מי אתה ?

פרק 1~
התיישבתי על החוף והסתכלתי על הים. הכל היה חשוך אך הים זהר באופן מוזר ומיוחד.
"מתי אמא תסלח לי?" שאלתי את עצמי עם דמעות חנוקות בגרון. התבוננתי בכוכבים של השמים. מאחור נשמע נפנוף של חול. הסתובבתי לאחור אך לא ראיתי שום אדם או חיה בסביבה.
הסתובבתי בחזרה לעבר הים ואז הבכי פרץ. הוא לא הפסיק גם אם ניסיתי. הוא נשפך כמו ברז תקוע שלא יכול להסגר. בכיתי המון… הדמעות לא פסקו ובמיוחד לא המחשבות שלעולם לא אשכח. תמיד ברגעים של כאב באות בשביל להכאיב יותר.
נזכרת איך תפסתי את מעילו של אבי כדי שלא יצא, כשכולי מלאה דמעות. אל הוא ששחרר את ידי ממעילו והוא יצא.. זאת הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותו.
גם נצבט בי הזיכרון איך שנהנתי מיום ההולדת שחגגו לי בכיתה ב', ואז אמא נכנסה עם פרצוף עצוב ואמרה לי את המילים שאני לעולם לא אשכח "אבא איננו…", שמהדהד לי כל יום מחדש בראש.
והכי כואב אצלי זה היה כשגיליתי שאחותי הגדולה, ריף, ארזה מזוודה כדי לברוח להוליווד, כי לפי השמועות ששמענו שם זה "גן עדן", והיא אמרה שהיא הולכת בשביל ללמוד שם באוניברסיטה. ואז לאחר מספר חודשים דיווחו לנו משם שמצאו אותה במצב קשה ברחוב ושהיא צריכה לעבור ניתוח דחוף. אמא קיבלה כמעט התקף לב כששמעה על זה. הייתי לצידה וניסיתי להקל עליה, אך היא רק כעסה יותר.
התבוננתי על הכוכבים.. אמא אמרה לי תמיד שאחד מהם הוא אחותי. לא הבנתי אותה בהתחלה אך לאט לאט גיליתי שבעצם ריף לא תחזור יותר.. כאב לי עליה.. רציתי כל כך לחבק אותה, לבכות לה ולומר לה שקשה לי. ואז כשחשבתי על זה, גם אבא וגם ריף נמצאים למעלה. הם לעולם לא יחזרו. הם בטח מתבוננים עליי ומרחמים עליי. אמא, נהפכה לאישה עצבנית ומפחידה, כמעט לא מסתכלת עליי. היא כל היום במיטה שלה ישנה וחושבת על מה היה קורה אילו אבא לא היה עוזב, אילו ריף הייתה נשארת ולא בורחת.
היא תמיד מאשימה אותי שהכל אשמתי. אם לא הייתי נולדת החיים שלה ושל אבא לא היו משתנים ונהרסים. תמיד הרגשתי כאבים בגוף בגלל ההרגשה הזאת. הייתי נוהגת לשרוט לעצמי את הידיים ולהרגיש כאב על כך שהרסתי למשפחתי את החיים.
הבטתי לשמיים ובכאב רב התחלתי לצעוק, "מדוע אני צריכה לסבול ככה?! למה הגורל שלי כל כך נורא? מה עשיתי בגלגול הקודם שנגרם לי לחיות ככה??! זה חייב להיות לכל אורך חיי? רק סבל ועוד סבל?" לא הבנתי למה כל פעם שקשה לי אני צועקת למעלה. הרגשתי שאולי אבא או ריף מקשיבים לי אך אינם יכולים לענות. הראש שלי כאב כאבי תופת ולא יכולתי כבר לחוש בכאב הזה עוד. זהו. רציתי למות. בראשי עברה מחשבה שעדיף לי לקפוץ לים ושהמים יסחפו אותי לעולם חדש. באמת רציתי לעשות את זה. עליתי על סלעים רבים ואז הגעתי לראש הצוק. באתי לקפוץ למים ולפתע שמעתי קולות של סירנות של מכוניות משטרה. לבטח משהו שמע אותי. לא ידעתי מה לעשות. החלטתי שעליי לקפוץ וכך לעולם יהיה יותר טוב בלעדיי. רציתי להוציא את הכאב שלי על מישהו שלא מבין במה טעה ולהרוג אותו. עצמתי עיניים והרגשתי מים חודרים לריאותיי.