אני עוזבת

"אני מציע לך להכניס אותי." הוא צועק ודופק על הדלת, אני מרגישה את כאב הראש שלי מתפתח ויודעת שזה עומד להיות יום ארוך.
אני באמת לא מבין למה הוא עושה כזה רעש ובלגן, הדלת אפילו לא נעולה, ואם היא הייתה נעולה אז כנראה הייתה לכך סיבה טובה.
אני לא יכולה להגיד שהייתי מופתעת כאשר הוא הגיע, ידעתי שהוא יגלה בשלב מסוים, חבל רק שהוא הגיע כל-כך מהר, שהוא לא נתן לי עוד כמה דקות, כמה דקות זה כל מה שאני צריכה.
"בוקר טוב." אני אומרת ברשמיות כאשר אני פותחת לו את הדלת, אנ יסורקת אותו לשנייה, לבדוק כמה זמן יקח לי לגרש אותו מפה.
"איך את מעיזה?" הוא שואל ונכנס אל הבית בסערה, אני לא יודעת למה הוא כועס כל-כך, הרי לא עשיתי דבר שיפגע בו, עדיין לא פחות.
"מה עשיתי?" אני שואלת, קולי אדיש, ואני חושבת שזה מה שגורם לו לאחוז בי ולשקשק אותי.
אני מביט עמוק אל תוך עיני ואנ יחייבת להגיד לכם שעיניו גורמות לי לרצות להישאר ברגע הזה, כאשר הוא כל-כך קרוב אליי שכל שאני צריכה לעשות בשביל לגעת בשפתיו הוא לדבר.
היה משהו מרגש ביעניו, להביט בהן היה כמו להיט בשמיים ביום בהיר, וזה בדיוק מה שהייתי צריכה עכשיו.
"אני חוששת שאם לא תפרט יותר, אני לא אוכל לעזור לך." אני אומרת ומשתחררת מאחיזתו, אני זזה מעט אחורה ומסדרת את שיערי שוב, ולמרו תשמבטו הבוחן מפריע לי מעט, אני לא אומרת לו שום דבר נוסף.
"היא נתנה לי את המכתב שלך, בסדר?" הוא אמר, קולו נשמע כל-כך זועם לפתע."היא נתנה לי את המכתב שבו את אומרת שאת אוהבת אותי." הוא מוסיף ואני מקללת אותה בליבי, למה היא לא יכלה לחכות עוד קצת, למה היא הייתה חייבת להרוס הכל.
"איך זה ששמרת את זה בסוד עד עכשיו?" הוא שאל אותי, וגיחוך מריר על שפתיו."איך זה שאת נזכרת שאת אוהבת אותי רק כשכבר התגברתי עלייך, למה לא יכולת לאהוב אותי כשאני אהבתי אותך?" אז הוא אהב אותי, זה היה פריט מידע נחמד, חבל שהוא הגיע כל-כך מאוחר.
"זה כבר לא חשוב יותר." אני אומרת ומנסה לדחוף אותו החוצה מהבית, נמאס לי לדבר, לא בגלל שאין לי מה לומר לו, אלא פשוט בגלל שנאי לא רוצה להסביר לו את כל מה שיש לי לומר.
"למה זה לא חשוב?" הוא דורש לדעת, ולא מוכן לזוז יותר, לפעמים, אני מצטערת על העובדה שאני אוהבת בחורים שגדולים ממני פיזית, הוא למשל, היה גובה ממני ביותר מראש ושקל לפחות כפול ממני, ואין מצב בעולם שהייתי מצליחה להזיז אותו.
"בגלל שאני עוזבת." אני אומרת, אך לא מוכנה להביט בפניו, יודעת שאם אביט בפניו, הוא ינחש שהעזיבה שלי לא קשורה במעבר בית, אלא ביותר מידי תרופות ואולי קפיצה ממקום גובה.