בריונות ברשת : פרק 1

פרק 1:
(סיפור זה מיועד לנערים ונערות ויש בו כל מני גינויים כמו : כוסית וכדומה..
זה הקטע של הסיפור, מיועד מגיל 13 ומעלה! אגב זה לא סוטה אין מה לדאוג)
"תלמידים יקרים!
בתאריך- 4.4.15 תהיה לכם הרצאה בנושא בריונות ברשת,
בנוסף תראו הצגה ותענו על שאלות אישיות ופרטיות.
תצאו בשעה 9:00 מבית הספר עד השעה 11:45 תדרשו להישאר!
בברכה, מנהלת בית הספר והמרכז לבריונות." – פתק.

"את הולכת?" שאלתי את רוני,
"ברור! אמא שלי אומרת שחשוב ללמוד על הנושא."
"ת'כלס".

יום למחרת: 4.4.15 , תיאטרון תל- אביב:
כולם ירדו מהאוטובוסים, נכנסו לאולם והיה שם כל כך הרבה בלגן.
לא יכלו לעשות את ימי ההצגה במחולק? מה הבעיה אנחנו היום והמשוגעים האלו מחר.
לבסוף כולם יתיישבו, ראיתי שילד אחד מקבוצת גדרה מסתכל עליי, לכיוון החזה.
לכן הסתרתי אותו. רוני אמרה לי שהוא גם אמר לחבר שלו להסתכל וקרץ אלי.
"ספיר תראי, הילד הזה קורץ לך" צחקה רוני,
"שתקי, נראה לי הוא הסתכל עלייך" חייכתי אליה.
הילד הזה היה מוצא חן בעיניי, אבל אני ביישנית לא הייתי מסוגלת לקום ולהגיד לו אפילו "היי".
"שקט באולם" צעקה הסדרנית, חושך מילא את האולם אך נשבעת שיכלתי לראות את הילד הזה עוד מסתכל עליי, הפעם במבט מלחיץ.
ההצגה התחילה, הייתה שם שחקנית ושמה היה: "ליאה", שם עכשווי. לנער קראו "רון". מסופר על ילדה אחת שדיברה עם בחור צעיר ברשת ובעקבות זה (היו עוד אירועים אך לא אפרט) הוא אנס אותה. אבל המסר של ההצגה הוא לא היה – לא לדבר עם ילדים זרים, זאת אומרת בכל זאת אנשים מתחילים אחד עם השני באמצעות טלפונים ורשתות. המסר היה להיזהר ולא לדבר עם כל אחד וגם כשזה מתחיל להיות חודר לפרטיות ישר לשים לזה סוף!
ההרצאה למען האמת הייתה ממש לא משעממת, הסבירו לנו על בטיחות ברשת ועל הסכנות הנשקפות לכך. שרון הילד שהסתכל עליי כל זמן ההצגה, עשה הרבה שטויות בגלל זה אני יודעת מה שמו. אני לא יודעת למה אבל אולי זה למשוך את תשומת לבי? כל הזמן הוא רק הסתכל עליי, רק כשניגשנו לאוטובוסים הוא סוג של חטף אותי ואמר לי "היי, מה דעתך לומר לי מה המספר שלך?" אמר בחוצפה אבל חמודה כזאת, של מבט מאוהב.
"אוקיי, למרות שאני ממש לא מכירה אותך" צחקתי ונתתי לו. האוטובוס כמעט נסע אז ישר רצתי לעברו כשעליתי כמה בנים שאלו אותי עם אנחנו חברים וצחקו עליי.

התיישבתי ליד רוני והוא לפתע שלח לי הודעה, "היי כוסית".
נבהלתי מאוד. נכנסתי וראיתי שזה שרון, נרגעתי.
"היי" שלחתי לו ורוני שאלה אותי ברקע מה היה שם אבל הייתי שקועה ב-היי ששלח לי.
"ספיר!" תלתלה אותי רוני, "תעני".
"תירגעי הוא כולה ביקש את המספר".
בהודעות:
שרון: כשתגיעי הבייתה תדברי איתי בסקייפ הא?
אני: ברור
שרון: אל תשכחי להוסיף אותי לאנשי קשר כ- "החבר החתיך שלי" ועם לב
אני: אל תחמיא לעצמך (עם סמיילי קורץ וצוחק).
שרון: דיי נו חחח
שרון: אני יוסיף אותך כ- "החצי שלי" עם לב
אני: אוף שתוק כבר
שרון: החמאתי לך? חחח
אני: כן, שתוק.
שרון: ביי נסיכה! אני חייב ללכת.
אני: ביי.
(שיחה יבשה אגב).
רוני ישר לקחה לי את הטלפון וקראה הכל יצא לה צחוק בין הודעה להודעה, "דיי" חטפתי לה את הטלפון. "תני לראות קמצנית" אמרה לי ואז ראתה שאני רצינית אז עשתה לי פרצוף.
"ביי מאמי נדבר" אמרתי לרוני וירדתי מהאוטובוס לכיוון הבית.
הגעתי הבייתה וישר התכתבתי עם שרון:
אני: אני בבית!
שרון: גם אני חחח
שרון: כמה זמן לוקח לכם להגיע!
אני: אני גרה בצפון תל אביב עד שמגיעים זה לפחות שעה.
שרון: חח סתומה אבל התיאטרון היה בתל אביב
אני: פקקים כאילו דה?!!
שרון: דה? מה את ילדה קטנה? אפילו אחותי לא עושה את זה (היא בכיתה ב'). (סמיילי מת מצחוק)
אני: שתוק זאת רוני לימדה אותי.
שרון: יש לי הרגשה רעה לגביה, היא מקנאה מהרגע הראשון שראתה אותי.
אני: מה יש לה לקנאות בך? ושתוק.
שרון: שמח שאת מגנה על חברה שלך, אבל זה בגלל שהיא יודעת שתתני את כל תשומת הלב שלך אליי.
אני: ושוב אתה מחמיא לעצמך.
שרון: חחחח בואי בואי לסקייפ.
אני: טוב חופר.
נכנסנו לסקייפ והוא שם מצלמה, ישר לקוביות שלו.
"וואו זה יפה!" צחקתי.
"נכון! אולי תראי את את שלך" צחק גם.
הפעם לא צחקתי. "היית מת".
רוני התקשרה אליי כמה וכמה פעמים ולא עניתי לה.

(המשך סיפור עוד מעט).