שלח לי מלאך- פרק 2- הנבחרים החדשים (אשמח לתגובות, בבקשה!)

סיירה התעוררה מהשמש המסנוורת. בהתחלה חשבה שמה שקרה אתמול היה כולו חלום, אך היא הביטה בגב כף ידה וראתה את אותו הסמל- כוכב השטן.
"זה לא היה חלום, מה?" היא אמרה לעצמה בתסכול
"לא, זה לא." היא שמעה לידה את קולה של נינג וסובבה את ראשה ומיד נבהלה למראה עינייה, עיניה הגדולות של נינג הביטו בה בקפידה והיא חייכה חיוך מרוצה.
"אל תבהילי אותי ככה." התרגזה סיירה והחלה לקפל את שק השינה שלה.
"מצטערת, אבל אני מרגישה בכוחם של שני נבחרים קרוב מאוד לכאן. באזור הקרוב ביותר של מלאכי הסערה, קדימה." אמרה נינג בחוסר סבלנות והחלה לרחף לכיוון היציאה של האוהל.
"אם לא שמת לב אני עדיין צריכה לגמור לסדר את השק שינה, וגם את האוהל." הסבירה סיירה בזמן שהמשיכה לסדר את שק השינה שלה.
"מה, זה? זאת שטות." אמרה נינג. היא הקישה באצבעות ידה ולפתע שק השינה וגם האוהל של סיירה היו מקופלים ומסודרים.
"וואו. איך עשית את זה?" שאלה סיירה בהפתעה והביטה בה בסקרנות. נינג רק חייכה והחלה לרחף קדימה לכיוון האזור של מלאכי הסערה. היא שמה לב שסיירה לא נמצאת לידה והסתובבה אליה, היא עדיין ישבה לה על הדשא.
"למה את מחכה, להזמנה אישית? קומי ובואי אחרי." היא אמרה בנוקשות וסיירה מיד הנהנה, אספה את חפציה ורצה אל נינג.
כאשר הם נכנסו אל תוך העיר, הן התהלכו שם כמה זמן. לרוב סיירה הביטה מבט חטוף אל נינג, היא לא הבינה למה האחרים לא שמים לב אליה.
נינג שמה לב לזה מהרגע הראשון אך שמרה על שתיקה, עד שהבינה שעלייה ליידע אותה על עוד דברים כדי שתדע עליהם להמשך המסע.
"את תוהה למה האנשים האחרים לא שמים לב אליי, אני צודקת?" היא אמרה לפתע וסיירה רק הנהנה ברוגע והשתדלה לא להביט בה יותר מדי, בעיניה זה לא היה מנומס כל כך.
"אני בעצם סוג של רוח, אני מסוגלת להראות רק בפני מי שאני רוצה שיראה אותי, את מבינה?" היא הסבירה בחיוך וסיירה היססה לרגע אך ענתה לבסוף, "כן."
לפתע שתיהן שמעו קול פיצוץ חזק מכיוון ההרים הקרובים לעיר. עד מהרה שני מלאכים התעופפו בשמי העיר ונראה כאילו הם נלחמים אחד בשני.
"אלה הם." צעקה לפתע נינג כאשר הביטה בהם. סיירה הביטה בהם מקרוב וראתה שאלו בן ובת. לבת היה שיער שחור וסגול, עיניה היו אדומות והיא הייתה מלאכית אופל. לבן דווקא היה שיער בלונדיני, עיניו היו חומות והוא היה מלאך סערה.
"מה קורה כאן?" שאלה סיירה בבהלה ועיניה נפערו באימה.
"מה את עושה? לכי תעצרי אותם לפני שהם יהרגו אחד את השני ואז סוף העולם יהיה בטוח." ציוותה עליה נינג, אך סיירה קפאה במקומה.
"מה- מה אני אמורה לעשות?" היא הוסיפה, עדיין קפואה במקומה.
"טוב, הפעם אני אוותר לך ואעשה זאת במקומך." אמרה נינג וסיירה לא הבינה למה היא מתכוונת. לפתע היא הרגישה צמרמורת בגופה והרגישה שהיא מאבדת כל שליטה בעצמה.
א-את נכנסת לתוכי? היא שאלה בלבה את נינג, אך היא לא ענתה. היא רק הרגישה את כנפיה נפרשות והיא מתחילה לעוף לעברם.
"תפסיקו. מה קורה לכם?" שאלה סיירה כאשר היא ריחפה בין שניהם ועצרה את שתי המתקפות שלהם בעזרת מגן קסום.
"זוזי כבר לפני שתיפגעי. אני צריך לחסל כאן מלאכית אופל." אמר הנער בכעס. לרוב מלאכית אופל רגילה הייתה מחסלת אותו על שאמר דבר כזה, אך הנערה ענתה אחרת.
"אמרתי לך שאני לא באתי הנה בשביל לפגוע במישהו, למה אתה לא מקשיב לי?"
"נראה לך שאני אאמין למלאכית אופל? כן, בטח." הוא אמר בזעם ושילח את ידו עם סופת חול שפגעה בשתיהן.
"תקשיבו. אתם שניכם צריכים לבוא איתי עכשיו. גורל העולם תלוי בזה." אמרה סיירה והביטה בשניהם שנראו מבולבלים. פתאום מישהי זרה לגמרי אומרת להם לבוא איתה בגלל שגורל העולם תלוי בזה? זה היה הדבר הכי לא הגיוני שקרה להם כבר הרבה זמן.
"למה שנלך איתך ככה סתם? את נשמעת משוגעת." שאלה המלאכית האפלה בחשד. סיירה רק שילבה ידיים וחייכה חיוך גאוותני.
"לפני כמה זמן הופיע על הגוף שלכם אור בוהק ואז הופיע באותו מקום סמל של כוכב השטן?" היא שאלה, למרות שהתשובה הייתה לה ידועה מראש- הבעות הפנים המבועתות שלהם הסבירו הכל.
"א-איך ידעת?" שניהם אמרו בו זמנית. סיירה רק הסתובבה והחלה לעוף לכיוון מזרחה.
"אם אתם רוצים לגלות את האמת לגבי הסמלים שלכם, תעופו אחרי." היא הוסיפה. כמובן ששניהם היו סקרנים לגבי העובדה שלשניהם יש סמלים זהים על הגוף ושניהם קיבלו אותם באותה הדרך, לכן הם עפו אחריה.
לאחר כמה דקות סיירה נחתה על רכס הרים ירוק. הוא היה מלא בפרחים ועץ יחיד היה על פסגת ההר הכי גבוה.
"למה הבאת אותנו לכאן?" שאל הנער, עדיין חושד לגבי מה שאמרה להם לפני כמה זמן.
"תקשיבו לי טוב, כי אני אחזור על זה רק פעם אחת." אמרה סיירה והיא החלה לספר את כל הסיפור במלואו, כל הסיפור חוץ מהחלק של נינג, כמובן. אם היא הייתה מוסיפה את הקטע של הרוח המסתורית ברור שהם לא היו מאמינים לה.
"אז את אומרת שאנחנו חלק משבעת המלאכים הנבחרים, שרק הם בעצם יכולים לזמן את מלאך פגסוס, שהוא היחיד שיכול להציל את העולם שסופו יבוא בעוד פחות משלושה חודשים?" הנערה חזרה על הסיפור שלה בקצרה, אך זלזול נשמע בקולה והיא הביטה בסיירה כאילו השתגעה לגמרי.
"טוב, כן, בדיוק." אמרה סיירה בחיוך, מנסה להיראות כמה שיותר בטוחה בעצמה.
"אולי זה יכול להיות נכון, אחרי הכל למה הופיעו עלינו הסמל של הכוכב המשונה הזה?" שאל הנער והביט על גב כף ידו, עליה היה סמל הכוכב.
"אתה חושב?" היא שאלה והביטה על הקרסול שלה, עליו היה את אותו סמל של כוכב.
"אבל לפני שאנחנו ממשיכים, איך קוראים לכם?" שאלה סיירה והביטה אל שניהם בחיוך.
"אני ג´סי." אמר הנער.
"ואני אלכסיס." אמרה הנערה והביטה בג´סי בחשש. הרי לפני שנייה הוא ניסה להרוג אותה.
"לי קוראים סיירה." אמרה סיירה.
"אם אנחנו אמורים להיות באותו צד, אני מניח שזה לא יהיה נאות שנריב כל הזמן." אמר ג´סי והושיט לאלכסיס את ידו, ושניהם לחצו ידיים להשלמה.
"יפה מאוד, סיירה. אנחנו מאוד קרובים לאיחוד כל הנבחרים. אך יש לי הרגשה רעה שמשהו הולך לבוא." אמרה נינג והופיעה לידה ועל פניה פרצוף מודאג.