סיפור אהבה בהוואי-פרק 10

באחד הימים,לאחר שגלשנו,עמדתי מביטה בשקיעה עם עיניים דומעות.
קייל הביט בי.
"היי,מה קרה?"שאל אותי.
"סתם.."עניתי,"עזוב."
"את פגועה.."הוא הבין,"החלאה ההוא ממש פגע בך,מה?"
"כלום..אני.."אמרתי.
"את יכולה לספר לי הכל.."אמר,מוחה את הדמעות שלי באצבעו.
"אני אגרום לו לשלם על זה.."אמרתי הדמעות,כשרגע לאחר מיכן הוא חיבק אותי חזק בזרועותיו.מרגיע אותי,מצמיד את ראשי לחזה שלו.החיבוק היה כל כך חזק,עד כי יכולתי לשמוע את הלב שלו הולם.
החיבוק הלך והתחזק.כשרגעים לאחר מיכן הוא הביט בי..
"אל תיבכי.."אמר בפניי,מביט בי במבט נוגה כל כך.
"קייל.."שוב אמרתי.
"היי,"הוא אמר בפניי,"יהיה בסדר."
טיילנו קצת על החוף..קייל,ניסה להרגיע אותי ולגרום לי להרגיש יותר טוב.
שוחחנו מעט על דברים שלא קשורים.
"מה דעתך שמחר נלך סתם לישחות?"שאל אותי.."למרות שאת משתפרת בגלישה.."
"בכייף.."עניתי.
"תרצי לראות איתי סרט,בערב?כמובן אם אין לך תוכניות אחרות."אמר בפניי.
"אתה מזמין אותי לדייט?"שאלתי,מעט נבוך.
"זה לא דייט."הוא חייך,מעט נבוך.."סתם,חשבתי שנצפה בסרט,כידידים."
"תביא פופקורן?"שאלתי.
"איזו שאלה.."הוא ענה לי.
כשמאוחר יותר ישבנו אצלו בחדר וצפינו ביחד בסרט,כמו שזוג ידידים עושים.הוא הזמין פופקורן.
"רציתי להזמין אותך לדירה שלי בלוס אנג'לס,מתישהו.."אמר לאחר שתיקה ממושכת.
"אני אשמח לבוא אלייך.גם אני גרה בלוס אנג'לס,בדירת סטודיו."עניתי,מנסה להתרכז בסרט.
היה פתאום קטע נורא מצחיק.לא יכולתי לשלוט בעצמי ופרצתי בצחוק בלתי מרוסן.קייל הביט פעם בי ופעם בסרט לא יכול היה להתאפק ופרץ גם הוא בצחוק הפנים שלו התמלאו פתאום אור. הצחוק האיר לו את כל הפנים.מאוחר יותר,היה קטע מרגש ונוגע ללב בסרט,שנינו היינו שקועים,כשלפתע חשתי בכף היד שלו,שנגעה בכף ידי ולאט לאט נאחזה בה.אחזנו ידיים,מעט נבוכים זה מיזו.
מבטינו נפגשו.הבטנו זה בזו,מחייכים במעט מבוכה ושתקנו.לא אמרנו כלום זה לזו.
כן,קייל כה שונה מכריס.יש לו נפש רומנטית ועדינה יותר.אני מרגישה בטוחה בקרבתו.
החלון היה פתוח לרווחה,ובריזה נעימה נשבה מהים.
לאחר שהסרט נגמר,היה כבר מאוחר בלילה.נירדמתי על הספה שלו.
קייל לקח אותי למיטה שלו וכיסה אותי בשמיכה.
הוא ישן על הספה.
בילינו ערב נחמד ביחד.עובדה,שהיו לי חלומות נעימים באותו לילה.
שכן,אם כריס שבר את ליבי,קייל היה זה שאסף את הרסיסים ואיחה אותם.
תרגעו,אני לא יודעת אם אני מתאהבת בו..או שאני סתם,מבולבלת כרגע.
החופשה הארוכה הזו,הייתה הן נוראית בחלקה והן,מקסימה.כי יש לי ידיד כמו קייל.
בבוקר,התעוררתי,לבדי במיטתו של קייל,לבושה בבגדים של לילה קודם.
"אוי ואבוי,האם אנחנו….?"נבהלתי,מבחינה בו,נכנס לחדר ולוקח משהו מהארון שלו.
"תרגעי,לא קרה כלום."הרגיע אותי..
"אנחנו….?"שוב שאלתי.
"ממש לא."הוא שוב הרגיע אותי.
"אז למה אני כאן בעצם?"ניסיתי להבין.
"נרדמת על הספה ולא היה לי לב להעיר אותך אז העברתי אותך למיטה."הסביר לי.
"ואתה?"שאלתי.."איפה אתה ישנת?"
"על הספה."ענה.
"אוי.."התנצלתי,"מיסכן.בטח היה לך לא נוח."
"שטויות.."חייך.
נגעה לליבי עצם המחשבה שהוא חשב עליי דבר ראשון,והקריב את הנוחות שלו למעני.
איזה מלאך.