כי הלוואי שהכל היה נשכח, והייתי מתעוררת בעולם חדש- הקדמה

נעצתי מבט באותן עיניים שחורות שהפנטו אותי, כמו את כל השאר. היה לו במבט משהו חייתי וגברי כלכך, הוא היה ללא ספק הבנאדם הכי סקסי שפגשתי בחיים. הרגשתי את ליבי צונח ואת גופי מתרפה ומשתוקק למגעו. אף פעם לא הרגשתי את ידיו על גופי, אך רציתי זאת יותר מהכל.

שמי לורין אדרי, אני בת 16. עד לפני כחודש גרתי עם אמי. רק שתינו בדירת חדר קטנה. אבל זה לא הפריע לנו בכלל, הרגשתי חמימות באותה דירה קטנה ומסריחה יותר ממה שיכולתי להרגיש בווילה או בבית אחר שנראה יותר טוב או סתם יותר גדול. פעם לפחות הרגשתי ככה עד אותו היום. אני זוכרת אותו מדהים. תמיד ידעתי שלטעמי יש בעיות נפשיות, היא הייתה סכיזופרנית. לא פעם ולא פעמיים ניסתה לפגוע בי ובאחיי הגדולים. לא הייתי מסוגלת לעזוב אותה לא כמו אחיי שהצטיינו במחשבה על עצמם בלבד. אז אני נשארתי ברע ובטוב, והייתי שם בשבילה. התפקידים התחלפו. היא הייתה הילדה הקטנה, ואני בתפקיד אימה.
מקלחת אותה,
מרגיעה אותה,
מלטפת ומחבקת בחום ומשמשת לה כתף. וכמו כל אמא חוטפת מכות חזקות, אולי לא נפשיות אבל המכות היו כואבות.
אבל אז הגיע היום שהבועה התפוצצה, אותה בועה שחייתי בה. הבועה שבה אימי שפויה, אוהבת ודואגת כמו כל אמא רגילה.
קולות ניפוץ העירו אותי באותו לילה קריר. לפני שהספקתי למצמץ, דלת חדרי נפתחה בכוח, ואמי עמדה שם עם סכין מטבח שתמיד חששתי שתמצא.
בחיים לא הרגשתי פחד כמו באותו רגע…
היא התקרבה עליי בצעדים גנובים. צעד אחר צעד. עד שלא בסוף הגיעה מולי, מצמידה את הסכין לליבי שפועם בחוזקה. מה שקרה באותן שניות אף אחד לא יכל לחזות. סיבוב חד של הסכין ותוך שניות, היא התמוטטה מולי. עמדתי שם רועדת מסתכלת על אימי מדממת לאט לאט, תוך כדי שנשמתה בורחת מגופה. ובאותו רגע כבר לא חשבתי עליה, אלא עליי. התיישבתי על הרצפה לידה, וליטפתי את ידה עד לאותו רגע שהכל נגמר. נשמתה נעתקה, ועיניה תפסו נקודה בגג חדרי, העברתי את ידי על עינה עוזרת לה לעבור לעולם הבא, לעולם בו יהיה לה טוב יותר…