שלח לי מלאך- פרק 5- מלאכי האופל

הבחורה ישבה על הכסא המפואר והגבוה בחדר ענקי ומלכותי, שהיה גם אפל במקצת. שיערה הסגלגל התנופף מעט בגלל הבריזה הקלה שנכנסה דרך החלונות הגדולים של החדר.
"קים." היא ציוותה עליו מתוך השקט. מיד הופיע מולה מתוך מסך עשן שחור בחור צעיר שיערו היה שחור, חלק וארוך מעט. עיניו היו שחורות גם כן. בגדי העור שלבש היו שחורים גם כן. מתוך גבו יצאו זוג כנפי עטלף שחורות וגדול. הבחור קד קידה קטנה, "כן, עלמתי."
"אני צריכה שתעשה לי טובה." היא קמה מכיסאה והתקרבה אליו.
"כל מה שתבקשי." הוא ענה.
"מצוין." היא חייכה. "לא מזמן נודע לי ממקור אנונימי שהנבחרים מתחילים להתאחד ולהתגבש. וביניהם, תאמין או לא, נמצאת אלכסיס הבוגדת הקטנה והעלובה." הסבירה.
"את תרצי שאני אהרוג אותה בשבילך?" חיוך זדוני עלה על פניו.
"ההצעה שלך מאוד מפתה, אבל," היא חשבה לעצמה.
"אבל מה? הוד רוממותך?" הוא שאל.
"גם אם נהרוג אותה, הגורל יתקן את עצמו ויבחר מלאך אופל נוסף." היא נדה בראשה. "המשימה שלך היא פשוט להביא הנה את המנהיגה שלהם- את מלאכית הזהב." היא ענתה וחייכה ברצון. קים בהה בה ונדבק באותו חיוך.

על סיפון הספינה, סיירה עמדה ועצמה את עיניה והתרכזה ברוח הנעימה שעברה דרך שיערותיה וליטפה את פניה בנעימות.
עבר כמעט שבוע וחצי מאז שפגשו את יוקי. מאז היה להם מקום מאורגן לישון. זו הייתה הקלה, כי למרות המשימה שהיא הטילה על עצמה ביום הראשון, היא שנאה לישון בחוץ, יחד עם כל החרקים העוקצניים והצמחים המוזרים.
היא שמעה צעדים מתקרבים אליה בעדינות. רק מדרך ההליכה עצמה, היא ידעה בדיוק מי עמד מאחוריה. "כן, ג'סי?" היא פקחה את עיניה.
"הו, גילית אותי." היא גיחך בבושה. "טוב, אני, אמ, אני רוצה להתייעץ איתך. בנוגע לנושא שאת די מבינה בו, לפי מה שאני יודע." הוא הסמיק מעט, וניגש להשעין את ידיו על המעקה ולבהות באדוות שבמים.
"אתה מתכוון-" סיירה הביטה בו בחיוך. ג'סי הנהן במהירות והשפיל את ראשו בביישנות.
"אז מה הבעיה?" היא הוסיפה.
"טוב- אני-" ג'סי לא הצליח לסיים את המשפט. הוא היסס ונאנח. יכול להיות שהוא טעה כשבחר להתייעץ דווקא עם סיירה, הרי ממבט ראשוני היא לא הייתה נראית לו טובת לב במיוחד.
"התאהבת במישהי." סיירה סיימה את המשפט שלו. כאשר הייתה קטנה היא תמיד ידעה מה האחרים מרגישים. יותר ממה שהם היום מראים מבחוץ, במיוחד במה שקשור לאהבה. היה לה קל להבחין במה שג'סי עצמו מרגיש באותו רגע.
"אה, כן." הוא המשיך להסמיק ולהשפיל את מבטו. "ואני- פשוט- לא ממש יודע איך לדבר איתה ולהגיד לה מה אני מרגיש."
"אני מבינה. זו לא בעיה קשה כל כך, באמת. אני מציעה לך פשוט להגיד לה את זה. אני בטוחה שמי שזו לא תהיה, היא בטוח תרגיש ככה כלפייך. הרי אתה חמוד ומתוק, הא-" סיירה מיהרה לחסום פיה עם ידיה כדי שלא תפלוט שטות נוספת. הפעם היה התור שלה להסמיק.
"אני מאוד שמח שאת חושבת ככה, סיירה." הוא אמר בסוג של ציניות וגיחך. היא הביטה בו והחזירה את ידיה למקומם. היא צחקה גם היא.
"אני בטוחה שיהיה בסדר, ג'סי." היא סיכמה.
"אני מקווה שאת צודקת." הוא לקח נשימה עמוקה ושב אל תחתית הסיפון.
"טיפשה, טיפשה, טיפשה. למה אמרת דבר כזה?" היא אמרה לעצמה ודפקה עם ידה על מצחה בעצבנות עד שהאדים מכאב. "אאוץ'." היא הוסיפה ושפשפה את מצחה כדי להפחית מהכאב שגרמה.

יוקי עבד בחדר העבודה הענק של הספינה. הוא ניסה להשלים את הבנייה של "מאתר הכוכבים" שלו, כך הוא קרא למכשיר. הוא יכול היה לאתר את האנרגיה מנובעת מהכוכבים שמוטבעים בגופם של הנבחרים. "אני לא מבין, למה זה לא מצליח? " הוא נאנח ברוגז וזרק את המכשיר על הרצפה. הוא נאנח ולקח אותו אליו בחזרה.
"יוקי?" הוא שמע את קולה של אלכסיס מאחוריו יחד עם קול פתיחת הדלת.
"מה את רוצה?" הוא שאל בחוסר עניין.
"אתה בסדר? שמעתי אותך צועק." ענתה בדאגה.
"את לא צריכה לדאוג. לא קרה כלום." הוא לא הפנה את ראשו אליה.
"אני לא מבינה אותך. אני רק מנסה לעזור לך ואתה מתנהג אליי כאילו אני סוג של מגפה. מה יש לך?" אלכסיס התפרצה על יוקי. כבר הרבה זמן היא שמרה על מחשבותיה לעצמה, אבל היא כבר לא יכלה לשמור עליהן יותר.
"את פשוט לא מבינה, נכון?" הוא הפנה אליה את מבטו הקודר.
"מה?" היא שאלה בבלבול.
"מה את אומרת לי? את מנותקת מהעולם, תגידי? את מלאכית אופל, וזה הרי ברור שלא את ולא אף אחד מהעם שלך יוכל באמת לסייע לנבחרים." הוא הסביר.
"זה ממש לא נכון. אני לא כמוהם." אמרה אלכסיס. הוא פגע בנושא שהיה רגיש לה. היא הרגישה כאילו שהוא תוקע סכין בליבה ומסובב אותו באיטיות. זוג דמעות עמדו בתוך עיניה.
"את בדיוק כמו כל האחרים, אלכסיס. וגם אם תנסי לשכנע אותי, לעולם לא אבטח בך." הוא השיב בכנות מלאה.
"אתה לא אמיתי." היא אמרה לבסוף ויצאה מהחדר בבכי.
ליוקי לא היה אכפת מכך. הוא הביט במכשיר שהחזיק בידו, שכמובן, נפגע מהמכה שגרם לו ונשבר בחלקו.
אני לא אאכזב אתכם, אבא, אמא, אני לא אתן למלאכית אפלה להפיל אותי בטריקים שלה. אני מבטיח. הוא חשב כאשר דמעה קטנה נזלה על לחיו. הוא ניגב אותה מיד והמשיך בעבודתו.