שירת עבדים

איציק היה מלצר. הוא וחברים שלו היו עובדים שישים שעות בשבוע ועסוקים מעל לראש.

הוא היה מתחיל את היום שלו בלקנות קופסה, ומשם ממשיך למסעדה השנואה עליו, שם שירת אנשים במשך כל היום, אחרי משמרות צמודות שאין טעם לחזור הביתה בשביל החצי שעה שביניהן.
המטרה? אאודי.

כשאיתן היה חוזר הביתה גמור, הגיע הזמן לריבים עם החברה, ואם היה נשאר משהו מהיום שלו כשהיה חוזר ממנה, היה מסתכל על שטויות באינטרנט, משהו כמו עשרים דקות, לפני שהיה הולך לישון.

אבי היה קונה בגדים פעמיים בשבוע, שיהיה תמיד משהו ללבוש. משהו נורמלי, שיראה גבר.
עם חלק מהבגדים גם צמידים הולכים יפה, אז מתאימים אותם במיוחד, גם לשעונים ולשרשראות.

שלום היה מחליף תספורת כל כמה ימים. היה לו מוניטין לטפח בקרב החבר'ה והבנות.
הוא אף פעם לא היה עושה בשיער משהו רגיל, ותמיד חיפש את הספר האחד שיגרום לו לדפוק הופעה.

הם כולם היו חברים מגיל צעיר, וסבלו אחד מהבעיות של השני. אולי מאותן הבעיות בדיוק.

בסוף השבוע הם נהנו מצליליו של המלחין הדגול והגאוני עומר אדם, אך בלי לשמוע את קולו. הם היו שרים במקומו, כשהם שיכורים מויסקי שיקח להם עוד שבוע לשלם עליו.

באותם רגעים של כל שבוע, הם הרגישו חופשיים.