לכל אחד יש סיפור. פרק 7.

מתן.

תמר. לא ידעתי שיש לה כזאת גאווה.
תמיד אהבתי בה שהיא אוהבת לעזור אך לא ידעתי שיש בה צד גאוותני.
אני עובר מולה ונועץ בה מבט.
היא לא מביטה בי. מתעלמת.
האם זה אמור להיות ככה?
לאבד את האהבה על טעות קטנה..
ואם היא באמת אוהבת אותי אז למה היא לא טורחת לשאול ולדבר ?
"יאלה אתה בא לשחק? " שאל רועי.
"אין לי חשק.." עניתי.
הוא התיישב מולי "נו מה אחי, אתה עדיין חושב עליה? אוליי תעשה משהו בשביל להחזיר אותה אלייך או בשביל שלא תשנא אותך כל כך..כן כולם רואים שהיא מתעלמת ממך."
….
אז ככה יצא שכמו מטומטם לקחתי את העצה של מי שאמור להיות החבר הכי טוב שלי והלכתי לבית שלה עם זר פרחים צבעוני.
הוא לא הזהיר אותי שיש מצב שהיא תעשה משהו אחר עם הפרחים.
דפקתי בדלת כולי לחוץ.
הדלת נפתחה ואני בהיתי בה כמו מטומטם כשהפרח עומד ביני לבינה.
הבאתי לה אותו היא קיבלה וחייכה חיוך ממזרי..
ובוווום גל של פרחים התעופף על פניי המופתעות.
"תמרה? מה יש לך? אני לא מבין למה את כזאת ילדותית? אם הקשר ביננו היה חשוב לך היית מדבר איתי. אם היית אוהבת אותי לא היית הולכת ככה בלי לקבל תשובה.."
הלכתי.
כאילו הזריקה של הפרחים על פניי נתנו לי אומץ, העירו אותי לראות את המציאות.
חשבתי שהיא תבוא אחריי אבל לא…
היא נשארה שם כמה שניות ותרקה את הדלת.

עכשיו זה ברור לי מידי.
היא אף פעם לא אהבה אותי.
ואני, נשבע שאהבתי אותה יותר ממני…
היא גרמה לי לאהוב את מה שיש בי.

..

11 בלילה. התקשרתי לשני.
האמת, לא יודע למה.
כאילו ההרגשה שיש מישהו שמבין אותי.
היא חווה את זה איתי.
"הלו? " שמעתי קול מצונן.
"הלו את בסדר?" שאלתי מודאג.
"כן בטח למה אתה שואל?" היא לחשה וקינחה את האף.
"את לא נשמעת טוב ולא באת לבית הספר בימים האחרונים".
"שמת לב?" היא שאלה בלחש. כנראה שלא התכוונה שאשמע.
"כן." עניתי.
"פשוט לא הרגשתי טוב. שבוע הבא אני חוזרת כמו אריה לשיגרה".
שמעו בקולה שאפילו היא לא האמינה לעצמה.
היא סיפרה לי על אבא שלה שהיא מתחילה לשנוא אותו.
ניסיתי לנחם אותה כמה שאפשר.
"יש הורים שלא יודעים להעריך את הילדים שלהם. אני גם חלק מהילדים האלה. אפשר להגיד שאמא שלי החורגת לא אוהבת אותי.
היא מרגישה שאני גונב לה את אבא. אבל אני שואל את עצמי האם זה לא זכותי?"
2 בלילה ואני עדיין מדבר איתה עד ששמעתי נחירה קטנה מאחורי הקו.. היא נרדמה?
"שני?" שאלתי כמה פעמים.
שום קול לא נשמע.
"לילה טוב הבחורה שאהבתי." אמרתי וניתקתי.