בעקבות החטיפה- פרק 10
עומר התחיל לספר לי וזה לא נגמר, כאב לי כל כך הראש, אבל הייתי חייבת להקשיב לו.
אחרי שהוא הלך שוב הייתי מבולבלת, מה עם שלי?
אז עשיתי קצת סדר במחשבות שלי, וחזרתי ליום שזה קרה.
לפי מה שעומר סיפר.
אחרי שהבן אדם עם האקדח שם עליי את המפית עם החומר, התעלפתי, ועומר התעורר, הוא רק פקח עיניים בלי לזוז, כדי שהוא לא יראה אותו.
והבן אדם עם האקדח לקח אותי עד לבית שלי, ועומר עקב אחריו, בשעות הבוקר המוקדמות, אח שלי בעבודה, ואמא שלי לבד בבית, אז לא היה מי שיגן עליה.
הוא הכניס אותי מעולפת לבית, והוציא את האקדח, ואיים על אמא שלי שלא תצעק.
עומר נכנס מאחור והעיף לו את האקדח, וכיוון עליו עד ש..
עד שמה עומר אמר?
הוא לא הזכיר שום משטרה.
אז איפה הבן אדם עם האקדח או בלי האקדח עכשיו?
הוא סיפר לי עד לפה.
ואיך הגעתי לחדר הזה? יכול להיות ששכחתי שוב?
הגעתי להחלטה.
אני מתמכרת שוב לחשכה..
—————————————————————————-
אחרי שהתעוררתי בפעם המי יודע מה, הראש שלי היה צלול ונזכרתי כבר בהכל, גם בכל מה שעומר סיפר לי, הרב היה פה, הם מחזיקים עכשיו את הבן אדם עם האקדח עד שיספרו לו איפה שלי.
ואז יחלצו אותה.
עומר נכנס
"מה שלומך?" הוא שאל אותי.
"ברוך ה`, אני מרגישה יותר טוב" עניתי לו, מופתעת מעצמי
"ברוך ה`?" שאל אותי.
"אל תשאל, זה יצא לי."
"אל תדאגי.." אמר בחיוך קטן כזה, חיוך שכאילו ונברא רק בשבילי.
אז ישבנו ככה בחדר שלי, עם הדלת פתוחה כמובן, בגלל איסור של עומר שלא הבנתי. ושתקנו.
"תגיד?" שאלתי אותו
"…"
"מה עם הלימודים? אני לא יודעת כמה זמן ישנתי.."
"עבר שבוע. אני לא הלכתי לישיבה, היו ימים שישנת, אבל הרופא שבדק אותך אמר שהכל תקין, שאת רק בטראומה, ושאת צריכה לנוח".
"שבוע?! נודע משהו לילדים בבית הספר?" שאלתי אותו
"כרגע זה עניין סודי. לא רוצים שזה יתפרסם, כי יכולים לשמוע ולברוח עם שלי."
הסביר לי.
"אה..אולי אחרי שכל זה יגמר סוף כל סוף יאמינו לי, אפילו שתצחק אליי, זה כבר לא אכפת לי." באמת שזה לא היה אכפת לי. העיקר ששלי תיהיה בסדר.
ושעומר ישאר לצידי.
"אני צריך ללכת" אמר בפתאומיות.
"לאן?!" שאלתי אותו ישר, ואז התחלנו לצחוק, בלי סיבה. פורקן קטן אחרי כל מה שעברנו.
"תפילת ערבית" ענה בחיוך.
"תתפלל עלי" אמרתי לו בחזרה עם חיוך יותר גדול.
"בואי, ותפללי על עצמך, יש לי מספיק מה להתפלל על עצמי." שאני ילך לבית הכנסת? שאלתי את עצמי, אני רואה את הבית כנסת רק ביום כיפור, אם כבר..
"טוב, למה לא?" ננצל את הזמן להיות עם עומר.
"יאללה תתארגני ובואי…" הוא ירד למטה, ואני חיפשתי בארון בגדים שיתאימו לבית כנסת, אבל לא היה לי, החלטתי בסוף לא ללכת, ירדתי למטה להגיד לעומר שאני לא באה איתו בסוף.
"עומר אתה שומע אני לא בא.." עמדתי דום!!
עומר היה על הרצפה, מעולף.
ותומר עמד מולי…מחייך!
תגובות (3)
תמשיכי מהר כי אני במתח
האאאאאאאאאאאאאאא תמשיכי אמאל'ה O.O
10 סיפורים כבר מאחורייך ועוד מילון עלייך לכתוב ☺☺☺☺ אהבתי מאד מאד ומבקשת המשך כי המתח רק הולך וגובר תודה ממני בקי ♥♥♥