המסע- פרק שביעי: הבריחה
פרק שביעי: הבריחה:
"אתה הולך לעשות מה?" שאל פילי לא מאמין למה שהוא שמע.
"להרוג את מלך הגובלינים." אמר קילי. "לא הקשבת לי?"
"אתה לא תצליח." אמר בומבור.
"לא אכפת לי. אני חייב לנסות." הוא אמר. "אתם לא תצליחו לשכנע אותי לא לעשות את זה."
"אני אעזור לך." אמר פילי וקילי הניד בראשו.
"לא," הוא אמר. "אתה לא תעזור לי. זה מסוכן. אתה תברח מפה."
"אז תבוא איתנו. למה אתה רוצה להרוג אותו?" אמר פילי.
"אני צריך להרוג אותו בגלל שהוא בדיוק חטף את הבן אדם שהכי חשוב לי בעולם!" אמר קילי עצבני. למה הם לא מבינים אותו? למה שהוא לא ירצה להרוג את המלך הזה?
ומי זה?" שאל בומבור.
"אתה," קילי אמר לבומבור ובומבור שתק.
"ראינו את אבא שלך." טום אמר לקילי.
"את אבא שלי?" שאל קילי והבין. אבא שלו בטח הסגיר את טום ובומבור לגובלינים.
"כן," אמר בומבור. "הוא הצליח לברוח."
"הוא לא ברח הם שיחררו אותו." אמר קילי.
"למה שהם יעשו את זה?" שאל בומבור.
"כי הוא בוגד! הוא עוזר להם!" צעק קילי.
"לא הוא לא. אתה הבוגד היחידי כאן. אבא לא בגד!" התעצבן בומבור על קילי. התחשק לבומבור להרביץ לקילי אבל הוא לא עשה את זה.
"אה כן?" שאל קילי.
"כן," אמר בומבור.
"אז איך תפסו אותך ואת טום?!" צעק עליו קילי.
"אני… אני לא יודע." אמר בומבור.
"אז אני אגיד לך איך זה קרה. אבא גרם לכם לבטוח בו ואז בגד בכם. זה בטח קרה כשישנתם והוא התנדב לשמור עליכם." אמר קילי ובומבור הסתכל על הרצפה. "אתה יודע שאני צודק."
"לא," אמר בומבור והניד את ראשו לשלילה מהר. הוא בכה. "לא! אבא לא היה בוגד בנו!"
"בומבור," אמר טום וניגב לבומבור את הדמעות. הוא חיבק אותו.
"מה?" שאל בומבור בוכה.
"לפני שנתפסנו הלכנו לישון ואבא שלך התנדב לשמור. גם לא היינו כל כך רחוקים מהארמון אז הוא יכל להגיע לשם מהר." אמר טום וניגב את הדמעות שהמשיכו לזרום על פניו של בומבור.
*
אמה התגנבה לארמון. היא הייתה בת אנוש שעקבה אחר הגמדים וטום במסע שלהם. היא חיפשה את מאט ושיערה שהם יכולים למצוא אותו. היא עדיין חושבת שהם יכולים אבל בשביל זה היא צריכה לשחרר אותם. במשך כל הזמן שהם פה היא חיפשה דרך להתגנב אל איפה שמחזיקים אותם ולשחרר אותם אבל היא לא הצליחה לחשוב על דרך לעשות את זה. עד שהיא גילתה שהגובלינים מקבלים משלוחים של יין מעיירת בני אדם אשר יחסית קרובה לממלכת הגובלינים. היא התחזתה לשליחה. היא הייתה אמורה להביא את היין לקומה החמישית בארמון, לחדר 509. במקום זה היא הלכה לבית הכלא וחיפשה אותם. אחרי חיפושים ארוכים היא מצאה אותם. הם הסתכלו עליה. "אמה?" שאל טום. הוא הכיר אותה די טוב. היא הייתה החברה הכי טובה של מאט אז היא וטום ראו אחד את השנייה די הרבה.
"תהיה בשקט טום." היא לחשה לו. היא הלכה בשקט אל השומר ונתנה לו מכה חזקה בראש שעילפה אותו. היא לקחה ממנו את המפתחות ופתחה את התא שלהם. הם הצליחו לצאת מהארמון ואז קילי אמר: "אני חוזר לשם."
"מה? למה שתעשה דבר כזה מטומטם?" שאל פילי.
"בגלל שאני רוצה להרוג את המלך השקרן הזה שלהם." אמר קילי.
"אז תעשה את זה בעתיד אבל עכשיו בבקשה תבוא איתנו. אני צריכים את עזרתך." אמר פילי. קילי הסתכל בפניו המתחננות של פילי ונכנע. "בסדר," הוא אמר ופילי חייך.
"איך הגעת לפה?" שאל טום את אמה.
"הנחתם במסע הדפוק הזה שלכם את עלולים למצוא את מאט. זו לא הסיבה לכך שהצטרפת אליהם?" השיבה לו אמה.
"לא. לא חשבתי שהם יכולים למצוא אותו. הסיבה שהצטרפתי הייתה שהרגשתי שהוריי שונאים אותי אז אין לי מה להפסיד אם אני אלך איתם." הוא השיב לה.
"טוב לאן הולכים עכשיו?" היא שאלה את הגמדים.
"לא! את לא באה איתנו. מספיק מעצבן אותי שהבן אנוש הדפוק הזה," קילי אמר והצביע על טום, "הצטרף אלינו. לא צריך עוד מישהו אנושי." פילי, ביפור ובומבור גלגלו עיניים.
"הוא תמיד אומר את זה." אמר פילי. "נהיה מאוד שמחים אם תבואי איתנו." היא חייכה.
"תודה לך," היא אמרה.
"אין בעד מה." הוא אמר וקילי גלגל את העיניים שלו.
"אני לא אשמח." אמר קילי.
"המעצבן פה זה קילי." אמר ביפור והצביע עליו. "זה-" הוא התכוון להמשיך להציג אותם אך אמה קטעה אותו ואמרה, "אני יודעת מי אתם. עקבתי אחריכם. ראיתי אתכם מדברים ביניכם ואמרתם את השמות שלכם."
"טוב אז זה בהחלט יחסוך לנו זמן. עכשיו יש את ממלכת האלפים ומללכת הגמדים. הם קרובות לפה באותה מידה ואנחנו רק צריכים להחליט את איזו מהן לחצות." אמר ביפור.
"אני חושב שכדאי את ממלכת האלפים." אמר פילי.
"אתם גמדים. לא עדיף שנחצה את ממלכת הגמדים?" שאל טום.
"לא," אמר קילי.
"למה?" שאל טום.
"אנחנו בערך הרגנו את המלך ועכשיו המלכה רוצה לרצוח אותנו." אמר קילי.
"בערך?" שאלה אמה והרימה את הגבות שלה.
"ניסינו להרוגאת הנסיך כי גילינו שהוא מתכנן להרוג את המלך. בסוף יצא שהרגנו את שניהם." אמר קילי.
"אז נלך דרך ממלכת האלפים." אמר טום.
"רעיון טוב," אמר בומבור והם החלו ללכת אל מללכת האלפים. תוך שהם מנסים להתחמק מגובלינים.
המשך יבוא…
תגובות (0)