כל כך שונים 2-פרק 1:

נקודת המבט של אלידור:
*
" כמה זמן ישנתי? " היא שאלה כשפקחה את עינייה בעדינות ולאחר מכן חזרה להתמקם מחדש על הכיסא שלה.
" לא הרבה. " אמרתי בחיוך וגם היא.
ליטפתי את ראשה והענקתי נשיקה לשפתיה.
' נוסעים יקרים, המטוס מתקרב למסלול הנחיתה בעוד מספר דקות. אנא הישארו במקמותיכם. '
לפתע היא התנתקה משפתיי והסתכלה עליי במבט זועף.
" מה? " פלטתי בגיחוך.
" ישנתי 7 שעות?! " היא הייתה די בהלם.
" למה לא הערת אותי? " היא הוסיפה.
" היית נראית עייפה מאוד, לא רציתי להפריע לך. " התגוננתי.
היא הסתכלה לי היישר בעיניים ולבסוף חייכה חיוך קטן וביישן.
" תראה, אנחנו ממש כאן, " היא התרוממה קלות אל החלון והניחה את כף ידה על הזכוכית.
לא יכולתי להסתכל החוצה, הגוף שלי לא איפשר לי. הרגשתי שהמטוס כבר התחיל מזמן את הנחיתה והתחלתי להתנשם בכבדות, אז אחזתי במלוא החוזקה את ידיי בידיות של הכיסאות.
" פעם אחרונה שהייתי במיאמי הייתה לפני שנה אני חושבת, " היא אמרה בספק.
" וואלה? " לא הקשבתי בכלל למה שהיא אמרה. הייתי עסוק בזה שכבר הנחיתה תסתיים ונצא החוצה.
" אבל תמיד לא הספקתי לראות את כל העיר הזו, אני מקווה שהפעם זה יקרה. אתה לא מבין… יש פה את כל החנויות הכי ידועות, החופים הכי יפים והמלונות הכי יקרים. אנחנו הולכים ליהנות בקיץ הזה. " היא הוסיפה וחזרה למקומה.
" אלידור? " שירה אמרה אחרי שתיקה קצרה ובהייה ארוכה בי.
" זה לא מה שאת חושבת. " הסתובבתי לכיוונה והסתכלתי עליה. כל כך נינוחה, כל כך אמיצה.
" מה קרה? אתה… " היא התחילה להגיד.
" מפחד? מה פתאום! " קטעתי אותה כשהידקתי את לסתי וכיווצתי את גבותיי בחשש.
" תביא את היד שלך. " היא אמרה בשקט והושיטה לי את כף ידה.
הסתכלתי עליה בחשש ובין רגע הרגשתי את האחיזה שלי נרפית ושעל הידיים כבר לא הפעלתי כוח רב. היא שיחררה ועטפה אותן בזהירות עם ידיה הקטנות.
" הכל בסדר, אני פה איתך. " היא אמרה וראיתי את האמת בעיניים שלה.
*
" אני פה איתך… " מילמתי לעצמי.
" כן, בטח. " גיחכתי לעצמי בשקט אחרי שסיימתי את הסיגריה וזרקתי אותה על המדרכה. נכנסתי לשער של הפנימייה אחרי חודשיים של החופש הכי גרוע שיכול להיות והרגשתי שמישהו הודף אותי אליו ומרים אותי גבוה.
" אלידור! אני לא מאמין! " זיהיתי מהר את הקול שלו, בני השומר.
" היי היי, בני סיכמנו שלא עושים את זה יותר! " צעקתי עליו. הוא גדול ממני פי 10. יש לו שרירים ברגליים ובידיים והגובה שלו נראה לי כבר עבר את ה-2 מטר.
" זו השנה האחרונה שלך, אתה עוד תתגעגע לזה! תשתחרר קצת! " הוא קרא ומחץ אותי כמו ג'וק.
אחרי שכנועים ארוכים הוא הסכים להוריד אותי.
" בני ילד רע! " סיכמתי הכל בשלוש מילים, הטחתי את הידיים על הבגדים שלי והמשכתי ללכת.
עברתי דרך מלא ילדים חדשים שנפרדים מההורים שלהם כאילו עכשיו הם הולכים למות, וילדים שהיו פה לפני, וואלה לא התגעגעתי למקום הזה בכלל. תוך כדי פגשתי כמה חברים מהשכבה ואמרתי להם שלום ביובש, כי לא באמת התעניינתי.

נקודת המבט של שירה:
" הכל בסדר אמא, אני יראה אותך בסוף השבוע הקרוב. " אמרתי.
" תשמרי על עצמך! " היא חיבקתי אותי כל כך חזק עד שכמעט חשבתי שלא אצליח להשתחרר ממנה.
" ביי אבא. " חיבקתי אותו חיבוק הרבה יותר נינוח מהחיבוק של אמא.
" למה אין לי שתי אבות? " שלחתי מבט ציני לאמא שמייד הזדקפה והתחלתי להתקדם.
ברגע שהרגל שלי עברה את השער שמעתי את הציפצוף המוכר מהלימוזינה. הסתובבתי לאחור והחלון נפתח, ידעתי.
" אמא אוהבת אותך! " אמא צעקה ושלחה לי נשיקה.
מביך.
הסתובבתי בחזרה ושמעתי ציפצוף נוסף.
" אמא די! " קראתי והסתובבתי שוב לאחור.
הלימוזינה השחורה כבר לא הייתה שם ולימוזינה לבנה אחרת תפסה את מקומה. החלון נפתח והציצה משם אישה מבוגרת.
" אל תשכח להתקשר כל שעה! " היא קראה. הסתכלתי לכיוון שאליו הסתכלה, שהיה ממש לידי והבחנתי במישהו שלא ראיתי בשנה שעברה, כנראה חדש. הוא גירד בעורפו במבוכה והחלון נסגר.
" אמא חונקת? " שאלתי אותו כשהלימוזינה החלה בנסיעה והתחלנו לצעוד יחד ללובי.
" חונקת זו מילה קטנה ליד מה שהיא. " הוא גיחך והסתכל עליי.
הוא היה בחור די גבוה, בהיר, שיערו בצבע חום בהיר כמעט שבלונד ועיניו היו גדולות ועגולות.
" אני מבינה אותך. גם לך היא אמרה לא להשאיר את הדלת פתוחה… " התחלתי להגיד.
" כי זה עלול להביא למקרים של פריצה, שריפה, קריסה או גניבה? כן, כבר הוזהרתי אותי מזה. " הוא חייך והתחלתי לצחוק.
הוא צחק גם.
" שירה. " עצרתי כשהגענו ואמרתי בחיוך.
" נדב. " הוא אמר ופרש את ידיו כדי לחבק אותי. בהתחלה נרתעתי והחיוך נמחק לי מהפנים בהדרגה, אבל בסוף נתתי לו חיבוק בחזרה.
הנחתי את התיק שלי על הרצפה והסתכלתי הצידה. ראיתי מרחוק את אלידור שהספיק כבר להבחין בי. הוא לא השתנה בכלל, אותה תספורת, אותם פנים, ואני בטוחה שאותו אלידור. הוא חייך חיוך שהיה נראה לי די מזוייף והרים את ידו לניפנוף קל.
ללא תגובה, ניתקתי את מבטי ממנו וחזרתי לנדב.
" אז אתה חדש פה? "הוא הינהן בבירור ואז הבנתי ששאלתי שאלה רטורית.
" בוא אני אראה לך את הבית שלך לזמן הקרוב… " אמרתי ובאתי להרים את התיק שלי, אך הוא כבר היה בידיו.
" אחרייך. " הוא אמר וכתוצאה מכך הסמקתי קלות.