דולב12
אני מקווה שהאנגלית לא מקשה על הקריאה. אני מקווה שהפרק מותח אתכם ושאתם נהנים. פרק נוסף יהיה עוד השבוע.

פניתי לדרך שגויה פרק 3

דולב12 11/05/2015 1022 צפיות תגובה אחת
אני מקווה שהאנגלית לא מקשה על הקריאה. אני מקווה שהפרק מותח אתכם ושאתם נהנים. פרק נוסף יהיה עוד השבוע.

"החיים הם באמת פשוטים, אבל אנחנו מתעקשים להפוך אותם למסובכים."
בכל דבר שאנחנו עושים, בכל דבר שאנחנו מתחילים אנחנו הופכים את הכל למסובך כדי שהכל יהפוך למעניין יותר. יכול להיות שבגלל זה יצאתי למסע הזה, כדי להפוך את הכל למעניין יותר.

-דני-
הבוקר הגיע. אני ודרור שטפנו את הפנים, צחצחנו שיניים, היינו מוכנים להתחיל היום במסע שלנו.
לא ידעתי איפה אני ימצא את אבא שלי, אבל ידעתי איפה להתחיל לחפש.
הרמנו את ידינו באוויר כדי לסמן למונית לעצור. הצלחנו לתפוס את אחת המכוניות הנוסעות בכביש המהיר.
"?How much money is this place" שאלתי את נהג המונית, ונתתי לו כתובת שאליה הוא צריך להגיע.
התלבט נהג המונית ואמר"70 shekels" סיים בחיוך.
"כמה הוא אמר?" שאל בני בחוסר ידיעה.
"אמר שבעים" השיב בני.
"לא שמעתי פשוט…" אמר דרור.
"o.k" הסכמתי וחייכתי.
התחיל נהג המונית לנסוע.

-דורית-
הייתי בבישולים לקראת ארוחת הערב. נשמע צלצול המגיע מהטלפון שלי. עזבתי את הסירים לרגע והנמכתי את הגז. ניגשתי אל הטלפון. ראיתי שעל הצג מופיע את השם של בעלי רון. עניתי לשיחה. השיחה התנהלה כך:
דורית: מה שלומך?
רון: אני בסדר. מה את עושה?
דורית: אני מבשלת.
רון: אה…התקשרת לדרור או דני?
דורית: לא
רון: את לא יכולה כל כך לכעוס עליהם.
דורית: מה רע להם כל כך בחיים שהם צריכים לחפש אותו?
זלגה דמעה מעיניה של דורית.
רון: הם חייבים לעשות את זה כדי ש…
ניתקתי את השיחה בכעס. חזרתי אל הבישולים.

-דני-
"מתי כבר נגיע?" שאלתי את עצמי, ושיחקתי בידיי.
"מה?" שאל בני מנסה להבין מה אמרתי.
"מתי נגיע כבר?" הבהרתי את דבריי.
"תפסיק להיות כל כך בלחץ" אמר דרור בקול פוקד.
"איך המפקד שלך אישר לך לא להיות שבוע בצבא?" שאל בני בהתעניינות, וגירד בשערו.
"מה אכפת לך?" שאל דרור בכעס.
"סתם…מה אתה עצבני?" שאל בני.
"תפסיק להיות כל כך בלחץ" רמזתי לדור.
חייך בני.
עצר נהג המונית את האוטו.
" to come" שאל בני בהתעניינות.
"yes" השיב הנהג בחיוך.
הבאתי לנהג את הכסף. יצאנו מהמונית.
"זה המקום? שאל בני בקול מופתע.
הבטתי בפתק על מנת לוודא שהנהג לא טעה ומלמלתי"כנראה שכן."
"המקום הזה נראה מסוכן דני" לחש דרור בקול פוחד, ונשך את שפתיו.
"הוא צודק דני" הסכים בני.
"אל תהיו פחדנים" התעצבני.
"תקשיב" הרים דרור את קולו. "תסתכל על האנשים פה, זה נראה יותר מפחיד מבסרטים" לחש דרור בביטחון.
"הגענו עד לפה אז עכשיו אתה רוצה שאני יוותר?" שאלתי בכעס.
"כנראה" פסק דרור.
"דני צודק דרור…אי אפשר עכשיו לסגת לאחור, חוץ מזה אנחנו שלושתנו ביחד, מי יכול עלינו" אמר בקול מעודד וחייך.
"מה אתה כבר יכול לעשות?" שאל דרור בקול מזלזל.
נאנח בני ואמר"הרבה" גלגל בני את עיניו.
"הכל יהיה בסדר דרור" עודדתי אותו.
השתיקה של דרור רמזה להסכמה. התחלנו ללכת בסמטה, שאנחנו מסתכלים לצדדים ורואים אנשים פצועים שנושאים עמם נשק.

-בתיה-
נכנסתי הבייתה. ראיתי את אמי מבשלת במטבח מצוברחת. ניגשתי אל המקרר, הוצאתי את בקבוק הקולה. ניגשתי אל השיש ולקחתי כוס זכוכית. מזגתי את הקולה מהבקבוק אל כוס הזכוכית. סגרתי את בקבוק הקולה ולגמתי כמה שלוקים.
"את בסדר אמא?" שאלתי בקול דואג.
"מה זה משנה לכם?" אמרה בקול מאשים.
שתקתי. הבנתי שעדיף לא להגיב לדבריה.

-דני-
הגענו אל הבניין המדויק בכתובת. בפתח הבניין עמדו שתי אנשים. התקרבנו אל פתח הבניין. האנשים חסמו לנו את הדלת. נראו בני ודרור מבוהלים וגם אני.
"?We want to go if possible" שאל בני בקול מפוחד.
התקרבו האנשים במבט מאיים אל בני.
"You don't have to let us go unless you want" לחש בני בפחד, ולקח כמה צעדים אחורה.
"Get out of the way" פקד דרור בכעס, וסימן בידו לאנשים לזוז.
"If you want to go down that road you'll have to pay" אמר אחד האנשים בקול מאיים, והתקרב אל דרור.
"בוא נזוז מפה דרור" אמרתי מפוחד, וניסיתי למשוך בידו של דרור.
לחש דרור"אל תעצבן אותי…אתה זה שהכרחת אותנו להיכנס ואתה בני תמכת בו" הסתכל דרור במבט מאשים את בני.
"טעית, מותר לטעות נכון? יופי עכשיו בוא נלך" אמר בני בפחד, והתרחק עוד כמה צעדים לאחור.
"We don't have a lot of patience you should pay" אמר הבנאדם השני, ואגרף את ידו.
התחיל דרור ללכת…התחלנו ללכת איתו…אחד מהאנשים חסם את דרכינו…הבנאדם השני חסם את הדרך השנייה שלנו…חייך הבנאדם חיוך מאיים…
"דני…תמיד זלזלתי בי שאני לא חזק נכון?" שאל דרור מנסה לרמוז משהו.
"איך זה קשור עכשיו דרור?" שאלתי בלחש וכעסתי.
אגרף דרור את ידו…נתן דרור מכה חזקה בפניו של הבנאדם החוסם את דרכינו…נפל הבנאדם על הקרקע…ניגש הבנאדם החוסם את הדרך השנייה לעברנו…אגרף בני את ידו…ניסה בני לתת אגרוף לפניו…אך הבנאדם תפס את ידו ונתן בעזרת ידו השנייה…חבטה חזקה לפניו של בני…נפל בני על הקרקע…ניגש דרור אל הבנאדם…נתן דרור אגרוף חזק לפניו של הבנאדם…החזיר הבנאדם באגרוף נוסף לדרור. לא ידעתי מה עלי לעשות ואיך לעזור לדרור. הפיל הבנאדם את דרור על הרצפה…החל הבנאדם לחנוק את דרור…הפניתי את מבטי הצידה וראיתי לבנה זרוקה על הרצפה…הלכתי במהירות אל הלבנה, הרמתי אותה וחבטתי בראשו בעזרת הלבנה…נפל הבנאדם על הקרקע שראשו מדמם…קם דרור מהרצפה מנסה לנשום.
"אתה בסדר?" שאלתי בפחד, וידיי רעדו.
התנשף דרור ולחש"כן."
ניגשנו במהירות אל בני, הושטנו לו את ידינו. הצלחנו להקים את בני. אפו של בני דימם.
נגע בני באפו וראה את אפו מדמם.
"אתה בסדר?" שאל דרור.
"אני יהיה בסדר…אח זה כואב" אמר בני בקול סובל.
קלטתי את הבנאדם השני מנסה לקום, הסתובב בני במהירות ובעט בבטנו. נפל הבנאדם על הרצפה שעינו עצומות.
"אפשר להמשיך כבר? ולעוף מפה?" שאל שאלה רטורית.
"בוא נמשיך במהירות" אמרתי בפחד, והתחלנו ללכת במהירות.

-רון-
ישבנו כולנו לאכול ארוחת ערב. כולם שתקו כאילו אין תקשורת בין אף אחד. אוכל רב מונח על השולחן ואף אחד לא נוגע בו. הייתי עצוב מהמצב ומהתסכול של דורית. בתיה בכלל לא מדברת, רק שומעת שירים ושותקת. נגסתי ביס חסר תאבון בעוף.

-דני-
הגענו אל הבניין שהיינו צריכים. הבניין היה נראה ריק מאנשים. רק בנאדם אחד עמד בחצר הבניין.
"הלכנו שעות ואין פה אף אחד" התלונן בני.
"גם המקום הזה נטוש" נראה דרור מותש.
התיישבנו בני ודרור בפרצוף מותש על האדמה.
"יש פה מישהו, אולי נשאל אותו" אמרתי בקול מקווה.
ניגשתי אל הבנאדם השותל צמחים באדמת החצר.
"Excuse me!" קראתי לעברו.
"?what" שאל בתמימות

הוצאתי תמונה ישנה של אבי, סובבתי את התמונה אל פניו של הבנאדם.
"?You know him" קיוויתי שידע משהו.
"Yes it is Mordechai. He looks young" אמר הבנאדם וחייך.
"הוא מכיר אותו" קראתי לעברם של בני ודרור.
"יש מזל" שמח בני.
"?somewhere" שאלתי שמח.
"He left a year ago. He moved to another neighborhood called ringlif is far, far away" חייך הבנאדם.
"שיט" אמרתי ובעטתי באבן דמיונית.
"Thank you" צעקתי מעצבים, והתחלנו ללכת.


תגובות (1)

אהבתי מאוד. אני ממש מרגישה בהרפתקאה שלהם רק כמה דברים שאני חייבת להגיד, יש יותר מידי נקודות במהלך הסיפור לדעתי עדיף נקודה אחת מאשר שלוש. ועוד דבר חשוב לי שתנסה להקפיד על אותיות איתן בעתיד- איפה אני אמצא ולא ימצא. אבל ברמת העקרון, סיפור על רמה ואני כבר מחכה לראות מה יקרה עם ההרפתקאה שלהם. אני אומרת את הדברים במלוא ההערכה.

12/05/2015 07:08
10 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך