חמישה אנשים -קטע קצר

חמישה אנשים, כולם לבושים בגדים מפוארים, דיברו יחדיו במקהלה.
הראשון, היה הנמוך ביותר, בעל אף אדמדם ושיער אפור כברזל.
הוא היה החכם ביותר, בטוח שידע הכל על הכל.
השני היה שרירי וחזק, וגבוהה איימתו הייתה על סובביו.
לו זקן קטן, ועניו זהרו מעוצמה נפשית.
השלישי היה בטוח בכל דבר, גובהו כגובה שולחן עץ קטן. ולו שיער פרועה בצבע הדבש.
הרביעי היה לא אחר מאשר סופר מוכשר, שנהג לספר סיפורים לכל ילדיו, לו שיער מטולטל, ושפם מסולסל.
החמישי היה דובר אמת לכל דבר. לאן שלא הלך, מילות אמת בפיו.
הוא נראה כמו דוגמן, בעל גוף חטוב, וסנטר מפוסל.
הרביעי אמר, קורא בקול ״סיפור לי! סיפור לי! בואו ותשמעו את סיפורי!״
הראשון אמר: ״גם לי יש סיפור! חוכמת חיים הוא! שמעו את סיפורי! הוא הטוב מבין השניים!״ הוא צעק בקול צרוד, ומיד חזר להתכופף לעבר מקלו הישן, שאבק אותו עטף.
השני צעק בתשובה ״אילו תקשיבו לי, אוכל להפוך את כלכם לחזקים כמוני! תוכלו להיות בילתי מנוצחים!״
״הקשיבו לי! מי צריך סיפורים כאלו, כאשר יש דמיון? הקשיבו לסיפורי! מחא הוא בהרפתקאות!״ צעק השלישי בשמחה.
״אל תקשיבו לאיש! הסופר הינו איש אשפתות, מנקה הוא רחובות! אל תקשיבו גם לצנום, משוגע הוא! הוא אינו חזק כלל! אל תקשיבו לאדם בגיל הזהב! הוא הינו עיוור בכלל! כל חייו היה! סיפוריו שחורים כמו עיניו!
אל תקשיבו לילד! הוא אינו אלא רק בן חמש! כל מוחו עוד לא התעורר!״ חזר כל דבריו, שוב ושוב החמישי.
״ומה לך יש להציע?״ רטן הילד.
״אמת.״ מלמל החמישי.
״ומה היא?״ צחקק הצנום.
״האמת היא שכולנו מטורפים.״
״אם אני מטורף, אז גם אתה!״ החכם העיף את ידיו לכל עבר, ממסה למצוא את דובר האמת.
״אני מטורף מספיק כדי להגיד את האמת למטורפים.״ הוא חייך לעצמו חיוך מטופש.