התאהבתי במורה שלי פרק 4

נכנסתי לכיתה עם החבר'ה, בחנתי בעיני כל חלק וכל פינה בכיתה. הקירות צבועים בצבע שמנת, השולחנות בצבע חום , בדיוק כמו הכיסאות, ממש שונה מהבית ספר הקודם שלי.
חיפשתי מקום פנוי לשבת בו והמקום הפנוי היחידי היה מקדימה, אני כל כך שונאת לשבת מקדימה, ככה אני לא אוכל לנמנם או לשחק בפאלפון.
ליאור אלה נטלי ואליה התיישבו במקומות שלהם מאחורה ואני התיישבתי במקומי, מקדימה.
שמתי לב לילד שיושב שולחן לידי, בוחן אותי בעיניו,העפתי לעברו מבט, הוא הביט עמוק בתוך עיני, הוא לא היה יפה תואר, אבל הצורה שבה הוא הביט בי דווקא די מדליקה, הוא נראה גברי כזה שקשה להתעלם מהנוכחות שלו.
בן נכנס לכיתה, כולם השתתקו, הוא צעד לעבר השולחן בצעדים איטיים ומותיר אחריו שביל של בושם, מאוד נעים.
הוא נשען על השולחן והתחיל להסתכל על כל התלמידים במבט בוחן, כנראה בודק שאף אחד לא חסר.
"בוקר טוב, אני שמח לראות אתכם שוב",הוא אמר והיה רציני, ללא חיוך ומבטו היה רציני.
"בוקר טוב", כל הכיתה ענתה ביחד, כאילו היו מקהלה.
"לפני שאנחנו מתחילים, אני רוצה שתכירו את התלמידה החדשה, אלכסה קורן, אני רוצה שתעזרו לה להשתלב כאן ושתרגיש כמו בבית", הוא אמר שוב, ברצינות, לא תיארתי לעצמי שהוא יהיה כל כך קשוח בכיתה, הרי הוא חייך וצחק איתי בחדר אוכל, אני תוהה לעצמי אם הוא ככה רק בכיתה.
"יש שאלות", הוא שאל בעודו שם את ידו על סנטרו מה שגרם לו להיראות יותר סקסי בהרבה רמות.
"לא", עניתי בקול, רק אני עניתי והרגשתי ממש מובכת, רציתי להיקבר מתחת לאדמה ולא לצאת לעולם, חלק מהכיתה צחקו ואפילו בן חייך קלות וחזר להיות רציני.
"מצויין", הוא אמר ולפתע הפלאפון שלי צילצל ונשמע בכל רחבי הכיתה, שכחתי לשים על שקט, בן נעץ בי את עיניו השחורות שנראו כעוסות ורציניות, אפילו ככה הוא סקסי.
"אלכסה, תביאי לי את הפאלפון שלך", הוא אמר והושיט את ידו, מחכה שאביא לו את הפלאפון.
"אבל אני שכחתי לשים אותו על שקט, אין צורך לקחת אותו", אמרתי והבנתי שעשיתי טעות.
"אה באמת?אין צורך את אומרת…אז בהפסקה אני רוצה שתפרטי לי למה אין צורך בסדר?", הוא שאל שאלה רטורית וחיכה עדיין עם ידו המושטת שאביא לו את הפלאפון שלי לבסוף שמתי אותו על ידו, הוא לקח אותו ושם בכיס של הג'ינס שלו והמשיך לקשקש על השנה החדשה, ולי לא היה כוחות לשמוע את הזיבולי שכל שלו, הוא ממש עיצבן אותי, זה לא ששיקרתי, קשה לו לוותר לי?
לבסוף הצלצול נשמע וכל הכיתה קמה בהתלהבות ממקומם ויצאו מהכיתה, אלה הביטה בי במבט מנחם ואני פלטתי אנחת יאוש.
לבסוף בן הוביל אותי אל משרדו ואמר לי להתיישב מולו.
"תקשיבי אלכסה, אני יודע שאת חדשה פה, אבל אני רוצה שתביני שמשמעת אצלי זה במקום הראשון,אחר כך כל השאר, וההתחצפות הזאת לא הייתה במקום, בגלל שאת חדשה אני אוותר לך הפעם אבל אם תהיה פעם הבאה, אצטרך לנקוט באמצעים יותר חמורים", הוא אמר והרגשתי שרציתי לזרוק עליו את הקלסר הכבד ששוכב על שולחנו, הוא ממש מגזים בתגובה שלו.
"בסדר, לא יקרה שוב", עניתי בחוסר סבלנות.
"זה לא נראה ככה", הוא אמר והתקדם עם פניו קרוב אלי מה שגרם לי להביט בעיניו השחורות ושוב לנשוך את השפה התחתונה ללא שליטה, אני כזאת שקופה, אני לא מצליחה להסתיר את הרגשות שלי.
התקרבתי אל פניו יותר קרוב, הוא נשאר עם המבט הרציני, לא נותן לשום דבר להשפיע עליו.
"זה לא יקרה שוב", אמרתי הפעם בהתכוונות, הוא הביט בי כמה שניות, ונשען לאחור.
"את משוחררת", הוא אמר והוציא את הפלאפון שלי מכיסו והביא לי אותו בחזרה.
"תודה", אמרתי, אבל הוא לא ענה, הוא חיכה שאצא מהמשרד.
יצאתי ממשרדו והלכתי לחפש את אלה וכל השאר