כמוני." המלאך חייך.
"זה ממש לא נכון. אני- הא, אתה אפילו לא שווה את זה." קים שוב התעצבן עליו. הוא תמיד היה מתעצבן עליו, והוא אף פעם לא הבין למה הוא ממשיך לדבר איתו בכלל.
"שנינו יודעים שגם אם אתה הצלחת במשימה שלך, זה לא ימנע מהמלאכים העלובים האלה להחזיר אותה אליהם, וכשזה יקרה אתה יודע מי ייענש? אתה." אמר המלאך השני לפתע.
"מה? על מה אתה מדבר? אם אתה מסתיר מאיתנו משהו, אני נשבע-" קים עצר במקומו בכעס. דבריו נקטעו כאשר האצבע של אותו מלאך סתמה את פיו.
"אתה צריך ללמוד להפסיק לחשוד בכולם, אחרת היא לא תרצה אותך." הוא המשיך ללכת לבדו במסדרון, וצחוקו המלגלג והמתנשא נישא באוויר כמו צרחת עורב מחרידה.
"הוא פשוט-" קים מלמל בזעם.
"למה אתה מעצבן אותו?" הוטארו פנתה אליו מרחוק.
"זה הוא התחיל. אני רק-"
"תקשיב לי טוב, קים. אתה עובד בשבילי, וזה אומר שכל מה שאני אומרת לך לעשות אתה תעשה, ואם אני אומרת לך לא להטריד את סת', אז אתה לא תעשה את זה. ברור?"
קים השפיל את מבטו והנהן. "כן."
"טוב מאוד." הוטארו חייכה ועזבה אותו לבדו.
"אבל תעני לי, מה כל כך מיוחד בו?" הוא שאל אותה לפני שנעלמה משדה הראייה שלו. היא הסתובבה אליו עם חיוך על פניה.
"הו, אתה עוד תראה." עיניה נצצו.

"תבטיח לי שלא תעשה את זה שוב." אלכסיס ישבה על שרפרף עץ והחזיקה כוס תה חם בידה. היא עדיין רעדה ממה שקרה.
"בסדר, בסדר. אבל, היי, הצלתי אתכם." אייס השיב בחיוך.
"אנחנו כמעט מתנו שם, על מה אתה מדבר? " היא צעקה עליו בכעס.
"וואו, לכס, בחיים שלי לא ראיתי אותך עצבנית ככה." הוא הופתע ממנה.
"באמת?" היא השפילה מעט את מבטה. הוא הנהן. "אני מצטערת."
"את צריכה ללמוד להפסיק להתנצל, זה ממש לא מתאים למלאכית אפלה." הוא אמר.
"אבל אני לא כמו האחרים, אייס. אתה יודע את זה." היא אמרה.
"אני מניח שאת צודקת." הוא חייך אליה.
מאחורי הדלת יוקי הקשיב להם. הפצע שעל ראשו היה חבוש. הוא הציץ על אייס מבעד לחריץ.
מי זה? הוא חשב לעצמו.
אלכסיס הסיטה את ראשה לכיוון הדלת וחייכה כשראתה את יוקי. "היי, יוקי. בוא הנה." היא קראה ונופפה לעברו. יוקי נבהל לרגע, ואז נשם עמוק ונכנס לתוך החדר. אלכסיס ואייס נעמדו על רגליהם.
"אני רוצה שתכיר את בן דוד שלי, אייס." היא הציגה אותו לפני ואז הסתובבה אל אייס."אייס, זה יוקי. הוא גם נבחר."
"נעים לי לפגוש אותך, יוקי." אייס הושיט לו את ידו. יוקי הסתכל עליו והיסס.
"תלחץ לו את היד, טמבל." אלכסיס לחשה לו, ויוקי לחץ את ידו. "ככה הרבה יותר טוב." היא אמרה בחיוך.
"היי, סיירה. תתעוררי, ילדונת." קול עדין נשמע בחלומה של סיירה. היא פקחה את עיניה וראתה את נינג מחייכת אליה. היא צעקה בפחד.
"מה קרה?" שאלה נינג בתמימות.
"את הפחדת אותי, זה מה." סיירה ענתה בעצבנות.
"טוב, בסדר. לא צריך להתעצבן על הרוח." היא הסיטה את מבטה לכיוון השני.
"נו, אל תעלבי עכשיו!" ביקשה סיירה.
"אם את אומרת. אבל זה רק בגלל שאת חמודה." נינג טפחה על ראשה של סיירה.
"תודה. אני משערת." היא אמרה. "אבל עכשיו יש לי שאלה חשובה מאוד אלייך. איפה היית כל הזמן הזה?"
"הלכתי לעיר הגדולה לשופינג." היא ענתה בחיוך.
"מה?" שאלה סיירה בבלבול.
"מה נראה לך? זה שאת לא רואה אותי לא אומר שאני לא נמצאת." נינג הסבירה בייאוש.
"טוב, בואי לא נכנס לזה שוב." סיירה ביקשה בחיוך חצי מתחנן חצי מבויש. "אז איפה אנחנו?" היא סוף כל סוף החליטה להסתכל על החדר סביבה.
"לא יודעת." ענתה נינג.
"את נמצאת בתא מספר מאה ואחד באחת הטירות באזור מלאכי האופל." נשמע קול עדין מתוך החשיכה שעטפה את התא.
"הא? מי זאת?" סיירה נעמדה על רגליה וקיבצה את אגרופיה ליתר ביטחון.
"אני ממש כאן." ענתה הבחורה. סיירה הסתובבה לאחור וראתה בחורה בת גילה בעלת שיער בלונדיני אסוף לשתי קוקיות נמוכות וארוכות ובעלת עיניים תכולות יושבת על הרצפה.
"סיירה, עולה ממנה אנרגיה טהורה, בדיוק כמו שלך." נינג אמרה לה.
"את- את נבחרת?" סיירה שאלה אותה.
"וואו, זה היה חלק." נינג ריחפה על גבה באוויר ושילבה את ידיה מאחורי ראשה.
"שתקי." סיירה סיננה בעצבנות.
"שיהיה." ענתה.
"האמת שכן." ענתה הבחורה.
"זה גדול!" סיירה התחילה לקפץ בכל החדר בהתרגשות.
"אז אני מניחה שגם את." הבחורה אמרה בעוד סיירה המשיכה לרקוד בחדר.
סיירה הפסיקה את הריקוד לפתע. "אה, שכחתי להציג את עצמי- אני סיירה ואני הנבחרת של מלאכי הזהב."
"אני היקארו, ואני הנבחרת של מלאכי המכניקה." היא הושיטה אליה את ידה בחיוך. סיירה לחצה אותה בשמחה.
לפתע לחייה הסמיקו והיא הרכינה את ראשה. "את לא במקרה שמעת את מה שאמרתי, נכון?"
"האמת שכן. אבל אל תדאגי, חבר דמיוני זו לא בושה." אמרה היקארו בסובלנות.
"לא לא לא לא לא," סיירה ניערה את ראשה לצדדים לשלילה מודגשת. "את לא תאמיני, אבל דיברתי עם רוח." היא לחשה אליה.
"הסיפור על החבר הדמיוני פתאום נשמע לי יותר טוב." היקארו אמרה במעט זלזול.
"אני לא צוחקת איתך, זה אמיתי." התעקשה סיירה.
"אני מרגישה ששיחה כזאת לא יכולה להידרדר יותר." היקארו התחילה לדבר לעצמה.
"את תמיד חושבת בקול רם?" שאלה סיירה בסקרנות.
"את תמיד כזאת חסרת טקט?" שאלה היקארו.
"איזה עקיצה." נינג גיחכה.
"מה את צוחקת עכשיו?" סיירה גערה בנינג בכעס.
"מה? צוחקת?" היקארו לא הבינה אותה.
"לא את. הרוח." סיירה הסבירה.
"בסדר, הרוח." היקארו החליטה לשתף פעולה עם הסיפור שלה. "אז הרוח שלך יכולה להוציא אותנו מפה?"
סיירה הביטה בנינג בסקרנות. "אני רק רוח, לא אלוהים." היא ענתה.
"לא." סיירה ענתה ופזלה אל נינג בעצבנות.
"אנחנו חייבות לצאת מכאן כדי שאוכל שוב לפגוש את יוקי." התעקשה היקארו. "נראה שהוא עושה כיף בלעדיי. איזה רעיון מטופש זה היה להיתפס."
יוקי? תהתה סיירה.